כשאנחנו מתחברים לעולם הרוח אנו מאפשרים שינוי

בתקשור שלפניכם מדברים המדריכים על כמה נושאים.
להלן מספר הבהרות מקדימות, כשבהמשך בחרתי להוסיף הסברים משלי על מנת שהדברים יהיו ברורים יותר.
כשאנחנו מתחברים לעולם הרוח אנו מאפשרים שינוי בהמון עולמות נוספים, מחוץ לעולמנו שלא יכול להתאפשר כל עוד המוח שלנו נעול על תפישה אנושית בלבד.
אנחנו משפיעים על המדריכים, אנחנו שם איתם כפי שהם אתנו. קיימת השפעה שעדיין קשה למוח האנושי לתפוש.

בביטוי "הקרן הארצית", משתמשים המדריכים על מנת להדגיש את המימוש של הנשמה בכל מיני עולמות. בכדור הארץ המודעות אצל רובנו, אינה מחוברת במודע לגלגולים הקודמים ולעובדה שמתקיימים חלקים נוספים של הנשמה (השתקפויות), במקומות אחרים.
אנו חיים בתקופה בה עולים חרדות וחששות, תקופה בה אנו חשים בצורך לקבל מידע על הקארמה המשפחתית, רוצים לברר מה המקור, מה הטעם והמשמעות.
בביטוי "אוקיאנוס הידע" הכוונה לספריית הידע הקיימת לכל אחד מאתנו.

המדריכים מדברים על כך שהמודעות הארצית נלכדה בתוכנה האנושית ואמורה להשתחרר ממנה במעבר חיים זה, הפכה כאילו להיות אוטונומית, כמו עומדת בפני עצמה.
בהמשך מדברים המדריכים על נחיצותם של "גבולות הוויה", על מנת לממש את הפוטנציאל הנשמתי והסברים על כך בהמשך. 

מדריכי ספיראלת האור: "כאן יהושפט, עזרה וחברי ספיראלת האור מברכים אתכם ומבקשים לומר כך: תקופה זו דוחפת את האנרגיה הישנה החוצה ממקום מרבצה על מנת תוכל להיחוות במודע ולהתפוגג אל תוך "אוקיאנוס הידע".
זוהי עת השתחררות מדפוסי התוכנה הישנה, או שמא נאמר, עת השתחררות משלטונן של תבניות, אמנות, דעות וקביעות. עת שחרור משחזור.

השחזור הפך להיות לדפוס המקובע החזק ביותר עלי אדמות משום שקשור עם ביטחון, היאחזות במוכר ובידוע, ועד כמה שיישמע הדבר מוזר, "מוכר וידוע" כולל גם פחדים, אמונות, חרדות, וכיוצא באלה, שהרי כל אמונה מבוססת על ניסיון מצטבר, על חוויה והוויה, ועל כן הופכת ל"רכוש" ברפרטואר הידע ההתנסותי. ויתור על שחזור הוא האקט המסובך והמורכב ביותר היות והוא שבוי בתוכנת האנוש כמהווה הדבק המחזיק אותה ומקבע התנהגויות, התנהלויות, אמונות, דעות וקביעות.

ותרו על שחזור בתוך "אוקיאנוס הידע" שלך".

דורית: כל דבר קורה פעמיים פעם בדמיון ופעם הלכה למעשה במציאות. כאשר מתאמנים להתבונן מתוך "אוקיאנוס הידע" בכל מה שאנו חשים, מרגישים וחשבים, אנו מביאים עצמנו לכדי יכולת הכלה שלהם, משתחררים מאחיזה בדעות ואמונות וכך מפסיק השחזור.

מדריכי ספיראלת האור: "לשאלתך – התגשמות הפוטנציאל הנשמתי אינו שחזור, אלא התהוות מתמדת, משתנה, המגשימה עצמה דרך חוויה ש"נלכדה", למשל וכמטאפורה, ב"קרן הארצית" שהפכה אוטונומית נחל מראשית הדרך בעולמות חומר דחוסים כיוון שדפוס השחזור אופייני לעולמות חומר דחוסים בהיענות אינסטינקטיבית ל"גבול הוויה" המאפשר חיים, הגשמה דרך חוויה. ובכן כך, ישנן אינספור תוכנות חוויה ביקום. מה שאת מכנה תוכנת חשיבה, אנו מכנים תוכנת חוויה שהחשיבה היא תוצאה ישירה שלהן.

