קיבלתי תקשור לגבי התקופה ומשמעותה עבורנו שאני ממש ממליצה לקרא.
ישויות ספיראלת האור:
"השלום הברכה ואור האהבה לכן כאן ספיראלת האור, נענים לבקשתכן האנושית לסייע לעשות סדר בתקופת מהפכים, התנתקויות וחיבורים חדשים, כשהדגש הוא על צורך הביטחון במעבר מוויתור על התוכנה האנושית, לגילוי ממד תודעה אחר המתבסס על חיבור והיזכרות ב'זיכרון ההיות', במהות כולנו.
הוויתור על האחיזה במוכר וידוע מתאפשר על ידי כך שהמוכר והידוע אינו נותן תשובה או פתרון, שהאחיזה גוררת אחריה כאב וסבל שפותח פתח למציאת פתרונות אחרים ולהתמודדות עם כל מי ומה שמקשה, או חוסם יצירת דרכים והבנות חדשות.
כפי שכבר התבטאנו לא אחת ולא שתיים, אלה שנים בהן מתקיימת אסקלציה של חוויית האבסורד, קרי היא עולה מדרגות בכל תחום הקשור לשליטה ואחיזה במוכר ובידוע, על ידי קבוצות ו/או יחידים.
שנים קודם לשלוש השנים האחרונות, (שקדמה להן הקורונה שיצרה מצבי שינוי משמעותיים), היו מאופיינות בחיפוש, אך אחרי המכה של ה-7 באוקטובר התחלף החיפוש להבין, לחדש ולשנות, בחיפוש אחר שקט, אחרי יכולת התמודדות ואצל רבים, לשכחת הטראומה, או שמא נאמר בחיפוש אחר דרכים מכהות כאב שגרמו לכל מה שקשור בשימוש בחומרים נרקוטיים למיניהם להתנרמל, ולהפוך כלים, בחלקם מאוד מסייעים, אך גם כאלה המגבירים כהות, צמצום ולעיתים אף אלימות, אך בעיקר מטשטשות בהרבה מהמקרים את החיבור העצמאי הבלתי תלוי, למהות, לכוח ולביטחון מעצם ההיות. תרופות נרקוטיות עם כל הסיוע שיש בהן גם יוצרות תלות בהיותן פועלות על אזורים מסוימים במוח שפעמים מכהים אזורי ידע וזיכרון אחרים, ולכן המסקנות או הידע של המשתמשים נשענים על חד צדדיות, או סובייקטיביות מצומצמת מאוד.
מאוד חשוב להיעזר, אך מאוד מסוכנת התלות ובעולמכם כרגע השימוש גם מביא להתמכרות הולכת וגדלה, אם לאלכוהול וסמים ואם בקניות, או שאר התמכרויות, היוצרים התגברות של כניעה וויתור, לעומת אלימות מתפרצת ושבירת כל גבול אפשרי.
עד כה תיארנו בכמה משפטים תהליך המתארע משום ובזכות אבדן הרלוונטיות של המוכר והידוע, המוביל להיאחזות קיצונית מחד, או להתרסקות מוחלטת של אותן אמונות וערכים מובילים מאידך, חלק מחוויית האבסורד.
התהליך ממשיך ומקצין עוד, כיוון שישנם עדיין מספיק אנשים שאוחזים בחיכיון = מחכים שדברים ישתנו מבחוץ, ומעט מדי לוקחים אחריות על השינוי, כמוכן למשל, כמו יצירת שינוי בתוך עצמם, כך שלא ייכנעו עוד לשחזור.
מתרחשת מלחמת איתנים בין מעצמות, בין קבוצות, על השליטה שלהן בעולם, אך יש מחיר אחד שאיש לא מוכן לשלם באמת, וזהו השימוש בנשק מכחיד אדם וטבע, כמו כל סוגי הנשק הגרעיני. זו האצבע בחומה, אם נשתמש במטפורה של הנס הקטן שהציל את הולנד מהצפה, בכך שסתם את החור בחומה עם האצבע שלו ומנע את התפרצות המים.
לא תהיה על כן מלחמת עולם שלישית, אך ימשיכו המאבקים האיתנים של 'מי יותר חזק' עוד כשנתיים.
בתוך זה ההנהגה המשטרית באיראן מתמוטטת, אך לא לפני שהיא גורמת נזק קשה הן לבעלות בריתה והן לסובבים אותה. מה שמאפשר לאלה שכן תמכו בה כחלק מהאסטרטגית הכוח שלהן, להפנות לה גב.
ישראל מוגנת, אך הדבר אינו אומר שאתם חפים מניסיונות המיגור מהצפון ומהדרום, אך ידכם תהיה על העליונה והכוח של חיזבאללה יצטמצם למינימום, גם כיוון שעוד ועוד שיעים ירפו מלתת להם כוח, בשל חוסר ההתחשבות של החיזבאללה באנשים שלהם והפגיעה בעם ובחייהם, הנותנת להם כוח ואומץ לומר 'די' להצביע ברגליים.
הדרום: בחמאס תגיע הסדרת כוחות, כיוון שהם מפריעים לטורקיה, מצרים, קטאר ומדינות אחרות לשקט שלהם, לעמוד בהתחייבותם כלפי ארצות הברית ואירופה, ומפאת מלחמות שליטה, או נכון יותר לומר מלחמות כנופיות פנימיות על ריבונות…״
ההיזכרות מתארעת (מלשון אירוע), דרככן ודרך כל מי שניפתח אצלו הזיכרון הרוחני וגם מתוך ההפרדה שנפרדת מעצמה. במילים אחרות, הזיכרון הקולקטיבי החל פועם בכדור לימוד בדרך שמעולם לא פעם קודם לכן; הזיכרון של האחדות ושוויון המקור ומהמקור, בבחינת כולנו שווים, משמעותיים, חשובים, אהובים ונחוצים מבחינת בורא עולם, המגשים את הפוטנציאל האדיר הטמון בו דרך כל אחד ואחת מהנשמות, באשר הן.
החיבור לזיכרון שקיימת משימה אחת משותפת לכולנו והיא להשתחרר מאחיזה בתפישת העולם האנושית דרך ההיזכרות במהותנו הייחודית, השוויונית הלכה למעשה, ובכך לשחרר את כל ההיבטים (דעות, אמונות וקביעות), שנוצרו עכב תוכנת החיים האנושית, שיצרו אחיזות מגנות ומכוונות הגורמות לשחזורן, ולהפסיק לשחזר.
תהליך זה מתאפשר, כפי שהזכרנו קודם לכן, על ידי חוויות המשקפות את חוסר התועלת, אי הרלוונטיות, חוויות אבסורד.
ככול שתפנימו הבנה זו, תהיו פנויים להתבונן בסקרנות בהתפרקות הישן במקום לפחד ממנו ולהרפות מכל מה שמושך אתכם להיצמד להרגל מוכר, אך מחבל באושרכם."
