נחוץ לי כל כך, היום יותר מאי פעם, לחזק את מה שאני יודעת בתוכי, שקיים עולם אחדותי אוהב, מוקיר ומעריך את הפרט והכלל. שהכל קורה לטובתנו המידית והעליונה ויש בו טעם ומשמעות, גם אם אני לא מבינה עדיין שזה כך.
אני כבר מודעת לזה שעלי להפוך את החזון הזה והידיעה הזו לחוויית חיי בפועל, תוך שאני משחררת את כל מה שמעכב אותי מלחיות על פי החזון הזה. אך על פניו עם כל מה שקורה מאז ה-7 באוקטובר והיום, זה נראה כחלום די רחוק…..
ישויות ספיראלת האור:
"את לומדת לעשות את האבחנה בין חזון הנובע מידיעת הרגשה, לציפיות. חזון של עולם שוויוני ממנו נוצקנו כולנו, המצוי כבר בזיכרון המודע שלך, ושל אחרים, אליו אתם וכולנו שבים מבחינת החוויה בפועל, לבין ציפיות המבוססות על עבר שהיה לכם בו טוב, שהרגשתם בו בטוחים וחזקים וכולי.
את יודעת כבר, כרבים אחרים, שהשינוי הטרנספורמטיבי מתאפשר דרך מה שאני מכנים 'זיכרון ההיות'; שפירושו החיבור המודע לזיכרון של היותנו מהות ייחודית ואחדותית, השבה מגלות השכחה וההפרדה, לחיבור לאחדותה.
במילים אחרות, כולנו ניצוצות הבורא, החווים והמממשים עצמם דרך הנברא.
לא בכדי את כל כך מחוברת למשפט משיר החנוכה: 'כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן'. היזכרות זו פירושה (פשוטה אך מורכבת באותה המידה), שנחוצה לחיי הנשמה כמו לחיים בגוף, הזנה.
מבחינת האנרגיה, ההזנה שלה היא עצם ההתנסות, המאפשרת את מימוש הפוטנציאל הייחודי שלה. כך חווה בורא עולם את עצמו, דרך כל אחד מניצוצותיו באינספור עולמות וצורות.
ידיעה זו, (גם אם כבר קיימת במודע האנושי), עדיין אינה מופנמת במובן שכל אחד ואחת מאיתנו באשר אנו, שווים, משמעותיים ואהובים מעצם היותנו, המתנסים דרך תלבושות שונות, תרבויות שונות, תפישות שונות, עולמות שונים וכדומה, על מנת לבטא את הפוטנציאל שלנו דרך עצם ההתממשות. כשהמימוש עצמו מתאפשר רק דרך ובעזרת נשמות אחרות, כיוון שאף אחד אינו מתפתח ומממש עצמו בחלל ריק.
ברצוננו להבהיר, שמבחינת המהות (הניצוץ האלוהי), כולנו ייחודים שנוצקו בשוויון ערך וכל אחד ואחת שווי ערך לרעהו וכרעהו, שונה אך שווה, אין שווים יותר או פחות.
בעולם לינארי השוואתי, המבוסס על תפישה הישרדותית, חוויית שוויון ערך מתבטאת יותר ככמיהה, ונדירה כחוויה בפועל.
השינוי העצום שמתרחש, מתאפשר משום שהחוויה הלינארית מוצתה, וכל מה שמתרחש בעולם ארץ כעת, הוא שירת הברבור של מה שאנו מכנים, התוכנה הישנה, שככול תבנית הישרדותית, נלחמת על קיומה;
מלחמה המתבטאת באחיזה נוקשה בשליטה, באחיזה במצב מוכר שנותן ביטחון, באחיזה בסטטוס, במקום, בתפישות עולם, מתוך פחד ההתפוררות ושכנגד גם בייאוש ואזלת יד ובכל הדברים המשמשים עוגן הישרדותי לפרטים או לקבוצות.
מנקודת מבט קיומית הדבר נראה מייאש ומתסכל ומביא עמו חוויות של משיכת השטיח מתחת לביטחון הקיומי, פירוק הקים וגילוי 'משענות הקנה הרצוץ', עליו התבסס הביטחון הקיומי, מעצם ההתגלות שכבר אי אפשר להישען על מה שנשענתם מפני אי הרלוונטיות שלו.
המצב הזה מביא ויוצר חיפוש של משענות נצחיות, גם מבחינת התפישה של מה חשוב באמת ומהי משענת אמתית.
התפקיד שלנו, הישויות המדריכות, לסייע במהלכי השינוי דרך חיבור לתפישה חדשה, לנקודת מבט, המזכירה ומאששת את מקור היותנו כנשמות טהורות, המממשות את תכונות הבורא דרך הנברא.
אנו מזכירים לכל מי שמוכן להיזכר, דרך ההבנה שחוויית החיים האנושיים באה לידי סיום מכיוון שמוצתה, ואין בה צורך יותר. זהו תהליך המתרחש דרך חוויית אבסורד, המעלה את הדפוסים והאמונות משכבר הימים, אך יחד עם זאת מאפשרת לגלות שהתפישה האנושית הפכה למשענת קנה רצוץ, כמו כל תוכנה שמיצתה את עצמה ואין בה עוד צורך.
בדיוק כמו המחשב הראשון שיצא בכדור לימוד שאין בו עוד תועלת, כיוון שפיתחתם מחשב משוכלל יותר בעל זיכרון גדול יותר, המאפשר פונקציות שלא התאפשרו במחשב הישן.
אם נשתמש במטאפורת המחשב נאמר שזוהי תקופה של החלפת כרטיס זיכרון מלינארי (התוכנה האנושית), להקשרי מעגלי רב ממדי, המקשר בין מיידעים שמעבר לזמן ומקום בזמן ומקום, המאפשר חיבור, או נכון יותר לומר, סינכרון בין תודעה אנושית לתודעות שמעבר לה. סינכרון המייצר שינוי תודעה ותפישה מעצם כך.
הדבר המשמעותי ביותר שמבקשים אנו להדגיש הוא, שאתם מוגנים ומחובקים מעצם ההיות, גם אם אינכם חשים זאת תמיד.
אינכם לבד בכלל ובטרנספורמציה האדירה הזו בפרט.
שימו לב שאתם מקבלים חיזוקים אנרגטיים, הן במובן של התעוררות הזיכרון האישי שלכם, והן במובן של הישויות המדריכות מכל העולמות, והחלקים ההשתקפותיים שלכם, שכולם חוברים יחד ומשנים את התודעה מסלקטיבית; המתבססת על ערוץ תודעה אחד, תוכנה אחת, כרטיס זיכרון אחד, לתודעה רב ערוצית, רב ממדית, בה מסתנכרנים כל כרטיסי הזיכרון לערוץ ידע אחד בו-זמנית.
אוהבים, מוקירים, ומעריכים אתכם נשמות אהובות"