דרך תכונות אלה מתאפשר לנשמות להגשים את הפוטנציאל שלהן כך שבאופן טבעי נוצרים "גבולות הוויה" "כלליים ופרטיים" המהדהדים זה לזו ודרך כך מתגלה ומתממש הפוטנציאל.
במילים אחרות, כל נשמה הבוחרת להשתקף ל"כדור לימוד" מראש חוברת לגבולות הווייתו, מצוידת ב"גבול הוויה אישי" (תוכנית חיים) התואם את "כדור לימוד", שאם לא כן לא תוכל לממש עצמה בו. על מנת יתממש הפוטנציאל דרך תוכנה נבחרת נחוצים גבולות." 

דורית: על מנת שהנשמה תגשים עצמה היא זקוקה לגבול = לעולם מסוים, מין מסוים, תרבות מסוימת, תקופה מסוימת המהווים רקע שבתוכו היא תוכל להגשים את הפוטנציאל שלה = "גבול הוויה" כשלנשמה היענות אינסטינקטיבית לבחירה שלה, ל"גבול ההוויה" הנבחר ורק דרך גבול זה היא יכולה לממש את מטרת העל שלה = הגשמת הפוטנציאל.

מכיוון שנחוצים "גבולות הוויה" אנו חיים באשליה שגבולות ההוויה האלה זו האמת ושקודם לא היה כלום ואולי גם לא יהיה כלום אחר כך. כל חוויה היא נפרדת. אנחנו לא זוכרים שאנו בעצם צופן נשמתי שחווה את עצמו בהמון עולמות, בהמון מקומות, גם בכדור הארץ, ושכל חוויה כזאת, שהיא פרק חיים, זו השתקפות אחת שמאפשרת לפוטנציאל הזה לממש את עצמו = "גבול הוויה" לרגע נתון. 

בכדור הארץ מתקיימת תוכנת חיים, תכנת חוויה = "גבול הוויה", מה שמאפשר לכל אחד מאתנו לחוות בחמשת החושים אוטומטית, את תכנת הגרביטציה כוח המשיכה, אקלים מסוים, רמת דחיסות מסוימת אליהם השתקפנו כנשמה בגוף פיזי. דרך תכנת כדור הארץ מעצם היותו מתרחשת המחשבה; הפירושים, הדעות, האמונות והקביעות. מה שאומר שנולדנו לעולם מסוים שיש בו תוכנת הוויה מסוימת וכל אחד מאתנו מפתח לו את הדעות והאמונות לגבי אותו עולם.

קיים היגיון פרטי והיגיון כללי והרבה פעמים אין הלימה בין השניים. לכל אחד התפישה שלו לגבי מה נעים/לא נעים, מה מאתגר, דוחה, מה הוא חושב על עצמו, על החיים. בתוך תכנת החוויה כל אחד בוחר אחרת בהתאם לפירושים ולהשקפת עולמו. לכל אחד יש גם את ההיגיון הגילגולי שלו לא רק ברגע נתון של זמן, את נקודת המבט הייחודית והסובייקטיבית שלו שאין לאף אחד וזו מתנתו לעולם. כלומר, בתוך תוכנת חוויה אחת גדולה יש אינספור תוכנות משנה פרטיות שהן נגזרות של מסקנות, פירושים שהסקנו לגבי עצמנו והעולם.
הצופן הנשמתי צריך גבולות על מנת שדרכם  הוא יוכל לממש את גבולות הגוף, את גבולות העולם שדרכו הוא יוכל לממש את הפוטנציאל שלו. 

מדריכי ספיראלת האור: "אכן דורית, בכך יכולה את לתאר ולהבין את ההפרדה מ"אנרגיית האם", מ"נשמת האם", "נגזרת הבחירה" ואת ההפרדה בכלל בשל נחיצות "גבולות הוויה" למען מימושו של הקוד הנשמתי. 

כעת, עצם קיומה של תוכנת חוויה, יוצרת הגדרות של ניתן ולא ניתן, אפשרי ובלתי אפשרי, ואם כי גבולות אלה נפרצים מידי פעם, הרי שבסה"כ נשמרים ויוצרים, כאמור, הגדרות ההופכות להיות לחוקי מציאות שעם רובן לא מתווכחים היות והן הופכות לאמת אוניברסאלית שאין עליהן עוררין (על ההגדרות והחוקים), כפי שמופיע בחוקות הדת השונות לאורך ההיסטוריה האנושית.

