ניסיתם פעם לדבר באופן ישיר בשיחה דו כיוונית עם אלוהים?!
אחרי שנים בהם האמנתי כי הדבר מחייב אותי להיות אדם דתי. וכי נסיון שכזה גובל בסוג של חוצפה או יהירות מסויימת והוא לא מקובל, התחלתי לראות ניצנים בזרם הרוחני שמכוונים לשם.
בין אם זה הסרט "שיחות עם אלוהים" של ניל דונאלד וולש המספר כי לאחר שאיבד את כל הונו ומצא עצמו חיי ברחוב, הוא התחיל לשמוע את קול האלוהים שעזר לו לצאת לדרך חדשה. או הספר "השראה" של ווין דייר שמדבר על השראה אלוהית שמאפשרת לנו ליצור מציאות ולהתגבר על חלקי האגו, שיחה עם טים קלי ממציא השיטה למציאת הייעוד האמיתי, שמכנה את אלוהים כמקור מהימן ואו אנשים שטוענים שבתקשור רגיל אנו נעזרים בשליחים של הדבר האמיתי וזה מקביל לתיווך. כל אלה גרמו לי להעז ולנסות להזמין לשיחה את "אלוהים" בכבודו ובעצמו והנה מה שגיליתי:
ש: מבקשת לשוחח עם אלוהים
הנני כאן כמו תמיד
ש: האם אתה מקור מהימן עבורי, או עבור אנשים מסויימים בלבד?
אני הנני הכול ולא כלום באותה המידה בדיוק
ש: האם אני יכולה לפנות אליך בשאלות?
הנני כאן עבורך וחלק ממך באותה המידה בדיוק
ש: מה יותר חזק האגו או הנשמה בגוף פיסי?
הבחירה בידיך
ש: ומה תוכל ללמד אותי על הבחירה שלי?
שאת אחת יחידה ומיוחדת במינה ודומה לכל השאר באותה המידה בדיוק
שאת חלק ממני וגם חלק נפרד ועצמאי באותה המידה בדיוק
שאת הכל ולא כלום הריק והמלא החלל ומה שיצר אותו
והחוויות שלך נובעות מפניה לתבנית חשיבה שנמצאת במאגר הזיכרון הקולקטיבי שלך ולעיתים כל מה שנשאר לעשות הוא לשלוף את תא הזיכרון הרלוונטי ואז לבחור האם לפוגג אותו או להחיות אותו ושימי לב שהבחירה להחיות אותו נפוצה יותר בקרב בני האדם.
ש: אז הכל זה אשליה?
הכל קיים ולא קיים באותה המידה בדיוק. נקודות המבט שלך משתנה בהתאם לאחיזה בתבניות החשיבה המוכרות
ש: ולמה מיחסים לך כוח עליון?
מפני שבני אדם זקוקים לתבניות וצורות והיה להם צורך לשייך לי כנפיים, צבע לבן, עוצמה עילאית וכוח בלתי נדלה, כדי להרגיש שיש להם לאן לשאוף, למה להדמות, לאן להגיע בעתיד. כי ברגע שהם חיים את הכאן ועכשיו, ברגע שהם מתחברים למה שקיים בתוכם כעת ותו לא, ברגע שהם משווים צורה עם הצורות הפנימיות מהם הם מורכבים כבני אדם. ומתחברים לעובדה שהם הבורא של עצמם וכך גם כל השאר. ברגע שהם מבינים שאין כוח אחד גדול יותר מהאחר, שהכוח הגדול ביותר טמון בחיבור, בזרימה, באהבה האינסופית ובידע משהו חייב להשתנות ושינוי בשפתכם = פחד
ש: אני לא בטוחה שאני מבינה וגם איך אני יודעת שאני מדברת עם אלוהים עכשיו?
