נסים אכן קורים / המספרת אלמונית מקנדה

דבר ראשון ברצוני להבהיר שנסים אכן קורים, והם קורים לאנשים כמוכם וכמוני. מה שעלינו לעשות כדי לגרום לנסים הללו להתרחש, זה לפתוח עצמנו לתקשורת שנמצאת סביבנו בכל יום – תקשורת לא מהעולם הזה אלא מעולמו של הבורא שלנו, של הקוסמוס ושל היקום. המסר מגיע ממרחק, אולם אתם מגלים אותו בעזרת הליכה פנימה ובעזרת אמונה. כולנו יכולים לברוא נסים בחיינו, וזוהי אחת מהנקודות העיקריות שבגללה אני כותבת זאת  עבורכם. אין לי טריקים מיוחדים. פשוט היפתחו לאפשרות שמה שאספר לכם אפשרי, והינו זמין לכל אדם.

אני אתייחס לאלוהים בדרכים רבות במהלך הסיפור הזה. מוזר לי להתייחס אל אלוהים בכל דרך שהיא, מאחר והאמנתי שהוא נטש אותי לפני זמן רב מאוד. אולם אני אתייחס אל הבורא הראשוני של הקוסמוס והיוניברס, יחד עם כדור הארץ הזה שאנו חיים עליו מדי יום. אני מכנה את אלוהים הבורא הראשוני משום שברצוני שכולכם תבינו שהסיפור הזה הינו לחלוטין ללא משוא פנים וללא דעות קדומות לגבי שום סניף של שום דת, ושלפי הבנתי אלוהים הוא אינו רק אל ארצי, אלא אל אוניברסאלי. אני אתייחס לאלוהים גם כאל אמא אדמה, גאיה, ולמדתי במהלך המסע הזה שהיא הקטע הנשי של אלוהים. כמו בכל דבר ביוניברס שלנו, חייבים לאזן את החושך עם אור, שלום עם מלחמה ולהבין את שתי הפנים של אלוהים, הנקבי והזכרי. אנו כולנו קטעים של הבורא הראשוני. אנו חלק מאלוהים.

שני נסים התרחשו בהליפקס, נובה סקוטיה שבקנדה. בני ואנכי טבענו בביצה מוצפת, ולא רק שנשארנו בחיים כדי לספר על כך, אלא שאנו במצב הרבה יותר טוב מאשר היינו אי פעם בעבר. אני הייתי "מתה" במשך חמש עשרה דקות. נאמר לי על ידי ישויות אור איך להציל את עצמי ואת ילדי הקטן, וניתן לי מסר איך לרפא את כדור הארץ.

בעוד הנכם קוראים זאת, אני מבקשת אתכם מכל הלב להיפתח לאפשרות שמציעים דברי. אני חשה שזה חיוני שנאחד את העולם הזה כפלנטה אחת עם מטרה משותפת – ליצור שלום ושפע לכולם, לא רק עבור אותם מעטים נבחרים שבורכו להיות במקום הנכון בזמן הנכון. אנו נכנסים לפאזה חדשה  של האנושות, ומה שאספר לכם באתר הזה, www.firethegrid.org, יעזור לנו כגזע להטמיע את השינויים שהעתיד יביא בכנפיו.

אלוהים לא היה נוכח בחיי במשך ארבעים שנה. אולם כילדה, חיפשתי את אפשרות קיומו. חשתי שאותם אנשים שהייתה להם אמונה שאינה ניתנת לערעור היו ברי המזל, והעובדה שלא האמנתי בשום דבר הפכה אותי למפסידנית. כילדה דיברתי עם אלוהים לעתים תכופות, אך מעולם לא חשתי שהוא שמע אותי או שהייתי מחוברת אליו. נדרשו שיטפון וטביעה בביצה כדי שאפתח את עיני לאמת המעידה עד כמה אנו כולנו מחוברים עם הכוח האלוהי.

