מתוך: כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן (רוברט פולוגום)
"כל מה שאני באמת צריך לדעת על איך לחיות ומה לעשות ואיך להיות למדתי כשהייתי בגן. החכמה לא התגלתה בפסגת ההר של סיום התואר השני באוניברסיטה, אלא בארגז החול שבמגרש המשחקים של גן הילדים.
אלה הדברים שלמדתי:
-חלקו כל מה שיש לכם עם אחרים
– שחקו משחק הוגן
– אסור להרביץ
– החזירו דברים למקום שממנו לקחתם אותם
– סדרו את הבלגן שלכם
– אל תיקחו מה שלא שלכם
– התנצלו אם פגעתם במישהו
-רחצו ידיים לפני האוכל
– הורידו את המים בשירותים.
– עוגיות חמות וחלב קר יפים לבריאות.
– חשוב לשמור על איזון- ללמוד קצת ולחשוב קצת ולצייר ולצבוע ולשיר ולרקוד ולשחק ולעבוד – כל יום במידה.
– מומלץ לנוח אחר הצהרים.
– כשאתם יוצאים אל העולם, היזהרו ממכוניות, החזיקו ידיים והישארו ביחד.
– החיים הם פלא.
– זכרו את הזרעים הקטנים בצלוחיות ההנבטה: השורשים יורדים למטה, והצמח עולה למעלה ואף אחד לא באמת יודע איך או למה, אבל ככה זה אצל כולנו.
– דגי זהב ואוגרים ועכברים לבנים ואפילו הזרע הקטן בצלוחית ההנבטה – כולם מתים בסוף, וגם אנחנו.
– ואז זכרו גם את ספרי הלימוד הראשונים ואת המילים הראשונות שלמדתם – המילה החשובה מכולן היא: הביטו.
קחו כל אחד מהפריטים האלה ותרגמו אותו למונחים מתוחכמים של מבוגרים וישמו אותו בחיי המשפחה שלכם או בעבודה או בממשלה או בעולם, והוא נכון וברור ותקף. חשבו איך העולם היה יכול להיות טוב יותר אילו כולנו – כל האנשים בעולם – היינו אוכלים עוגיות ושותים חלב כל יום בשלוש אחר הצהרים, ואח"כ שוכבים עם ה"שמיכי" שלנו לתנומה קצרה.
או אם כל הממשלות היו נוקטות מדיניות בסיסית, לפיה עליהן להחזיר תמיד דברים למקום ולסדר את הבלגן שלהן. וזה עדיין נכון, לא חשוב בני כמה אתם – כשאתם יוצאים לעולם, הכי טוב להחזיק ידיים ולהישאר ביחד".