דויד מחברי ספיראלת האור:
"כבני אדם, כפי שאני מבין היום מהמקום שאני מתבונן בו, מנעד הרגשות והמגוון האדיר הוא הדרך לחוות כנשמה את החיים הפיזיים, דרך הרגש. הלוואי וידעתי את זה קודם, אבל זה מה יש… קודם הייתי נעול הרבה מאוד שנים על השכל. אני שמח שפתחתי את הנעילה הזאת עוד לפני הרצח. עוד לפני הזוועות של השביעי באוקטובר. ואתן רואות, אני אומר זוועות. כן, זו זוועה, זה 'גיהינום'. אבל זה חלק מאין ספור מנעדי רגשות של 'גן עדן', ו'גיהינום' שנחווים בכדור הארץ, אם תרצינה.
ואתן יודעות, שבעצם אין 'גן עדן' ואין 'גיהינום', שזו המצאה אנושית גאונית כדי להמשיך ולהחזיק, לתחזק, את תשתית ההישרדות והקיום.
אז השאיפה היא תמיד ל'גן עדן', משם גם כל ההשוואתיות ואי שביעות הרצון והכמיהה והציפייה לאיזה שהוא אושר עילאי שגורם לחלק מהאנשים לשתות ולקחת סמים ולעשות כל מיני דברים שהם תחליפים לחיבור הפשוט, הכן, האמיתי למנעד הרגשות העצום, האנושי, המאפשר הגשמה דרך חוויה, דרך הגוף הפיזי, בחוויה האנושית.
בעצם, כבר אמרת את זה קודם דורית, זוהי תקופה של גם וגם, וגם, וגם, והכל בסדר שלו, והכל בסדר, הכל בסדר. כלומר, יש רגשות קשים, יש רגשות טובים. יש עצב ויש שמחה. יש כעס ויש קבלה. הכל זה חלק מאהבה.
אהבה פירושה יחסי גומלין בין הכל להכל, אומרים חבריי. אני מסכים עם זה היום לגמרי. יחסי גומלין בין הכל להכל, זה אומר שהכל קיים. הכל חלק מהיצירות שיצרנו על מנת לחוות את הפוטנציאל הנשמתי שלנו דרך כל מיני גופים, לא רק בכדור הארץ. עכשיו יש לי גוף אחר, עדיין גוף אתרי, גוף אחר. מתישהו הגוף הזה ישתנה לעוד גוף.
אתן מבינות, המהות הנשמתית היא מהות גמישה, גמישה, משתנה, משתקפת, מתלבשת ופושטת צורה. מה שאת קוראת דורית שייפ-שיפטרית – Shape Shifter זה בדיוק זה, היכולת ללבוש ולפשוט צורה. זו היכולת לשנות מחשבה. זו היכולת לשנות נקודת מבט.
לא מדובר רק בקטע של להיוולד בגלגול כזה או בגלגול אחר, או בעולם כזה או בעולם אחר. זו היכולת לשנות את מזג האוויר הפנימי, זו היכולת לשנות את המציאות.
אתן בחרתן הפעם, יחד עם כל אנשי המאסה הקריטית, (שגם אני חלק מהם), לשנות את המציאות. והשינוי מתחיל בצעד פצפון, קטנטן, של התחייבות, מחויבות, מאה אחוז אחריות, על שימת דגש לכל הדברים שממלאים מצברים.
שינוי הגישה הזה, יוצר שינוי חיים בסופו של דבר, לא ביום, לא ביומיים, אך יוצר שינוי גישה יחסית מהר. ברגע ששינוי הגישה הזה מתארע מלשון אירוע, כמו שאומרים החברים שלי, אהבתי את השפה. ובכן, ברגע שמתאפשר, הווה, השינוי מתאפשר, מתאפשרת גישה חדשה לגמרי, שאפילו עכשיו אתן אפילו לא יכולות לחשוב עליה.
גישה חדשה, הקרנה חדשה, ואם אני אשתמש בדוגמה שנתתי וחזרתן עליה היום של פנס האור, האור בתוככן גדל, הפנס שלכן מאיר, בלי שאתן יודעות אפילו שזה מה שקורה; מה שקורה, שההבחנה בזה מתאפשרת על ידי ההדהוד שבא אליכן; ההדהוד שבא אליכן, הדברים שאתם ממגנטות למציאות, ההתייחסות של האנשים, ההזדמנויות שבאות אליכן משתנות. בלי שעשיתן דבר, חוץ מאשר להתחייב, לשנות, לעורר, להאיר, באלף ובעין, את כל הנקודות במוח שמזינות את ההוויה האנושית.
זה נכון, זהו חיבור בין המוח האתרי למוח הפיזי. זה חיבור בין המודעות הקוסמית הרוחנית למודעות האנושית. הכל נכון, זה לא משנה איך קוראים לזה. אני רוצה לפשט את זה בפשוט, ובפשטות ובתכליתי, כי אני יודע שלא חל שינוי, אלא אם כן יש כלים פשוטים ותכליתיים לשינוי.
אתן עושות את זה 24-7, פשוט לא שמות לב לזה. זה כל כך טבעי לכן, זה כל כך טבעי לכן, שאתן פשוט לא רואות שזה קיים. ואני מבקש אתכן, תתחילו לשים לב.