עכשיו רואים זאת יותר מאשר אי פעם בעבר. אתם יכולים להיכנס לאינטרנט ולמצוא אלפי להיטים המדברים על הפאזה הבאה של האנושות, עידן ההארה וזמן השינוי. הסיפורים הללו קיימים בדתות שלנו ובסיפורים של התרבויות העתיקות כמו המאיה, המצרים והילידים האמריקנים. כולנו חיכינו לרגע בו ישתנו הדברים, מתוך ודאות שאלוהים יעשה משהו כדי להציל אותנו מעצמנו.

ובכן, יש משהו שמתהווה, אולם אלוהים פשוט מכוון זאת דרך אנשים כמוני, וזה מצריך את אמונת אנשים כמוכם על מנת לברוא מציאות. שוב אני רצה, אולם במסרים שאני מקבלת, ניתנת לי דרך עבור כולנו להשתתף בריפוי אמא אדמה, ועבור שיגור הגזע האנושי לזמנים של ריפוי, שלום ושינוי חיובי. אולם כדי שזה אכן יתרחש, תצטרכו לשבת במדיטציה שעה אחת מחייכם.

שמעתי פעם, בסידרה 'סטאר טרק':  "התנגדות הינה דבר חסר תועלת". אני לא רציתי להיות שליח האלוהים, אולם כאשר אלוהים רוצה בהתעוררות שלנו, זה יקרה. וכך עתה אספר לכם את האמת על שקרה לי לאחר תאונת הדרכים שהתרחשה בנובמבר 2002.

בני ואנכי נסענו לבית חברים לאחר צהרים של משחקים כאשר האסון פגע. מכוניתי נסחפה אל תוך ביצה מוצפת לאחר שהחליקה. היא נחתה הפוך, עם הגג למטה, וצללה אל התחתית. ניסיתי לפתוח את החלונות ללא הצלחה, והיינו לכודים בפנים. דברתי עם ילדי הקטן שהיה אז בן ארבע, והבטחתי לו שאמא תוציא אותו משם.

המכונית התמלאה במהירות עם מים קרים ועכורים, ואני החזקתי בחוזקה את מעילו של בני בידי בהמתיני שהמכונית תשקע עד הסוף. קיוויתי שלאחר שיהיה שוויון של לחץ של המים אוכל לפתוח את הדלת ונשחה החוצה. המלים האחרונות לבני הקטן, בזמן שהמים כיסו את ראשו, היו: "החזק את נשימתך, מתוקי; אמא תוציא אותנו מהר". ראיתי אותו לוקח נשימה עמוקה מהאוויר שנשאר, והמים לקחו אותו. כאשר חשתי שכיס האוויר האחרון יצא מהמכונית, ניסיתי לפתוח את הדלת. היא לא נכנעה! גם הדלת השנייה הייתה תקועה. נאבקתי עם הדלתות כמה פעמים, ללא הצלחה. היינו לכודים והלכנו למות.

ברגע הזה לקחתי את גופו הקטן של אוון ודחפתי אותו למושב, מקווה מעבר לתקווה שהוא ימצא אויר. כאשר נאבקתי כדי לשחרר אותנו מארון המתים על גלגלים, הבנתי שהיה עלי לנשום. כאשר שתיתי נשימה עמוקה של מים אל ראותי, הרגשת השריפה הוסיפה פאניקה לרגע. רציתי את בני חזרה, והנפתי את זרועותיי במרץ במאמץ למצוא את גופו. לא יכולתי; והייתי שוב זקוקה לנשימה.

זה היה הרגע בו שמעתי קול, קול רגוע ומלכותי, שמנחה אותי להירגע. הקול הזה היה רגוע ואוהב באזני, מבטיח לי שהכול יהיה בסדר. קבלתי עירוי של ידע שאם אלחם במים, המצילים שלי לא יוכלו להחיות אותי כאשר הם יגיעו. הקול אמר שאם אלחם במים – אטבע. מה אתה אומר! חשבתי -קבלתי רוח רפאים חכמולוגית למיטת המוות שלי. הקול המשיך לתת לי הוראות על המתרחש ושהכול יהיה בסדר אם רק אשמע להוראות.  נכנעתי לקול שמעבר, ועברתי בשקט לצד האחר.

