להישען על הרוח הנותנת חיים לגוף

בעקבות שאלות נוקבות שלי כיצד להתחבר לכוחות וליכולות שנצברו בזיכרון הנשמתי ולחיות מתוך יכולת מודעת להנהגת האנרגיה על חומר, ענו לי המדריכים שעל מנת להתחבר לכוחות שלנו עלינו קודם כל לעבור להישען על הנצח קרי, על הרוח שמאפשרת חיים בגוף.

הם מדברים על גילוי ואימון בהישענות על המהות (הנשמה), כחלק מהנצח, שלעולם לא "הולך לאיבוד" או מסתיים. המדריכים מתייחסים לחלוצים שבנו, אותם הם מכנים "אנשי המאסה הקריטית" שבחרו לשלב רוח בחומר ברמת מודעות הכרתית שוויונית.

כל X גלגולים כשגוף מסוים גמר את החוויה שלו, נוצרת תבנית חדשה שאליה אנו נולדים ונראה שאנו גם חלק מהיוצרים את התבנית; מוח אחר, גוף קצת שונה, אם נסתכל בהיסטוריה האנושית נראה איך בגלגולים השונים, בתקופות שונות, הגוף נראה אחרת. במצרים העתיקה הראש הצוואר והידיים היו יותר ארוכים, בתקופת האדם הקדמון הגוף דמה לגוף של גורילה, בכל תקופת חיים, עידן, יש גוף אחר וזה לא רק גוף חיצוני אחר, זה מבנה אחר שמתאים לזמן ומקום.
הנה דבריהם:

מדריכים: "עם רב אנו – "אני-אנו" וחברי "ספיראלת האור" על כל פלגיה, מברכים בקשה לעליית מדרגת התרחבות בהכרה מודעת.

נוצר דפוס, נוצרה תבנית, המאפשרת את חוויית החיים ב"כדור לימוד". התבנית משתנה כל X  גלגולים, מותאמת לכדור אליו בוחרת הנשמה להתגשם ולבחירת התגשמותה, המשתנה בזו הפעם;

נכון הוא שכוחות על-חושיים נגישים יותר ויותר לחושי עולם החומר.
נכון הוא, שהידע האישי והקולקטיבי מתדפק על דלתות עולם החומר, או ליתר דיוק: על דלתות המוח האנושי להעירו מתרדמה ארוכת זמן, תרדמה שנועדה לחוויית עולם של
5 חושים, שחוויית מגוונו מוצתה, נסתיימה.
נכון הוא, שבחרתם, כ"אנשי המאסה הקריטית", ליצור קשר וחיבור בין "מיפתח זיכרון" אנושי, ל"מיפתח זיכרון" יקומי. אך, על מנת שכך יתרחש, יש צורך להגדיל הישענות על המהות
/הניצוץ, שאתם.
ככול שההישענות מתרחשת, מתרפה מאיליה אחיזה בחוסר ביטחון בפרט ובחסר בכלל.

ומדוע מדגישים אנו זאת? היות וזהו עניין של החלטה חד משמעית, ברורה ומוחלטת!!! כן, כן, דורית, החלטה, כצעד ראשון לשינוי מהותי בכל מערך התפישה וההתנהלות, כתוצאה.

שלב 1 – החלטה להישען על אוויר; מהות שאין לה צורה, אך מוגדרת בגבול הוויית האני הנשמתי = "מהות האור". לשם כך אמנם יועיל לכם מאוד להפנים את מורכבותכם התדרית, את "מהות הרגש הבסיסית", "נשמת האם ונגזרת הבחירה", ראשית ההתחלות ועוד, אך ניתן בהחלט להחליט להישען על מהות אוורירית, נעלמה,, בלתי חומרית, הישענות על מקור, חלק מהנצח, שהחיבור אליו הוא ב"הרגשת הידיעה" ובלב האנושי.
עד כמה שנשמע הדבר מוזר אולי בבחינת "זה הכול, רק להחליט???!!" הרי שזהו
הצעד משמעותי והחשוב ביותר, המניע את השלבים הבאים = אימון יומיומי בהישענות על מהות, כשהידע שיש ברשותכם על מבנה הנשמה, יכול לסייע למוח האנושי להתחבר בפועל, בדרך שיותר ידידותית עבורו, בדרך המבנה. אך, המטרה היא התחברות ב"הרגשת הידיעה" המוחלטת, הוודאית, שכל אחד מכם נשמה בתלבושת אנושית.
א.ב. אמרנו??? אמרנו!!!

לא לחשוב דורית, להחליט!!! החלטה שאין עליה עוררין!!! את מבינה שמעצם החלטה כזו, שאין עליה עוררין, מאפשרת חיבור לספריית המהות, לניסיון, לידע המצטבר, קודם כל "בכדור לימוד". שהרי, על הידע והיכולות להיות מעשיים בעולם ההתגשמות, כל עולם התגשמות, על פי "מיפתח הזיכרון" שבו ומתוך ספריית המהות, לספריות בכלל, או שמא נאמר, לרשת הקשר הבלתי פוסקת בין הנשמה לחלקיה/השתקפויותיה, לנשמות אחרות, ליקום, עד ה"אין".