כל מה שקיים בך הוא חלק ממך. כל מה שקיים סביבך גם הוא חלק ממך. ההבנה אינה נדרשת מהראש כי אם מהלב. מעצם הרחבת המודעות שלך, מעצם נקודת ההתבוננות שלך במה שאת חווה כעת. (אני חשה כיווץ פנימי שאוחז אותי חזק בסולר, נושמת לתוך זה…ומקשיבה)
כן, זהו פחד ואת חווה אותו כעת בגופך…. אך את לא הפחד, את רק המודעות אליו ואת יכולה להיות מודעות לכל דבר אחר באותה המידה בדיוק. (אני ממשיכה לנשום ולהקשיב והתחושה מעט נרגעת)
ש: אז זאת אומרת שהבחירה תמיד בידי?
אכן כן
ש: בידי מי בדיוק? בידי הנשמה שלי, בידי חלקי האגו שלי, בידי מה?
שאלות אלו מצביעות על שינוי תבניות חשיבה והן מבורכות. בדרך שלך, כמו בדרכם של רבים אחרים ישנם "מכשולים" שהינם לא יותר מצורות חשיבה שמבקשות להשתנות, להתפוגג, להתחדש, להתחבר מחדש, למען יוכלו לאמץ נקודות מבט חדשות על אותו הדבר בדיוק.
ש: אז אני לא הנשמה שלי ולא הגוף שלי ולא תבניות החשיבה שלי, אני רק המודעות לכל אלה?
נכון הדבר אם כי לא מדוייק שכן נשמה היא מושג ארטילאי ואינו מחובר למציאות היום יומית שאת חווה, לעומת זאת ההוויה שלך כן והתודעה היא זו שמפעילה את הכל והכול נמצא בה, גם אני.
ש: התודעה היא אינסופית?
אכן כן
ש: ונשמה זו תבנית חשיבה?
צורה. שהומצאה על ידי בני אדם לצורך יצירת הפרדה מוחשית בין התודעה למוח האנושי שמנסה להבין אותה, לפרק אותה לגורמים ולתת לכל גורם שם, צורה, תבנית, מקום וזמן. לולא כל אלה לא היתה נוצרת שפת האדם, וכרגע לצורך הבהרת העניין, לא יכולנו כלל לשוחח.
ש: אז מה נכון ולא נכון, מה אמיתי ומה לא?
הבלבול שאת חווה כעת הוא חלק בלתי נפרד מהדרך שלך להבין את הדברים. נסי להתחבר אליהם דרך התודעה, זו שמעבר למילים. דמי עצמך באוקיינוס של ידע אינסופי… נשמי בתוך המים… עברי דרך הפחד… דרך הכאב… ותראי לאן תוכלי להגיע…. הגבולות הם רק אלה שהצבת לעצמך ברגע נתון של זמן…. לתודעה אין גבול, היא אינה תחומה בזמן או במקום…. אפשרי לה להיות (רואה עצמי נושמת בתוך המים ולאט לאט השקט חודר לתוכי דרך נשימה עמוקה ואיטית)
ברוכה הבאה לארץ המובטחת, זוהי נקודת התחלה חדשה עבורך.
בדיעבד יכולתי לראות שהחוויה המופלאה הזו משולה היתה לרגע של הארה. רגע בו נוצרה אצלי ההבנה שהחיבור למה שאני מכנה אלוהים משול לחיבור לתודעה. שהוא אפשרי ומעורר השראה פנימית, כזו שמרגישה שהכל אפשרי מעבר לגבולות של מה שחשבתי. שהתודעה הרבה יותר גדולה מהגוף שלי והחיבור אליה מאפשר לי להתבונן על הדברים באופן מדוייק יותר, רגיש יותר, מכוון יותר ולהרגיש בנוכחות של המהות הבסיסית שלי. בסופו של דבר אני מאמינה שלא ממש חשוב איך נקרא לזה, כל עוד זה חלק ממי שאנחנו ונותן לנו השראה לזכור מי אנחנו ולממש את מה שבאנו לעשות בעולם.
בברכת תודעת האהבה העצמית, שירי ליבשטיין M.A. בדרמה טרפיה מאמנת מטעם ביה"ס לאימון בלונדון, היפנותראפיסטית, מטפלת ב – VOICE DIALOGUE ומאמנת בשיטת טים קלי ייעוד אמיתי. www.shiril.co.il