המלצות על אתרים ספרים ודיסקים בנושאי מודעות והתפתחות רוחנית
מידי פעם אני מתחברת לאנשים ואתרים באינטרנט שעוסקים בתחום ההתפתחות הרוחנית המסייעים בשינוי ובהעלאת המוראל, עליהם ברצוני להמליץ.
הסיפור של ניל דונאלד וולש "הנשמה הקטנה והשמש – The little Soul & the Sun" (אנגלית), אהוב עלי ביותר ולכן אני ממליצה לבקר באתר. http://www.sapphyr.net/largegems/littlesoul-thesun.htm
ביירון קייטי פתחה שיטה המכונה The Work המספקת כלים שיכולים לסייע לנו בעבודה עצמית לגילוי תבניות מעכבות וסילוקן. קייטי אף כתבה ספרים ששלושה מהם תורגמו לעברית: "לאהוב את מה שיש", "אהבתך נחוצה לי – האם זו האמת" ו"אלף שמות לאושר". ניתן להתאמן בשיטת "העבודה" באתר www.mentorschannel.com
בנוסף, גיליתי מישהי בשם רובין רייס שהייתה 20 שנה בדיכאון ועזרה לעצמה לחזור לחיים מחודשת ומסייעת לאחרים. יש לה אתר. היא כותבת יפה מהלב. כל חודש אני מקבלת את הדף שלה. אפשר גם לראות אותה באודיו באתר.
עשיתי סדרת שיעורים באינטרנט עם רייצ'ל ג'יין גרובר מה"יין פרוג'קט". www.theyinproject.com המדברת על העצמה של העוצמה הנשית, היא מציעה נושאים לשיחה ולדיון, נותנת תרגילים פשוטים, עושה את התרגילים ביחד עם השומעת. כל שבוע היא שולחת שיעור אחד. היא מעבירה את הדברים ברמה קונקרטית שמתאימה לכל אחד.
האתר www.mentorschannel.com בו ניתן להתאמן עם דיפאק צו'פרה, ביירון קייטי, רובין שהרמה ואחרים
דיפאק צו'פרה, ב http//:deepackchhopra.com
קייט נוח passalongconcept,
מורין מוס ואחרים ב- worldpuja,
סטיב רות'ר www.lightworker.com ,
מריאנה וויליאמסון,
ניל דונאלד וולש, (ממנו אני מקבלת מסרון יומי, שכמעט תמיד איכשהו בדיוק מתאים), www.nealedonaldwalsch.com .
אלה מהווים מבחינתי, חלק מהאנשים והאתרים מעוררי ההשראה, מעלי המוראל והמזינים רוחנית.
ספרים כטריגרים המעוררים תאי זיכרון
על הספר : "ערפילי אבלון"
ספרים מבחינתי הם טריגרים של תאי זיכרון, פותחים ערוצי זיכרון.
ברצוני להמליץ לפניכם על ספרים מסוג זה של הסופרת מריון צימר בריידלי שהוציאה סדרה של ספרים שהייחוד שלהם הוא בזה שהם משלבים אמיתות היסטוריות לפרטי פרטים עם דברים שמעבר לזמן ומקום. היא כותבת על תקופות קודמות, על גלגולים קודמים. שניים מספריה תורגמו לעברית: "ערפילי אבלון" ו"בית היער" ושניהם מומלצים מאוד אך ברצוני לדבר היום על אחד מהם.
הספר "ערפילי אבלון" מספר על תקופת אבלון שבאנגליה. אבלון הינו מקום שבו היו הכוהנים והכוהנות, אשר חיו על פי האמונה הדרואידית, המדברת על האמונה באלה, בכוח הנשי. לאורך אלפי שנים האמונה הזאת שלטה באנגליה, סקוטלנד ואירלנד. הספר "ערפילי אבלון" מדבר על התקופה של המלך ארתור, של המרלין הכי המפורסם. "מרלין" הוא כינוי לתפקיד של כהן דרואידי גדול, שם תואר למכשף אולטימטיבי, שלימד את הכוהנים ותיווך בין השאר, בין הדרואידים לשלטון. בכול פעם שנפטר "מרלין" החליפו "מרלין" חדש, שהוכן לתפקיד מבעוד מועד. ל"מרלינים" הייתה יכולת חזון ויכולת ראייה מאוד חזקה, יכולת אדירה בשימוש באנרגיה על חומר. ניתן להקבילו לתפקיד הדאלאי למה אצל הטיבטים.
כמו כן מספר הספר על "גבירת האגם" הכוהנת הגדולה של אבלון, על בית הספר לכוהנות ועל מערכת היחסים בין הכוהנות לבין עצמן, על מורגיין לה פז, אחותו של המלך ארתור ואחותה של ויויאן "גבירת האגם", על עולם הפיות והחיים בכלל ותקופה זו של מלחמות בלתי פוסקות בין הישן לחדש, בין פולשים לתושבים וכדומה.
בתחילת האלף הראשון לספירה החלה האמונה הנוצרית להשתלט אט, אט. הרומאים השתלטו על אנגליה והתחילו למגר את האמונה הקלטית. בהתחלה הם שלחו את הילדות שלהם ללמוד בביה"ס לכוהנות. הם קיבלו כתוצאה נשים מדהימות שידעו לטפל בעשבי מרפא, לארוג בדים ולצבוע אותם, לתפור, לקלוט מידע, להיות יעילות בכל מה שקשור בבית ולניהולו. בשלב מסוים הם לקחו אותם הביתה, רובן לא עשו את כל מסלול הכהונה.
מבחינתי קריאת הספר הזה הייתה חוויה יוצאת דופן מפני שעוררה אצלי תאי זיכרון, ידע ומודעות משכבר הימים. הספר עושה חיבור בין שמיים וארץ בצורה יפהפייה ומזכיר תקופות נשכחות וכישורים נחבאים.
שיחה קצרה על "יעוד אמיתי"/טים קלי.
אני רוצה לשתף אתכם במשהו שנראה לי מאוד מעניין ויעיל. הייתי בהרצאתו של טים קלי ואני רוצה לשתף אתכם ברעיון. בדרך פשוטה ועניינית טים קלי מאפשר להגיע לתחושת הייעוד ולהקשבה לקול הפנימי. יש לו שיטה פשוטה שקשורה בכתיבה. זו בדיוק השפה בה אנו מדברים ומה שאנחנו עושים. הוא מדבר על היכולת להתחבר "מקור מהימן".
אני מציעה לכם להתעניין בזה כי נראה לי שזוהי עוד דרך טובה להקפיץ ולקדם את יכולת התקשור ואת תחושת הביטחון במה שאנו מקבלים. אישית מאוד התרגשתי כששמעתי את הדברים כי זו בדיוק השפה שמדברת אלי. הוא מצא את הנישה שמתרגלת את האנשים להתחבר ל"מקור המהימן" שלהם. הוא לא קורא לזה מדריכים ולא אלוהים אלא "המקור המהימן". מה שמאפשר להתחבר לתחושה שאנחנו מקבלים מידע ממקור עליו ביכולתנו לסמוך, וזה ממש לא משנה איך קוראים לזה.