בהיותי בצד האחר ראיתי ישויות של אור ששוב הבטיחו לי שלא רק שבני ואנכי  נצא מהמכונית הזו, אלא ששנינו נהיה בסדר גמור. הם היו נחושים שעלי להישמע להוראות ללא סייג, ולא לאבד אמון במלים שלהם. נאמר לי להאמין שתהיה הנחיה אלוהית, ואכן הייתה.

לקח למצילים שלי חמש עשרה דקות למשות את גופי חסר החיים מהמכונית, ועוד שבע דקות של החייאה כדי להשיבני לחיים. ברגע שגופי הזדקף, מלמלתי "הוציאו את התינוק שלי מהמכונית". עברו כבר עשרים דקות. המצילים קפצו חזרה אל תוך הביצה הקפואה כדי להוציא את בני, כשהם יודעים שהדבר חסר תקווה ושהילד כבר מת. לקח למצילים עוד כחמש דקות להוציא את בני מהמכונית. גופו הרפוי הועבר את בית חולים לילדים, שם חיברו אותו מיד אל כל מכונה הידועה למין האנושי.

צוות הרופאים של שעת החרות והנוירולוגים חיכו לי. הם אישרו לי שמוחו של בני הקטן והמתוק היה כבר מת, ובנוסף, איבריו הפנימיים היו מלאים בדם. הוא דימם בכל גופו, ואיבריו לא היו מסוגלים להתקיים. המצב היה הכי עגום שאפשר. ואז שב אלי הקול בשנית. "האמיני, ילדה".

הרופאים יעצו לי לנתק את בני מהמכשירים על מנת לאפשר לו לעבור בשקט, משום שאפילו אם יתרחש נס והוא יחיה, הוא יישאר צמח. "לא תהיה לו איכות חיים" זה כל מה שאני זוכרת שחשבתי עליו. ושוב שמעתי את הקול: "האמיני". באותו רגע הרופאים הסכימו להשאיר את אוון מחובר למכשירים, אבל אמרו לי לא לקוות. הם נתנו לו פחות מאחוז אחד סיכוי לחיות ואם אכן יחיה, הוא יישאר מחובר למכשירים עד סוף ימיו. זכרו, לא היה לי אלוהים, ולכן לא יכולתי אפילו לבקש ממנו הדרכה.

במהלך הרגע השקט הראשון שהיה לי, קבלתי את ההוראות. "מלאי את ההוראות במדויק". זיכרונות מהמראות ומהקול באגם שבו אלי. מישהו היה שם באגם עמי.  הייתי בטוחה בזאת, והחלטתי להקשיב בתשומת לב. הורו לי לבנות את ההילה של בני על ידי החדרה אל גופו הקטן את ההילה של אנשים אחרים. עשרים דקות בכל פעם, היה אחד מהחוקים, היות ואם זה יארך יותר, ההילה של הנותן תתרוקן.

הם הורו לי לערוך מצעד של אנשים אוהבים בחדרו של אוון, כשכל אחד מעביר את האנרגיה שלו אל גופו חסר החיים. היה עליהם לעשות זאת על ידי חיבור בין גופם לגופו תוך שאפשרו לאנרגיה שלהם לעבור דרך גופו, ועל ידי כך שנתנו לאוון את "המתנה" שלהם. אם הם שרו, היה עליהם לשיר. אם הם היו מספרי סיפורים, היה עליהם לספר סיפור, וכן הלאה. עירוי האנרגיה החיובית, אהבתם וכישרונם  יחזירו אותו לחיים.