ומה שנחוץ זה להזיז את ההתעקשות המאוד מאוד מאוד אינהרנטית, מולדת, על התפישה האנושית. יש התעקשות מפחד, שהעולם מתמוטט, שאת תפגעי ותיפגעי. יש פחד שעדיין גורם לכן להיות מופעלות על ידו. כשאתן מתחילות להפעיל את כל מה שמזין, עם תשומת לב מלאה לשמיים הכחולים, לשמש הזורחת, לכל דבר שממלא לכן את הלב, לעלה החדש שצומח, תשומת הלב שלכן לדברים האלה לגמרי, לגמרי, מכהה, מפוגגת אל תוך 'אוקיאנוס הידע', את אותם דפוסים, את אותה 'חבילה' שדורית תיארה קודם, של סבל וכאב שהאנושות הזאת נושאת ואתן נושאות גם כחלק ממנה.
אני רוצה להסביר לכן משהו. יש פה נשיאה כפולה של 'חבילת הכאב והסבל', הפחד, ההישרדות והקיום. יש את הנשיאה האישית של הזיכרונות האישיים שלכן והדברים שבאתן להשתחרר מהם. והנשיאה הקולקטיבית של כל בני האדם, זה כבד, זה שוקל. לכן השתמשתי במילה מתעקש. זה לא שמישהי מכן מתעקשת בכוונה להחזיק. לא. יש היאחזות שהרצון שלי להדגיש אותה היא דרך המילה התעקשות להחזיק במוכר ובידוע מהבחינה האנושית.
ניקח את הדוגמאות הכי פשוטות של אנשים שמפחדים לזוז מהמקום שלהם, להודות בטעות שלהם. אנשים שנלחמים על הצדק שלהם, כשהם כבר יודעים שהם לא צודקים, נאחזים, כי זה מה שנותן להם ביטחון מזויף. כלומר, יש איזושהי התעקשות על אגו, על ערך מזויף, שאינו הערך הנשמתי.
הערך הנשמתי שלנו נתון מעצם ההיות. הערך האנושי תלותי, קנוי. אני מדבר על מזויף מפני שהוא, אולי נגיד אשלייתי, מזויף נשמע לא טוב, אני מבין. אשלייתי, זה לא מחזיק מים. מה שמאפשר לזה להוות עדיין זה ההחזקה בזה, השימוש בזה, נתינת כוח למה שבעצם רוצים לשנות.
אתן מבינות את האבסורד? אני נתקל בזה הרבה. בכל הנשמות שאני עובד איתן לשחרור התודעה. כמה קשה לשחרר ולתפוש את זה שאתה נשמה ואתה לא רק גוף, ושיש לך המון, המון, אבות ואימהות וחברים ואחים בכל העולמות. אני נתקל הרבה בהיאחזות באותו בית, או באותה משפחה, או באותה חברה, או באותם חבר'ה, אותן מסיבות.
אני נתקל הרבה, יש הרבה מאוד צעירים בתוך הקהל הזה. אבל יותר ויותר מתעוררים אל ההכרה. חלק גדול מהאנשים שנרצחו ועדיין נהרגים, הן נשמות מאוד מאוד מפותחות מאנשי המאסה הקריטית, שיחד אנחנו עושים שינוי מאוד מאוד גדול. אבל יש פה ושם, אני נתקל בהיאחזות, וההיאחזות היא לא רק מ-7 לאוקטובר 2023. ההיאחזות היא היאחזות קודמת; היאחזות קודמת של כל מיני נשמות צעירות יותר ומבוגרות יותר מבחינת ההתייחסות לגוף הפיזי, שאוחזות ומייצרות להן איזה עולם אלטרנטיבי, אשלייתי, ומנהלות מלחמות ומאבקים.
זהו אבסורד שמעולם לא נתקלתי בו כשהייתי כאן איתכם בכדור לימוד, בגוף פיזי. אז אני אסתכל על זה גם מהמקום של מי שכבר עזב את הגוף, בין שהוא עזב לפני עשר שנים או עשרים שנה, ובין שהוא עזב לפני שנתיים בזמן עולמכם.
אני עדיין מחובר לזמן של כדור הארץ. עוד מעט גם זה יתפוגג, אז יהיה לי יותר קשה לנקוב בתאריכים, אבל זה ממש לא משנה. הרעיון תמיד נשאר. אני מבין לשאלתך האילמת, דורית, את השאלה שלך לגבי 'תרגום זמן בין עולמות'. כן, יש צורך לתרגם זמן בין עולמות בכדי לתת תחזית או תשתית מדויקת. מה שלא רלוונטי בכלל עכשיו, מכיוון שהכול נמצא בתאוצת שינוי כל כך גדול, שזה ממש לא רלוונטי, כיוון שהמוח האנושי ישר נתפס על יהיה ככה ויהיה אחרת, ואז בינתיים זה משתנה, ואז הוא מתאכזב שזה לא קרה.
זה תהליך שאני עכשיו יכול לצחוק ולראות אותו כמטורף לחלוטין.
כעת אני מבין מדוע החברים שלי, (וגם מדוע את אימצת את זה), לא מתעסקים בעתידנות. השינוי הוא כל כך גדול, ולמוח האנושי יש נטייה להישען על מה שאמרו לו, ואז מצפה שזה יקרה, ומכיוון שהכול נמצא בתנודה מהפכנית, מתמדת, זה לא קורה. ואז יש אכזבה מהאדם שאמר את זה, או ממי שקולט את זה.
זה לא נכון לעשות; לא נכון לתת למוח האנושי יותר הישענות על עתידנות, על מה יהיה. יש חובה לאפשר למוח האנושי להישען על מה שמזין את המצברים, על חיות, על חיוניות, על הצמחה, על גידול, על תקומה, על התחדשות, על החיבור לחיים. ואני אגיד משהו שכבר אמרתי, וגם החברים שלי אמרו, לגבי חיים. שוב, לאיזושהי הבנה יותר רחבה, שהיום אני יכול להעניק לכם אותה גם בעצמי".