הצעד הזה כה משמעותי, עד כי אין הדעת האנושית יכולה להבחין בכך, עד שההחלטה אינה נחווית על בסיס יומיומי.
א.ב. אמרנו ??? אמרנו!!!
מכאן נפתחים תאי זיכרון, ידע ויכולות, בדיוק על פי הנחוץ ברגע נתון של זמן, בזרימה מתמדת. את מבינה, עצם ההחלטה הזו יוצרת תקשורת הולכת וגדלה, שממנה נפתח הכל
על פי צורך.

החלטת הישענות על המהות, כמוה כהצהרת ביטחון מעצם ההיות, כמוה כחיבור מודע ל"דבר הקבוע ביותר ביקום ובקיום והוא השינוי". כמוה כהצהרת כוונות מעשית לשינוי, הלכה למעשה. לא בכדי (אכן), ניתנה הדמיית "גולש הגלים", בדיוק לשם כך; לגילוי הביטחון מעצם ההיות, לגלישה בכל עולם בו מתהווה השתקפות נשמתית המאפשרת מיצוי מעצם היותה.
החלטה כזו כמוה כנכונות לנוע בלא ידוע ולדעת תוך כדי נכונות לגלות, לחוות, להיזכר ולהתחבר. ובאמת, באמת, שאין צורך בדבר נוסף.

ההחלטה, אף על פי כן ולמרות הכול, כמוה כיציאה מעבדות לחירות = על אף דעות, אמונות, קביעות וחריטת מעגל.
במילים אחרות, עצם ההחלטה המודעת מכל הלב, בכל הלב, גורמת לשחרור אחיזות בהיסטוריה, מחברת לכאן ועכשיו, לנוכחות מלאה בכל רגע נתון, בעיסוק בחוויה, בהוויה.

אין לך ולחבריך לקבוצות הלימוד שום צורך ב"חוברת הפעלה" דורית!!! כולכם, נושאים "חוברת הפעלה" מעצם היותכם. אלא שהנגישות המודעת אליה מתאפשרת אך ורק דרך ההחלטה המודעת להישען על "מהות האור" שאתם.

כשכך, אין שאלה ללא מענה, אין צורך ללא מענה יש "יש". מתפוגגת תחושת החסר ונוצרת זרימה של תשובות רלוונטיות בכל רגע נתון של זמן, בכל תחומי החיים.
אין מצב שאין לו מענה ואין מצב קבוע. אפילו ה"מתקבע" משתנה!!! חישבו על כך.

חשוב להבין, להסכים להכיל, להסכים לגלות, להתחדש, להפוך לא ידוע לידוע, על בסיס יומיומי.
את נוהגת לומר "אני לא יודעת" ומכאן מרשה לעצמך לגלות, להבין ולדעת ולזו הכוונה: הרשות לא לדעת, המאפשרת ידיעה חדשה.
כפי שדברנו על החלטה ובחירה לחבור למקור שאתם, כך, מאותו מקום של החלטה ובחירה, ניתן לא לדעת שאין פירושו כמובן, וויתור על הידוע, אלא רק על האחיזה בו. בעצם, אכן, מדברים אנו על חוויית נוכחות מלאה בכל רגע נתון של זמן. אך, כיצד ניתן להוות נוכחות כשבפועל מתקיימת אחיזה ב"מישור האיכויות והסמלים"?…

יש להעביר משקל אל הספרייה היקומית ואל התדר ההקשרי מעגלי – לאפשר לעצמכם לא לדעת = ראש ריק, אין אג'נדה, הכל פתוח וחשוף לקליטה ולפירושים חדשים.
לא מתחדשים דורית, חדשים!!! כשאת מבינה ש"הדבר הקבוע ביותר ביקום ובקיום הוא השינוי", את מבינה שהפירושים הם חדשים. אין מצב החוזר על עצמו בדיוק, גם במצבי שחזור ועל כן הפירושים הופכים חדשים.

מתקיימת נוכחות כשאינכם יודעים ופתוחים לדעת.
נשמח להרחיב ואפילו נודה אם תאפשרי זאת בימים הקרובים, על מנת להניע את גלגלי השינוי ביתר עצמה.

ואנו אמורים להביא זאת כחוויה מעשית כאן ועכשיו. אנחנו גשר בין תודעות ודרך זה מקבלים ומכילים את הגיהינום, גן העדן, "הרע והטוב", החמלה וביכולתנו לראות את המקור וכל הצבעים.

נשמח להרחיב. אכן, חיבור למעט שמחזיק את הכול". אוהבים "אני-אנו" וכל החבורה"

כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.

פתוח