המשכתי, בניגוד לחוקי בית החולים, לשלוח אנשים אוהבים אל חדרו של בני כל חצי שעה. הם נשמעו להוראות ונתנו לו מתנה ואת אהבתם. התהליך הזה נמשך עשרים וארבע שעות ביממה, במשך שלושה ימים. עשרות על עשרות של אנשים הגיעו. הם באו והמתינו כל היום וכל הלילה, אוהבים, נשמות מאמינות, מעירים אנרגיה חדשה אל גופו חסר החיים. העובדה שיכולתי  לשכנע את בית החולים לאפשר את ההתנהגות הבלתי מקובלת הזו הייתה נס כשלעצמה, אולם ביום השלישי, לאחר 72 שעות של ערות מתמידה, ילדי הקטן פקח את עיניו וזיהה אותי. הוא חזר!!! הרופאים היו המומים. הם המשיכו לספר לי שהוא לעולם לא יוכל יותר ללכת או לדבר או להיות ילד נורמאלי. אולם הפעם המלים שלהם כלל לא השפיעו עלי. ההדרכה וההוראות מישויות האור הרוחניות שלי הוכיחו לי מעל לכל צל של ספק שהוא יהיה בסדר; אחרי הכול, "ידידי" באגם אמרו לי כך. 

במשך השבוע הראשון כל תפקודי גופו של אוון החלימו, ובסופו של השבוע השני הוא רץ במסדרונות של בית החולים אל חדר המשחקים. זה באמת היה נס מדהים. מה עשיתי שזכיתי בכזו המתקה של גורלי על ידי הבורא הכול יכול? לא ידעתי וגם לא היה לי אכפת. רציתי לקחת את בני הביתה ולשכוח מכל הסיוט הזה. אז הבנתי שאולי אני סיימתי את עניני עם חברי האור שלי, אולם הם לא סיימו עמי.

המשכתי לשמוע קולות ולקבל הדרכה הן על ידי מראות והן על ידי ראיית הילות. ניתן לומר שהייתי מבוהלת למדי. כאשר הזמן חלף שאלתי אותם: "מה אתם רוצים ממני?" הם דברו על אהבה ליקום ואיך הדברים כל כך השתבשו. האנושות יצאה משליטה ואיבדה את החיבור האמיתי שלה עם אלוהים ועם האדמה.

הם מאוד רוצים שאמסור לבני האדם מסר מה"מֶעבר" – שיש לנו בתוכנו את העוצמה והכוח לאחד את הפלנטה לגזע אחד תוך שלום ושפע לכולם. הכוח הזה קיים בתוך כולנו, וכאשר הוא משתלב עם האנרגיה האוהבת של בני אנוש אחרים, אנו יכולים לעשות לפלנטה הזו את מה שעשינו לבני. אנו יכולים להחיות את כדור הארץ ולהזניק אותו להחלמה. עם הריפוי הזה יגיע היבט חדש של האנושות. יהיה לנו זמן לשלום ולהרמוניה. כל שזה מצריך היא הכוונה שלנו כקבוצה מאוחדת – ושעה אחת מהזמן שלנו.

כאשר הקולות והמראות נפתחו, ניתנה לי הדרכה איך לגרום לזה לקרות. יחד עם זאת כדי לגרום לפרויקט זה להצליח, יצריך  הדבר רבים מאתנו על פני הפלנטה. כפי שהם אמרו לי להחליף את האנשים בחדרו של בני, הם אמרו לי לאחד את האנושות מכל קצוות תבל – לא את כולם, רק נציגים מכל פינה. אנו יכולים לעשות זאת. אנו צריכים לאחד מספיק אנשים כדי להצית את מערכת האנרגיה האלוהית של הפלנטה הזו ולהפיח בה רוח כפי שעשינו עם בני.

הפרויקט העולמי הזה של כוונה אוהבת אפשרי לחלוטין. הכוונה שלכם לגרום לו להתקיים יכול לשנות את התוצאה של הפלנטה הזו. אני אדבר על הפרטים בחלק השלישי של המסר הזה. אתן לכם את ההוראות שיש למלא, ותראו כמה מעט זה דורש מכם כדי להפוך להיות שגרירים של אור לביתנו, כדור הארץ. אני מפצירה בכם להצטרף אלי כאשר נצית את רשת כדור הארץ ב- 17 ליולי 2007, ולהוסיף את האנרגיה שלכם לפרויקט הזה.

אני מבטיחה לכם, רק שעה אחת מזמנם, ואתם יכולים לעזור לפלנטה הזו, ולברוא שלום בין האנשים. בני ואנכי הננו דוגמא לעוצמה של אנרגיה חיובית ולמה שבני אדם באמת מסוגלים לעשות כאשר הם מתאחדים תוך כוונה של אהבה. האהבה הינה השפה האוניברסאלית של עולמנו ושל העולם שמעבר.

אור ואהבה, וברוכים הבאים לפאזה הבאה של האנושות; היו חלק מכל ההתרגשות ואנא הצטרפו אלינו.

 התכנית

במהלך השנתיים וחצי האחרונות, ישויות של אור תקשרו עמי בתכיפות. בתחילה חשתי מאוד לא נח עם זה, מאחר וזה היה זר לאמונות שלי על דרך חיי. אולם ככל שחלף הזמן, צמחתי מאוד באמונתי בבורא שלנו ובאמונה שלי שיש הרבה יותר בקשר לחיים מאשר אנו בדרך כלל חווים באורח פיזי. ישנם ממדים אחרים שהינם אמיתיים ממש כמו הממד שלנו, וישנם כוחות של טוב שמאוד רוצים לעזור לנו.

ישויות האור הסבירו לי, שכולנו מחוברים באמצעות אנרגיית מקור. לחיבור הזה יש תצורה של רשת, ולכן, כדי לפשט את הדברים, אקרא לזה "הרשת". ישנן רשתות קטנות המחוברות לרשת הגדולה. לדוגמא, לכל מין של בעלי חיים יש רשת משלו. זה מאפשר תקשורת קלה בין בעלי החיים. אני בטוחה שתהיתם בלבכם איך הסלמון יודע איך לשחות במעלה הנהר כדי להשריץ, או איך פרפרי המונרך יודעים לעוף למקסיקו, או האווזים לעוף במבנה מושלם. החיבור שלהם אל הרשת שלהם מאפשר להם לדעת לאן ומתי  ללכת. בצונאמי שהיה באסיה, מעט מאוד בעלי חיים מתו. והסיבה לכך היא שהם הוזהרו על ידי הרשת שלהם שמתקרבת סכנה. בני האנוש בחרו, לפני אלפי שנים, להתנתק מהרשת הקולקטיבית שלהם, כדי שיוכלו להיות בעלי רצון חופשי. הינתקות זו אפשרה לנו לקבל את ההחלטות שלנו ולהיות עצמאיים, אולם היא גם אפשרה לנו לעשות שגיאות, שפעלו לרעת הפלנטה הזו. כמו כן גרם הדבר גם לקושי גדול בתקשורת הישירה שלנו עם המקור. אנו נמצאים עתה בנקודת מפנה בה הניתוק שלנו יכול לגרום לקיצו של כדור הארץ, כפי שהוא קיים עתה.

כרגע קראתם איך אנו מזיקים לכדור הארץ. זה הקטע בו אני מציגה בשמחה את התכנית לעזור לרפא את המצב בו אנו מוצאים עצמנו. זו התכנית  שתאפשר לנו לתקשר ביתר קלות עם רשת כדור הארץ ולהתחיל לרפא  את הפלנטה הזו. יחדיו נאפס את אמא אדמה בעזרת "התפרצות של אהבה" ביו-חשמלית מהאנושות.

כאשר אנו נעשה מדיטציה בו זמנית ונצית את הרשת למשך שעה אחת, אנו נאחד את כדור הארץ ונחבר את כל האזורים שעל פני האדמה בו זמנית. בתהליך הזה, נאחד את נשמותינו באהבה, שלום והרמוניה לשיתוף קולקטיבי לעולם טוב יותר עבור העמים שלנו, היום ובעתיד.

התכנית ניתנה לי על ידי אותן ישויות אור שהדריכו אותו בזמן שטבעתי באגם. הם נמצאים עמי מאז, והם מעבירים לי מידע על עולמנו ואיך אנו, בעזרת אהבה ואיחוד, יכולים להזרים כוונות אוהבות של שלום וריפוי לכדור הארץ. הם רוצים להעלות אותנו על דרך שתוביל לפלנטה בריאה מסוגלת להתקיים, ואשר עובדת עתה ואף עבור הדורות הבאים. הם רוצים גם לכוון אותנו אל דרך ההארה והאיחוד עם האלוהות.

