התגובות הפיזיות, הרגשיות וכן הלאה, שאנו חווים ביומיום, נובעות מהפירושים האנושיים לחוויות שלנו. איננו מחוברים עדיין על בסיס יומיומי, למתבונן שבנו אלא לחווה שראייתו מצומצמת כראיית הדברים מחמשת החושים, ללא החוש השישי.
המדריכים מדגישים כל העת שעלינו לתרגל חיבור למתבונן/צופה ולחווה בעת ובעונה אחת, על מנת יישמרו הראייה הרחבה וכתוצאה ממנה איזון חדש.
אני מביאה בפניכם את דברי המדריכים בנושא.
מדריכי ספיראלת האור: "כל מה שמתחולל מא' ועד ת' הוא חלק ממעבר האנרגיות והחיכוך בין הישן לחדש.
להשגתך, ה"חדש" כבר מודע אך בהכרת ההמונים ב"כדור לימוד" מולך ה"ישן". דבר זה יוצר מתקפה אנרגטית מערבלת, המפעילה את כל ארבעת הרבדים ומאיימת על המבנה הישן ומכריחה אותו להתחלף.
אכן יקרה, יש מבנה – ולא בכדי את משתמשת במשפט 'משיכת השטיח מתחת לרגלים', משום שהוא מתאר במדויק את כל מה שקורה לאחיזות; הן מתפוררות ומתפרקות.
התבונני בכך ואמרי זאת גם למשפחתך ולתלמידיך להתבונן בהתפוררות ולאפשר לה להתרחש.
ההתרחקות מהגוף הפיזי במודעות והשימוש בדמיון הכרחי על מנת תתאפשר התבוננות.
המדריכים מתרגלים אותנו לאימון בהתרחקות והתחברות לנקודות מבט אחרות כבר מספר חודשים. על מנת לסייע לנו להתחבר למקור של הישענות, למרות שהוא דמיוני, של הקוד הנשמתי. זהו מקור הישענות בטוח וכשאנו מתחברים אליו אנו מתחברים לאלוהים.
עדיין קיימת השפעה של התוכנה הישנה שמנסה להצדיק את קיומה וקיים פחד נוראי ממה יהיה אם נעזוב אותה. כאשר משהו במוח האנושי רואה שזה עוד סיפור שאנו מספרים לעצמנו האחיזה מתרופפת. זה כמובן תהליך הדרגתי צריך לעבור את מה שצריך לעבור כדי שזה יתאפשר.
מדריכי ספיראלת האור: "כדוגמא, הביקורת שלך על אי רצון ללכת לחדר כושר, מסמלת את המאבק בין הישן לחדש.
הקשבה לרצון ולצורך הפנימי האינסטינקטיבי, בכל תחומי החיים נחוצים במעלה הראשונה כעת לכל אחד מאתנו; היא מכוונת ישירות למה נכון כרגע, מכוונת להיענות הענות מכוונת. מכוונת לאוטנטיות לגבי עצמכם ועם הסובב. אתם נענים עדיין לקצב של ""מוכרח וצריך"" במקום לעצמכם וזהו הזמן להיענות לעצמכם, לנוכחות מלאה, לפשטות של הבעה והתייחסות מלב אל לב".
דורית: כמה זה נכון, אני מסתכלת גם על עצמי ואיפה ""המוכרח והצריך"" עדיין מניע אותי לפני מה שבאמת נכון לי ברגע נתון.
מדריכים: " את מייצגת את הקורה כמעט לכל אלה העושים דרכם אל תודעה חדשה, הפחד מאובדן הישן שהפך לאמת מוצקה מערער את עוצמת כוח השינוי. בדיוק לשם כך יש לגייס את הרובד הרגשי והפיזי לשינוי. זאת אחת הסיבות לתהליכי שטיפה ארוכים אך מהתבוננותנו בתהליך המעשי והשפעתו בחיי היומיום אנו מבינים שיש להוסיף כלים משפרי אמון ומחזקי אמונה.
אך קודם מבקשים אנו לומר תודה, מוכנה את לשתף פעולה באתגר האתגרי זה של שינוי ושחרור הישן ועל שלוקחת על עצמך להיות "שפן ניסיונות" על מנת ניתן יהיה להעביר מידע ישים הלכה למעשה.
בשיעור זה התרגול הוא על אחריות ומציאת מה שבאחריותכם ומה אינו כך. אלו אינם דברים חדשים, זו אפילו אמירה ישנה, אך השימוש שנעשה בה הפעם שונה מזה שנעשה עד כה ולמה כוונתנו? הרישות (רשת הקשר), הקיים בינכם לבין עצמכם ובינכם לבין כולנו באשר אנו יוצר קושי בהבחנה של מה באחריותי ומה איננו באחריותי ברגע נתון של זמן.
כיוון שישנו רישות, הרי שהכל הוא גם עניינו של כל אחד אחר באשר הוא, אך אין בכוונתנו לבלבל את היוצרות אלא לשים דגש להפרדה ולמה הכוונה? להיות ערים לכך שבכל השתקפות, בכל עולם ובאותו עולם, יש לנשמה תפקיד במחזה שהיא כתבה, יחד עם רבים אחרים לאותו מעבר חיים. וכשכך, יש להיות מודעים לתפקידכם, לגבולות הווייתכם במעבר החיים הנוכחי ולשמור על גבולות אלו באהבה".
אנחנו חלק מהרשת וכחלק מהרשת לוקחים ללב ואכפת וחשוב לנו כי בעצם אני = אנחנו. אם מישהו סובל זה מקיש אלינו, אם אנשים לא מתפתחים ומפתחים את המודעות הרוחנית שלהם ונשארים תקועים בתוך המעגל האינסופי של שמור לי ואשמור לך במובנים הלא נחמדים של זה, של עין תחת עין, זה מציק לכולנו וקשה לנו לעשות את השינוי שאנו מוכנים לעשות במודעות בגלל שכל כך הרבה אנשים מחזיקים בתוכנה הישנה.
לקחנו על עצמנו מעשה די הרואי, ואין מדובר באגו, מכיוון שאנו משחררים אחיזות, אך המאסה הגדולה היא עדיין מאסה של תבנית ישנה.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי