ההתחברות לישויות המדריכות והדרך לקלוט אותן

ההתחברות לישויות המדריכות והדרך לקלוט אותן נלקח מתוך ספרי השני "ישויות מדריכות – מציאות או דמיון?"

על מנת ליצור קשר עם ישויות מדריכות, עלינו קודם כול לפתח הקשבה ורגישות קולטת לתחושות ולהארות החולפות במוחנו או בליבנו, ולהתאמן בתרגום הנקלט למילים ולמשפטים.  

מניסיוני, לאנשים רבים לוקח זמן לזהות את האנרגיה של הישויות המדריכות ולהבחין ביניהם, כגון; זה יהושפט, עזרה, בר־אל, אב־אל, רפא-אל וכן הלאה. הזיהוי הוא דרך תחושות על־חושיות המורגשות הרבה פעמים במה שאנו מכנים "תחושות בטן", או כהארה החולפת במוחנו.
בדרך כלל זה איננו זיהוי של ראייה, ריח או שמע פיזיים אנושיים, אף על פי שגם זו אפשרות, אלא מעבר לחושים הפיזיים שניתן להגדיר יותר כ"תחושת ראייה, תחושת שמיעה" וכדומה, כשהדגש הוא על התחושה.

כדי להתחבר אליהן, חשוב שנכוונן את תשומת ליבנו להדרכה הרוחנית הכי מפותחת, שכן הישויות המדריכות מבחינתנו מהוות חיבור להשגחה העליונה, חיבור למקור הכי מהימן שאליו בחרנו להתחבר. מי שיודע את שמן וקיבל את תיאורן, יתמקד בתיאור ובשמן של הישויות המדריכות.
עצם ההתכווננות שלנו מחברת אליהן ולכן עלינו להתחבר לאינטואיציה ולתרגמה למילים.

כדי שנוכל ליצור קשר עם הישויות המדריכות האישיות שלנו, עלינו קודם כול לפתח הקשבה ורגישות קולטת לתחושות ולהארות החולפות במוחנו או בליבנו, ולהתאמן בתרגום הנקלט למילים ולמשפטים.

הנטייה השכיחה שלנו היא לדבר במקום להקשיב ושכך, איננו קולטים את מה שלהדרכה יש לומר, וכתוצאה מכך אנו מתוסכלים על שאיננו קולטים אותן…
כדי שנקשיב ונקלוט את ההדרכה שלנו, עלינו לכוונן את תשומת הלב שלנו אליה, גם אם איננו רואים או חשים אותה, ולהתאמן בלכתוב או לומר כל מה שעולה במוחנו בתחושה, בהרגשה, כהארה (הערה), ללא סימני פיסוק, ללא סגנון וסינון.

ניתן לדמות זאת לאימפולס הקאה, שעליו אין לנו שליטה. זה אומר שאנו מתחברים לסקרנות, לצורך הטבעי לגלות, מסכימים להתחבר לילד הסקרן שבנו ולהעביר כל מה שחושינו קולטים, ללא שיפוט ו/או ביקורת, תוך אימון בהפיכת המוח האנושי למתורגמן הקליטה.

בכך אנו עוברים תהליך משליטה להנהגה: שליטה קשורה בהחזקה של מבני חשיבה, אמונות דעות, קביעות, בחוקים וגבולות, מודעים ובלתי מודעים לגבי עצמנו, החיים, האפשרויות, לגבי מה הגיוני ומה לא, מה נכון וצריך ומה לא. ואילו הנהגה קשורה בחופש לקלוט הכול ולתרגם את הנקלט לשפה מובנת ועדכנית ברגע נתון = הרחבת ידע ומודעות.

חשוב לי לציין שאנו קולטים ומתרגמים מידע הנמצא בתת ובעל המודע שלנו אחרת הוא לא היה נקלט. עם הזמן והאימון אנו לומדים להבחין בידע שעולה מתוכנו כתוצאה מהקליטה והתרגום, לבין ידע המגיע מעבר לידוע לנו.
כל עוד אנו בשליטה של מה שידוע הוא הנכון, לא יתאפשר לנו לגלות היבטים ותובנות חדשות.

מבחינתי זה כמו ויתור מראש על מה שאני יודעת על מנת לדעת עוד ואחרת. כל עוד אני אוחזת במודע, או שלא במודע, בידוע לי זה מכבר, אני נשארת שבויה באותו מעגל ידע מבלי לפרוץ את גבולותיו.

עלינו לוותר על לדעת כדי לדעת…

כשאנו מפתחים מודעות רוחנית, הרגישות הקולטת שלנו עולה, ההקשבה לאינטואיציה ותרגומה להבנה קוגניטיבית מתפתחת, כך שקשה אפילו לדמיין לעצמנו (כל עוד זה לא קורה), את כמויות הידע שניתן להתחבר אליו, זה פשוט מפעים ומופלא.

החוכמה היא בתוכנו, לא "שם", אלא "פה".