ישויות האור משתמשות במונח "הציתו את הרשת" כאשר הן מדברות על הפחת מרץ באנושות בעזרת עוצמה אלוהית ביום ה- 17 ליולי 2007. הן אומרות שהצתת הרשת תשיג שני דברים. ראשית, היא תגרום לפעימה של אנרגיית ריפוי אל מרכז האדמה ותחדש את ליבת הפלנטה. בדיוק כפי שהזרמנו את האנרגיות שלנו אל השדה האנרגטי של בני הגוסס. כפי שהן מסבירות, השדה האנרגטי של בני היה ירוד ביותר, כמו השדה האנרגטי של כדור הארץ.

עלינו לצקת מאנרגיית החיים שלנו לכדור הארץ, וחיבור של האנרגיה המשולבת שלנו תחדש את הפלנטה. הן אמרו לי שבני האדם הינם כמו יתדות קטנות ומאירות המתקשרות את אנרגיית האלים אל כדור הארץ.

מאחר וניתקנו עצמנו לחלוטין מהחיבור שלנו עם המקור בכך שאין לנו רשת אנושית במלוא פעילותה, גרמו לכך שאנרגיית האלוהים לא יכלה לזרום בקלות אל תוך האדמה. אם נבחר להתכנס יחדיו כדי לבנות מחדש את הרשת, אזי הזרימה הטבעית של האנרגיה בינינו לאלוהים, בין אלוהים לאדמה ובין אדם לחברו תשוקם. האם אתם מבינים איזו מתנה נפלאה תיתנו?  האנרגיה הזו תחיה לעד עם כדור הארץ והיושבים עליו – פאר כוונת הבורא שאנו נתגשם בבריאת שדה האנרגיה החדש עבור הפלנטה שלנו.

ואתם שואלים, איך נבצע זאת? הזמן לכך נקבע ל- 17 ביולי 2007, בשעה 11:11 זמן גריניץ' ( 14:11 זמן ישראל). לא נאמר לי מדוע נבחרו התאריך והזמן הזה, אולם נאמר לי שוב ושוב שזה  התאריך. נתבקשתי לזמן כמה שיותר בני אדם בכל העולם, בכל פינה על הגלובוס, פשוט להתפלל או לשבת במדיטציה במשך שעה אחת, באותו זמן.

בתקווה שבעזרתכם נוכל ליצור כינוס של בני אנוש כזה שהעולם טרם ראה. בני אדם אוהבים בעלי אותה כוונה, יכולים לרפא את הפלנטה שלנו ולהעיר את נשמותינו למטרה האמיתית שלנו – להפוך לאחד עם מקור האור שלנו.

הישיבה המתוכננת הזו של אנשים בקשר לאדמה תפגין את האהבה והאמונה שאנו חשים לגבי טובו של עולמנו והמאכלסים אותו. אנו הקטליזאטורים לריפוי האדמה. למאמין אמיתי יש כוח פי עשרה,  כך שאם אתם חושבים שיתכן ותאמינו, דעו שאמונתם של האחרים תעצים את אמונתכם, והכוח יוגבר.

זו הסיבה לכך שאנו כולנו חייבים לשבת באותו זמן. אנו נזין זה את כוחו של זה, מחזקים את כוח ההעברה ומערבבים את האנרגיה אותה אנו שולחים אל תוך ליבת ביתנו. כל אחד ואחד מאתנו חשוב כבודד, אולם יחדיו אנו מקור מאוד עוצמתי של אנרגיה יצירתית. זכרו, כולנו הננו קטע של אלוהים, ואותה אנרגית בריאה חיה בתוך כולנו.

 ראיתי שאלוהים סיפק לנו את אשר חפצנו בו. האמנו שאנו חוטאים ושאיננו ראויים לאהבתו של אלוהים. לא ידענו שאנו קטע מאלוהים ולפיכך מסוגלים לקחת חלק בחיינו יחד עם אלוהים הבורא. ולכן אני מאתגרת כל אחד מכם שהיה במצבי: הסיטו את הסקפטיות שלכם לשעה אחת בלבד; שבו, לבד או בחברותא, כדי לחשוב על יופייה של הפלנטה הזו, כדי להעריך את כל מה שיש לכם ואת כל מי שהנכם, וכדי לעורר תקווה לעתיד טוב יותר עבור כולנו.

התכנית הזו מצריכה שעה אחת בלבד מכל אחד מאתנו. האנרגיות המשותפות שלנו יפעלו כדי לכוון אנרגיה אל כדור הארץ וזה לזה. אני מבקשת מכם לבחור את הדרך בה תפנו את תשומת לבכם. לאלה מכם שמתפללים, התפללו במשך אותה שעה ובקשו את האמונה והכוח לבצע את המשימה הכבירה הזו. למודטים, עשו מדיטציה וראו את תשומת לבכם ומחשבותיכם המסתחררים וחודרים עמוק אל תוך האדמה, מעבירים אליה אהבה וריפוי.

ואלה שאין להם שום דרך מובנת, ריטואל של אמונה, אתם פשוט יכולים לבחור דרך כלשהי שמתאימה לכם ועובדת עבורכם. אתם יכולים לשבת בשקט ולשוב ולחזור על משפט המבטא את כוונתכם, כמו למשל: "אני מציע/ה לך את האנרגיה שלי כדי לרפא את העולם ואת האנשים שחיים עליו". כל מלה חיובית של תקווה שתבחרו, כל מילה של אהבה ותשוקה לשינוי יבטאו את המחשבות הללו כמציאות – המציאות החדשה שלנו.

אם זה אפשרי, התאספו יחדיו באותה שעה. אני מצאתי שאינטנסיביות של המדיטציה שלי גדלה מאוד כאשר אני חולקת את החוויה הזו עם אנשים אחרים.

מאחר ואנו נכנסים אל זמנים של אנרגיה יותר אוהבת, התדר של הפלנטה שלנו יגבר. כל שעלינו לעשות כדי לחוש במתנה, זה לפתוח עצמנו אל האפשרות. אתם הנכם חלק מאלוהים ומגיעים לכם הפלא והפאר שבמתנות הארציות של אלוהים הבורא.

הפרויקט הזה הולך להצליח. זכרו שהתהליך הזה החזיר לחיים ילד גוסס, והובטח לי שזה יצליח גם בקנה מידה עולמי אם נוכל למצוא בני אדם שייקחו בזה חלק.

בתנ"ך מסופר,  שלא ניתן היה להציל את סדום ועמורה כי לא נמצאו עשרה אנשים. לנו ניתנת ההזדמנות להציל עצמנו בכך שניתן שעה אחת מחיינו. אנו יכולים להצהיר בפני היקום שיש אנשים טובים על פני הפלנטה. אנו יכולים להראות לאלוהים הבורא שיש מספר מאתנו שבאמת רוצים להתפתח ולהפוך להיות מה שנועדנו להיות.

נאמר לי שעזרה נשלחת אלינו. אנו יכולים לעזור ביצירתו של נס. בני רץ עתה בחצר, מאושר בחייו. נס הציל אותו.

המתנה הזו של אנרגיה אלוהית, והנכונות שלנו לעזור לזה להתרחש, יצילו את כולנו. הצטרפו אלינו בבקשה ב- 17 ליולי 2007, בשעה 11:11 זמן גריניץ' (14:11 זמן ישראל), כדי להביא את עוצמתה של אהבת אלוהים לכולנו. בכך שתבחרו להשתתף, תגדילו את הכוונה של היקום ובה בעת תוגדרו כבני אנוש המשתוקקים לשינוי חיובי לפלנטה הזו.

היו מוגדרים והציתו אבוקת אור בנשמתכם, כך שנוכל להיות מוכרים על ידי העולם, היקום ועל ידי כל אחד.

סגור לתגובות.