התקשור ניתן בקבוצה ותיקה ומופלאה של נשים.
המדריכים מבקשים שנשים לב ודגש לשינוי התפישה שחל בנו לאט, לאט ומכאן לחיבור המעשי, היומיומי בין רוח לחומר, בין תיאוריה למעשה.
מדריכי ספיראלת האור: "שלום אור ואהבה לכן, מחוברים לשיחתכן וליבנו מתרונן.
היכולת שלכן לחבור, (הלכה למעשה), להבנות ותובנות שמעבר לזמן ומקום, יוצאת דופן ומבקשים אנו כי תשמנה לב לכך על מנת לחזק את עצמכן.
איננו מדברים באתגר ההיפרדות מתוכנה ישנה של עליונות אל מול נחיתות, של כוח ועוצמה לעומת אחרים (למרות שזה נכון), אלא, מבקשים אנו כי תשמנה לב שאתן בתהליך שנוגע בשוויון ערך הלכה למעשה, שאתן בתהליך שמרפה מדברים בלי שום מאמץ וקושי, מעצם החיבור אל מעבר זמן ומקום.
ברצוננו להדגיש את עניין הקושי:
קושי קשור באחיזה ותפישה.
קושי קשור בהשוואתיות, כמו כל הגדרה אנושית.
במובן מסוים המינוח "אתגר", מחבר הרבה יותר לתפישה החדשה.
אך שמנה לב שלא בכדי משתמשים אנו ב"ים החיים" כהגדרה, מפני שהתפישה האנושית שלכן יכולה להכיל את ה"ים" כמשהו משתנה, כמשהו מושפע ומשפיע, כמשהו שרב הנסתר על הגלוי, שיש בו במעמקים עולמות שלמים, שיש מערבולות וזרמים שיוצרים אותם וכיוצ"ב.
כלומר, במהות התפישתית, תפישת החיים כים, היא כרגע הכי מדויקת.
כך גם לאט, לאט, יורדת ומשתחררת רמת הציפיות הנובעות מהתוכנה הישנה, מבלי שאתן עושות דבר לגבי הציפיות.
כך אתן חיות את חייכן יותר ויותר, מתוך נוכחות מופתעת, משתאה, כפי שכבר הזכרנו, מפני שברגע ש"החיים הם ים" בהשתנות מתמדת, כשאתן ישות השוחה, מרחפת, מתרחצת, חיה, בתוך הים הזה, כל הגישה שלכן, הישנה, מושלת אט, אט.
כלומר, חלק גדול בשינוי ובהשתנות קורה בזכות תפישה שונה, בזכות יכולת לשנות נקודת מבט, בזכות היכולת להכיר ב"הר המודעות" ובמדרגותיו, בזכות יכולת לרחף מעליו ולכן, מקדנה את תשומת הלב ברשות ובנכונות להתחבר לים.
ככל שתאפשרנה לעצמכן לשוות צורה עמו, יתפוגגו; פחד הטביעה, פחדי אובדן, ההתפוגגות, ההעלמות, השליטה וכדומה.
לאט, לאט, ככל שתיראנה עצמכן כגלשניות בים הזה, מעצמן תתפוגגנה תבניות.
כבר אמרנו לא אחת שמדובר בתהליך שיש לכבד ולאפשר לכל רובד להתחבר לרבדים האחרים וליצור "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה".
ההיפרדות מתפישת עולם, (ואנו מדברים על תפיסה, על אחיזה מעצם התפישה האנושית), מפחידה ומאיימת מפני שהיא מפוגגת את הקרקעות עליהן נשענתן, עמדתן, סמכתן, גידלתן.
אך, כשאתן משוות צורה עם הים, כגלשניות בו, (גם וגם), אתן חוברות לתנועה ולתנודה, (זה הדבר היחיד שקיים באמת ביקום, תנועה ותנודה), כל השאר מופעים רגעיים, שבאים והולכים למען ההתנסות, למען ההתממשות, למען תתאפשר הגשמה דרך חוויה.
כך גם תשתנה השפה, ההתייחסות, הדרך שבה אתן לוקחות ומתייחסות לדברים, כשהתחושה היא שהקבוע הוא המשתנה.
אתן יודעות שאל לכן לבזבז ולו אפילו לשנייה אחת, בהימנעות מחוויה, בהימנעות ממפגש עם אנשים, דברים, מפני שכל תנועה יוצרת תנודה ומשתנה תדיר; מופעיה משתנים, מהותה, מהות הנצח, היא הדבר הקבוע היחיד שקיים ביקום.
החיבור למהותכם האישית, למהות הנשמה, מאפשר לכן לחוות זאת בשכל האנושי, בגוף האנושי ויקל עליכן.
באהבה רבה מחברי ספיראלת האור".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי