שלום לכם חברים יקרים,
לכבוד חג החנוכה בחרתי להביא סיפור מקסים שאיני יודעת מי כתב אותו. חג אורים שמח ומאיר, להנאתכם, בברכה ובאהבה, דורית.
כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האור הראשון, עוד טרם שנבראה השמש, לא נברא הירח ועדיין לא נבראו הכוכבים…
זה לא היה אור רגיל. האור הראשון היה אור מיוחד. אור פנימי עוצמתי במיוחד.
אור רוחני , שאדם יכול היה לראות בו מסוף העולם ועד סופו.
ראה הקדוש ברוך הוא שבני האדם יפרו וירבו ורובם עלולים לעשות שימוש לרעה באותו אור יקר וטוב.
החליט הקדוש ברוך הוא לגנוז את אותו האור
ולברוא במקומו את השמש והירח והכוכבים שיאירו ליצורים החיים על הארץ.
נמלך הקב"ה בדעתו – היכן כדאי לגנוז את האור ?
באו המלאכים והחלו לייעץ לו .
אמר המלאך גבריאל: אלהי השמים! גנוז את האור הרחק על הירח – לעולם לא יצליח האדם לטפס גבוה כל כך…
ענה הקב"ה: לא, יום יבוא והאדם יבנה לו חללית ויגיע לירח ולכוכבים .
אין זה טוב לגנוז שם את האור…
אמר המלאך רפאל: ריבונו של עולם! הטמן את האור עמוק, עמוק במעמקי האוקיאנוס, לשם בוודאי לא יגיע האדם לעולם !
לא! ענה הקב"ה, ביום מן הימים יבנה האדם כלי אדיר הנקרא צוללת ובעזרתו למעמקי האוקיינוסים הוא עתיד להגיע . גם זה לא רעיון טוב…
וכך עמד כל מלאך ומלאך והציע רעיון חדש. את כולם דחה הקב"ה, כי ידוע ידע שאין מקום שיבצר מן האדם להגיע ולחפש בו.
לבסוף לחשה השכינה – יש מקום אחד שאם נטמין בו את האור לעולם לא ימצא אותו האדם. זהו המקום היחידי שבו הוא יפחד לחפש…
היכן הוא המקום הזה? שאלו כולם עמוק בלבו של האדם, אמרה השכינה!
זהו המקום היחידי שבו האדם לא ירבה לחטט ומי שיעמיק וימצא שם את האור הגנוז – הרי ראוי הוא לו.
ריבונו של עולם הנהן בהסכמה…