כך יכולים אנו לתאר את התשתית ממנה צמח השחזור שבמקורו יועד להבטיח תנאי הגשמה (לפעמים זהים או דומים) דרכם יתאפשר מימושו של הקוד הנשמתי עד תום בתוכנת חוויה מסוימת. על בסיס זה נוצרו אמונות, דעות, קביעות ואמיתות שערעורן הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור" היות ובתנאים מסוימים ניתן להסיק X ולא Y

השחזור, אם כך, הוא כלי, יועד להוות כלי, אך הפך, כמו הגולם על יוצרו, 'קרנות המזבח', שאל להרפות מהן. אך גם זה חלק מהחוויה האנושית המאפשר בסופו של דבר שינוי.
אך על מנת שיתאפשר שינוי חייב להתרחש שינוי תודעה של "מאסה קריטית" שיגרור אחריו שינוי תודעה קולקטיבי. כלומר, תוכנת החוויה האנושית נפתחת לתוכנות חוויה אחרות שונות ומשתנה, מה שמאפשר הרפיה."
 

דורית: לשחזור הזה יש תפקיד. יש לנו "קרן אנושית", ועד שהנשמה לא ממצה את כל הגלגולים האנושיים שלה, הקרן הזו ממשיכה לייצר גבולות משנה, (גלגולים), עד שהיא ממצה את החוויות שלה בכדור הארץ וכך נכון לגבי כל עולם. נניח שיש "גבול הוויה" בפליאדות, עד שהנשמה אינה מסיימת את הגלגולים שלה בפליאדות "גבול ההוויה"  הפליאדי ממשיך להתקיים.

במילים אחרות, במכוון נוצר שחזור בכדי שהנשמה תוכל להגשים את החוויה שלה בעולם מסוים ורק אז היא עוברת לעולם אחר.

מדובר בבו-זמניות. קרי, מנקודת המבט של הנשמה, "מהות האור", הניצוץ האלוהי, כל "הקרניים" פועלות יחד בו זמנית. כמטפורה ניקח את כדור השמש הנשמה ואת הקרניים כגלגולים שונים בעולמות שונים – השמש זורחת בו זמנית לכל העולמות. לא כך הוא מבחינת נקודת המבט הליניארית של כדור הארץ:

מבחינת התפישה האנושית, כשאנו מסיימים גלגול אחד אנו עוברים לעולם אחר, אך זה אינו נכון מבחינת נקודת מבט קוסמית, בה הכול קורה ומשלים את עצמו בו זמנית.

השינוי הגדול היום הוא בכך שאנו חווים שניתן לאט, לאט, לפתוח את ההבנה שלנו לכך שיש לנו פי מיליון יותר ערוצי ידע ממה שלימדו אותנו בבית, בגן, בבי"ס, באוניברסיטה, בזכות היכולת להתחבר במודעות הכרתית לכך שישנם ערוצים אחרים, השתקפויות אחרות שנמצאות במקומות אחרים, שנגישים לנו מבחינת היכולת לקבל המון מידע על כל מיני עולמות וצורות חיים. 

הרעיון הבסיסי של השחזור הוא להוות גבול לכל הניסיון המצטבר, על כל הידע והיכולות, עד שמוצתה החוויה והוא יכול להיפתח כפי שהיום הוא נפרץ וממנו ביכולתנו לשאוב מידע כמו מ"אוקיאנוס הידע", ולהתקדם הלאה יותר.  

השחזור נועד על מנת שהנשמה תוכל להגשים את עצמה דרך חוויה, ובעולמות חומר דחוס אך ב"מיפתח זיכרון" קטן כמו בכדור הארץ, השחזור הפך לדפוס. אלה גבולות שנוצרו לאורך הדרך והתקבעו בעולם שלנו ומשחזרים את עצמם בכדי שהנשמה תוכל להגשים את עצמה עד תום. 

בכדור הארץ השחזור הפך למשהו שכולא אותנו, שסוגר אותנו, שלא מאפשר לנו  לפרוץ דרך של חשיבה חדשה ונחוץ שינוי תודעה של "מאסה קריטית" בכדי שזה יקרה.

לאורך ההיסטוריה הדתות מלמדות אותנו שיש "גן עדן" ויש "גיהינום". כל מי שחושב מחוץ לקופסה מבין ש"גן עדן וגיהינום" הם מצבי תודעה שנוצרו כתוצאה מתפיסה ומאמונה מסוימת, אך זאת אינה אמת אוניברסאלית.
"גן עדן וגיהינום" מתקיימים כל עוד הם קיימים באמונות ובתפיסות שלנו – כשמאוד טוב לנו ואנחנו מאושרים אנחנו אומרים שאנחנו ב"גן עדן", וכשמאד רע לנו אנחנו אומרים שאנחנו ב"גיהינום".

"טוב ורע" הם מישורי תודעה, דרך התממשות ולא אמת אוניברסאלית. אלה כלים, שבילי התממשות כמו גם גבריות ונשיות, עליונות ונחיתות, כולם בבחינת פוטנציאל שהנשמה חווה את עצמה דרכם.

פתוח