התפתחות רוחנית ובריאות – הקשר בין התפתחות ובריאות

תשובה: לא בהכרח ולא תמיד, ומדוע? הפעם באנו להתנסות שאף פעם לא היינו בה, וזה שילוב, איזון, "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה", בין ארבעה רבדים שונים שהפעלנו אותם ופעלנו דרכם בצורה ספציפית נפרדת לאורך הדרך: בתקופת רומי העתיקה סגדנו לרובד הפיזי. סגדנו, ועדיין סוגדים, לרובד הרוחני בזן בודהיזם דרך הרובד המנטאלי ודיכאנו את הרובד הרגשי והפיזי. יש לנו בלי סוף תבניות חשיבה שהבאנו איתנו לכדור הארץ מגלגולים קודמים ששופטים ומבקרים, ולפעמים אפילו מבקרים בצורה מאוד הרסנית וקשה, איזשהו רובד. גם אדם שמתפתח מבחינה רוחנית צריך להבין שהתפתחות רוחנית פירושה חיבור מאוזן לארבעת הרבדים: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.

הרבה מאוד אנשים בכדור הארץ נמצאים במימד החמישי (על פי המדריכים), בו האגו עדיין שליט. במימד החמישי אין חיבור לארבעת הרבדים, אין שוויון ערך, כפי שקיים במימד התשיעי. המטרה להגיע למקום של שוויון ערך מלא בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם. זה אומר שאני אוהבת ומקבלת את הגוף שלי, את החשיבה שלי, את הרגשות שלי, את האמוציות שלי בדיוק כמו שאני מקבלת את הנשמה שלי, או הנשמה שבי מכילה את הגוף במודע הכרתי.

נוצרה הפרדה מאוד גדולה בין המוח האנושי למוח האתרי. זה לא מספיק לפתח מודעות רוחנית ולצפות להוויה של בריאות. רק מודעות רוחנית על הרובד פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני = בריאות.

תשובה: אנחנו חיים ומתפתחים דרך מראות כך ש"דומה מושך דומה ומשלים". לפני שנים אמר יהושפט שבכדי להיות בקשר עם מישהו צריך להיות דמיון מחבר ושונות משלימה. דמיון מחבר ושונות משלימה מבטיחים זוגיות טובה. כשנמשכים למישהו שמאוד שונה מאיתנו ואין את הדמיון המחבר, זה מהר מאוד יתחיל להפריע לנו ולעצבן אותנו. אם מישהו יותר מדי דומה לנו ואין שום דבר שונה, אין סקרנות, אין התחדשות, אין אתגר ואז משעמם. כאמור, כדי שתהיה זוגיות טובה מבחינת יחסים צריך להיות דמיון מחבר ושונות משלימה.

לדוגמה תקשור, לא יכול להתחבר אלינו מידע בתקשור שהוא זר לנו מההתחלה ועד הסוף מפני שלא תהיה קרקע שתקלוט אותו. על מנת שהאינפורמציה תיקלט עליה להיות מחוברת למשהו שהמוח מכיר. כדי שהקרקע תוכל להנביט זרע עליה להיות מעובדת, צריכה להיות בה איזושהי כמות של לחות,  צריכים להיות בה תנאים שיאפשרו לזרע הזה לנבוט. אותו הדבר ביחסים. חייב להיות משהו דומה שיהיה לנו נוח איתו שנוכל להתחבר למישהו אחר, לתפיסה מסוימת, לאנשים מסוימים. זה גם צריך להיות משהו חדש ומאתגר אחרת זה יהיה משהו שכבר ראינו אותו, כבר היינו בו.

בכל הנושאים ובכל הדברים בחיים צריך להיות דמיון מחבר ושונות משלימה. אין סיכוי שנתחבר למשהו שבתוכנו אין משהו שיתחבר אליו.

דורית: אוטיזם זו בחירה של נשמה שבד"כ נובעת מפגיעה רגשית מאוד, מאוד גדולה, מאיבוד אמון מאוד, מאוד גדול בבני אדם. זה תמיד מולד גם אם זה מתגלה יותר מאוחר.  נשמה באה לכדור הארץ עם איזושהי הטבעה של פחד מאוד גדול מאנשים אחרים, של חוסר רצון לשתף פעולה. היא באה עם איזושהי החלטה לנתק קשר עם הסביבה.  יש ערוץ אחד או שניים שדרכם היא מתקשרת.  צריך לבדוק כל מקרה לגופו מפני שאין משהו כללי לכולם. המדריכים אומרים שחלק ממה שאנו מכנים מחלות, מנקודת מבטם אינן מחלות אלא בחירות. הם אומרים שאנשים שהם חולי נפש זו בחירה שלהם. זו בחירה לחוות את המציאות בדרך הזאת מסיבות מסוימות, משום היגיון מסוים.  למשל, אדם בחר בשיגעון כדי שהוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה.

בד"כ האוטיסטים הם נשמות מאוד, מאוד אינטליגנטיות ומפותחות ברמה של גאונות. מהסיבות השמורות עימם הם בחרו לנתק קשר עם הסביבה ולהשאיר רק ערוץ אחד דרכו הם יוכלו להיות בקשר. אוטיזם זו בחירה ובעיקרון ניתן לאדם לוותר עליה. רק האדם עצמו יכול לצאת מזה. אדם חיצוני יכול לעזור לו, אך האדם עצמו צריך לרצות לפתוח את זה. יש רמות שונות של אוטיזם ויש בחירות שונות.

הכול זה עניין של בחירה, איננו קורבנות אלא שאנחנו רגילים לחשוב ככה. זה יותר נוח לנו לחשוב ככה. כל מה שקורה לנו הבאנו על עצמנו מהסיבות השמורות עימנו.  כשמבינים את זה ובודקים את ההיגיון של כל מקרה בנפרד, מגלים דברים מדהימים. אנחנו יכולים לעשות שיווי צורה עם בחירת הנשמה.

כשמבינים שיש טעם, היגיון ומשמעות בכל דבר גם אם זה לחלוטין לא על פי ההיגיון והטעם שלנו, ביכולתנו לכבד הרבה יותר את עצמנו ואת האחרים. אני מדברת על סובלנות. אנחנו לא רואים את כל התמונה, אנחנו לא יודעים הכול. הרעיון הוא שלכל דבר יש סיבה, יש טעם ומשמעות בעולם, גם לדברים הגרועים ביותר וגם לדברים הנפלאים ביותר. יותר קל לנו לקבל את עצמנו ואת העולם כשאנו מבינים את הטעם והמשמעות של משהו שמישהו אחר עשה.  איננו חייבים להסכים איתו.

המקום האידיאלי הוא שנחמול על כולם. אנחנו יכולים לחמול על זה שהאנושות עדיין זקוקה לסוג הזה של אלימות, של הרוע מפני שאנו מבינים שאלימות ורוע זה חלק מההתנהלויות וההתנהגויות בעולם שלנו, ואז איננו שיפוטיים. אנחנו לא צריכים להסכים עם זה ולאהוב את זה אך יכולים להכיל את העובדה שזה ישנו וזה חלק מהמציאות.

תשובה: בהנחה שמום הוא בחירת נשמה מראש, הרי שיש לבדוק כול מקרה לגופו. אוכל לשתף במקרה אחד של נשמה שירדה לכדור הארץ עם תסמונת דאון במצב קל-בינוני, היות וביקש לחוות חיים רגשיים, של שייכות רגשית בלבד, בהם השכל לא יעמוד לו לרועץ כפי שהיה בעברו. הוא היה בעבר מדען מאד גדול, שעבד רק עם השכל, ופגע באנשים ריבם בשל כך ובתחושת השייכות והאהבה שלו כתוצאה. בין אם זו הענשה עצמית קשה מאד, בין אם מדובר בסגירת מעגל מסוים, על מנת הנשמה תוכל לסלוח לעצמה, זוהי בחירה.

תשובה: שוב, יש לבדוק כול מקרה לגופו אך קיבלתי מידע שנעשים ניסיונות ליצירת גוף חדש בכדור הארץ, שיוכל לפעול על מיפתח זיכרון יותר גדול ולהיות חסין יותר בפני מחלות והשפעות חיצוניות, שלא תמיד קוצרים 100% הצלחה. במילים אחרות, במסגרת ניסיונות (הנעשים בשיתוף פעולה בין נשמות החוות בגוף בעת זו ובין נשמות החוות כעת במקום אחר), לעשות שינויים בגוף הפיזי, ליצור מוח יותר מואר, לצורך הסתגלות לשינויים בכדור הארץ, מוח קצת אחר, שינוי שאקרות, גנטיקה שונה וכד', קורות תקלות, או אם נאמר תוצאות לא רצויות. הניסיון ליצור גוף שיאפשר לנשמה לזכור מי היא, או נכון יותר שתוכל להשתמש בגוף הפיזי עם השינוי, איננו פשוט, משום שעדיין מתקיימת התוכנה הישנה, ומאד קשה להכניס תוכנה חדשה כשהתוכנה הישנה עדיין עובדת. לכן, יש דברים שמתקנים אותם כאן במשך כמה שנים, עד שהגוף מסתגל לכדור הארץ.

תשובה: לא בהכרח ולא תמיד. רק אם נבחרה אופציה כזו, הבן או הבת יקבלו את אותה מחלה. הגנום יכול לפעול בכל מיני צורות, הוא לא צריך לפעול בצורה של חיקוי.

תשובה: זה הכול בראש, אך יש לבחון כל מקרה לגופו.

יכול להיות שהבחירה של מישהו, לפני הירידה לכדור הארץ, קשורה במחלה ובסבל, או ליציאה מהחיים בכדור הארץ בצורה מסוימת, ואז יעזור אם נביא אור למקום, להקטנת הסבל של האדם. זה יכול להיות אפילו עד יצירת נסים ושינוי בחירה, אם זו לא בחירה

דטרמיניסטית. אם זו בחירה דטרמיניסטית זה מאוד קשה, מפני שצריך לעשות ממש שינוי של  State of mind, להתחבר למהות הנשמה ולהבין למה בחרת כך, ואז להחליט מחדש שמיצית את כל הסיבות לבחירה הזאת ואינך צריך אותה יותר, אבל זה צריך להיות אמיתי מתוכך.

תשובה: "באמת מאמין" אומר שאין ספקות, לא משנה כמה זמן. העיסוק בזמן מורה על ספקות. קשה לוותר על דפוסים ואמונות, ועוד יותר קשה להודות בקיומם. ברגע שאנו מודעים לכך שמתחת לכל דבר יש דפוס, מתאפשר לנו לגלות אותו.

כשאנו מקשיבים אנו שומעים את הדפוסים בפעולה. הרבה יותר קל לנו לשמוע את הדפוסים של אחרים מאשר את של עצמנו. בתוך תוכך, אתה כנראה עדיין לא מאמין שאתה יכול לחולל ניסים מהר. אתה מאמין שזאת אפשרות, אבל צריך לעבור דרך. לא יכול להיות שמשהו יקרה מעכשיו לעכשיו, יש איזשהו תהליך שצריך לעבור. כלומר, יש אמונות שמונעות ממך לחולל נסים.

תשובה: בזמן האחרון המדריכים מדגישים במיוחד את העניין של ההכרה המודעת שלנו. אם ההכרה המודעת שלנו לא שותפה לא קורה שינוי. מדובר על כך שבהכרה המודעת אתה מוכן לוותר, ואתה בודק מה מחזיק. יש לך את הכלים ואת היכולת, את הניסיון ואת הידע, את הרשות ואת האומץ להסתכל פנימה ולהבחין במה אתה אוחז. עד שאינך יודע במה אתה אוחז – אתה לא משחרר.

תשובה: זה נכון. השאלה היא מה אנחנו צריכים לגלות או על מה אנחנו צריכים להתגבר בשביל לחיות את האמונה הזאת של "אני בריא". אני יכולה להגיד לעצמי כל הזמן "שאני בריאה", אבל אם יש אמונות מלמטה שלא מאפשרות לי להיות בריאה, לא אהיה בריאה.

תשובה: זה קורה עכשיו, למה ביום ראשון. אני מדברת על היכולת לוותר. יש לנו דפוס אנושי שמחזיק בדפוס שלנו. קשה לנו מאוד להרפות ממנו גם אם אנחנו יודעים שזה לא טוב. זה כאילו שאנו חורטים איזשהו הרגל כי הכי נוח לנו.

תשובה: איברים חדשים נוצרים באופן טבעי. כל כמה חודשים המערכת הלבבית מתחדשת, המערכת הנשמתית מתחדשת, הכליות. הכל מתחלף, אין איבר אחד שנשאר איתנו כל החיים, וזה קורה במשך ימים, שבועות וחודשים.

אני מדברת על היכולת לעשות את זה במחשבה, על הנהגה של חיינו.

כשאדם מפנים את עניין התחלפות כל התאים באיבר ומבין שהדפוס החשיבתי הוא זה שגורם לאיבר להיות בריא או חולה, הוא יכול לחולל את השינוי, אם הוא לא מאמין הוא ימשיך לשחזר את אותו דפוס.

תשובה: הצד השמאלי נחשב לצד הנשי, האינטואיטיבי, הרך, הזורם, הנענה. הצד הימני נחשב לצד הגברי, הפעיל, היוזם, העושה, הלוקח אחריות, הפרו אקטיבי.

לעומת זאת הצד הימני במוח הוא הצד האינטואיטיבי, אך הוא זורם בהצלבה לצד שמאל. הצד השמאלי במוח הוא הצד הקוגניטיבי המסודר והמאורגן, אך הוא זורם בהצלבה לצד ימין, כך שישנה הצלבה וישנו חילוף. ולכן הצד הימני נחשב לצד הגברי והשמאלי לצד הנשי.

תשובה: זו מחלת הדור, קשה, כאובה, המעמידה את האדם מול כול הפחדים והחששות הכי גדולים שלו אך הממוטטת את כול דפוסי החשיבה הישנים ומאלצת התמודדות עם התוכנה הישנה. כולנו בכדור הארץ בלי הבדל דת מין גזע ולאום, באנו להתמודד עם התוכנה הישנה ולהחליפה באחרת. תורמים לכך זיהום האוויר, השימוש בחומרים שאינם ידידותיים לסביבה ובעצם תורמת לכך תכנת החשיבה של מיפתח זיכרון קטן שאינו רואה מעבר למה שחושיו הפיזיים מאפשרים לו לראות. על מנת שמחלה מסוימת תהפוך כמעט למגפה, יש צורך בתנאים סביבתיים המאפשרים לתופעה להתרחש.

המדריכים אומרים שהסרטן הוא תוצאה של שני דברים:

1. הזיהום הגדול בכדור הארץ. חוסר מודעות למה חומרים מסוימים עושים לכדור הארץ ולגוף. הדוגמה הבולטת הייתה הקרע בשכבת האוזון שגורם לאנרגיות חוצניות להיכנס לכדור הארץ ולהפר את האיזון שכדור הארץ רגיל אליו, ואז הכול יוצא מאיפוס, גם הגוף שלנו.
2. "הזיהום הפנימי" – חוסר הביטחון שלנו, תחושת חוסר הערך, תחושת הענשה. הקיצוניות שאנחנו נמצאים בה במקום של לתת או במקום של לקבל. מעט מאיתנו יודעים את האיזון הנכון בין נתינה וקבלה. זה קשור להזנה עצמית שרק מעטים יודעים להזין את ארבעת הרבדים שלנו בצורה נכונה על בסיס יומיומי.

אני מאמינה שעל זה עלינו לעבוד, על מילוי ארבעת הרבדים, על מילוי מכלי הדלק שלנו. אנו נמצאים בתקופה שהיא מאוד, מאוד מבעבעת וקל לנו מאוד לצאת מאיפוס, בין שזה רגשי, בין שזה מנטאלי, בין שזה פיזי ובין שזה רוחני. זו תקופה של חילוף התוכנות והיא לחלוטין לא פשוטה. קימת תוכנה ישנה שלטת, שכל העולם מושתת עליה, ואנחנו באנו ליצור תוכנה חדשה כשהכול מסביב חושב בצורה של תוכנה ישנה ופורט על התוכנה הישנה שבכל אחד מאיתנו. חילופי התוכנות גורם גם כן לערעור מאוד גדול. אנשים מתחילים לחפש. למעט מאוד אנשים יש את האומץ ללמוד בהתנדבות ולעשות שינוי בהתנדבות. רוב האנשים לומדים דרך מחלות, דרך מוות, דרך תאונות, דרך כל מיני דברים קשים שקורים להם שמכריחים אותם ומביאים אותם למצב של אין ברירה. אם הרבה אנשים היו לומדים בהתנדבות היינו מגיעים מהר יותר למאסה הקריטית, אך זה עדיין לא קורה, עוד לא הגיע "הקוף המאה" שייצור את המאסה הקריטית המאפשרת את השינוי. מה שקורה כתוצאה מזה, שחל ערעור מוחלט במערכת האיזון המוטה שהיינו בה קודם לכן, כך שיש קרקע פורייה יוצאת מן הכלל לכל מיני מחלות אוטואימוניות, לסרטן ולמחלות אחרות. יש כאן צירוף מאוד גדול של נסיבות שגורם לערעור גדול ומכאן לסרטן ולמחלות אחרות.