בתנועה – הכוונה לרטט של תדרים ביקום ובקיום, בעלי צפיפות ואורך גל שונה, היוצרים עולמות שלמים.
בתנודה – הכוונה להידהודם ולרשת יחסי הגומלין שנוצרת כתוצאה.
ברגע שנולד האור, נולדה תנועה. הפרנציפ של הגשמה דרך חוויה טומן בתוכו את כל סוגי התנועה = אורכי גל שונים, דחיסויות שונות, הידהוד שונה.
לכל תנועה יש תנודה, המדריכים קישרו את התנודה להדהוד, את התנועה להשתקפות (כמו למשל הגלגולים). כלומר, לכל תנועה של כל דבר ביקום יש גלים ואדוות.
התנועה והתנודה המתבטאים דרך יחסי הגומלין של הכל עם הכל ביקום ובכל קיום, משתנים ממימד למימד ומעולם לעולם, על פי הדחיסות, אורכי הגל, של אותו עולם שנוצר מקליעת קרני אנרגיה, או אריגת קרני אנרגיה, אלו באלו.
קיימים אין סוף מימדים; יותר קבועים (שלוקח בהם יותר זמן מיצוי) ומימדים פחות קבועים, שהשתנות וההתחלפות שלהם יותר מהירה. ניתן
לדמות כל מימד כדפוס מחשבה המגשים עצמו.
במילים אחרות, מתקיימת זרימה של קרני אור בכל היקום לכל מיני כיוונים, היוצרת מימדים חדשות לבקרים. מתקיימים סוגי זמן שונים, מפני שסוגי הזמן נוצרים בהקבלה לעולם, לדחיסות, למהירות, לתנועה ולתנודה, שקיימים באותו עולם, מימד.
המימדים מתקיימים כל עוד יש להם "צורך" להגשים את עצמם, "הצורך" ככה מעצם ההיות, המיצוי והמימוש שלו בכל דרך אפשרית וברגע שהתחיל המיצוי והמימוש, התחילה התנועה והתנודה (אחד נולד מהשני, אחד קשור לשני זה לא עומד בצורה מנותקת).
אני מביאה בפניכם תקשורים של יהונתן מסיריוס ושל יהושפט, המדריך האישי שלי, חלק מ"ספיראלת האור":
יהונתן: – "תנועה יוצרת חלל וזמן, התנועה היא זו המאפשרת חיים. ב"אין" קיים פוטנציאל חיים, אך אין בו חיים, התנועה הראשונה הפיכה בו רוח חיים.
חשוב להבין שעל פי אורכי הגל והדחיסויות השונות, שתנועה היא דבר משתנה. יכול אנוכי להשתמש כאן גם במושגים; קצב, מהירות, זרימה, כל אלה משרתים את התנועה ויוצרים אותה כאחד.
במילים אחרות, כל אורך גל או דחיסות של תדר, מאפשר תנועה שונה, מקצב שונה, עוצמת זרימה שונה,
בכל עולם אפשר למדוד את התנועה הזאת ולמעשה אפשר לקבוע את איכות, צורת ומקצב החיים, על פני כל כוכב, על פי התנועה המתערבלת בתוכו.
האיכות שהתקיימה בכדור הארץ היתה תנועה ליניארית – קדימה ואחורה.
על פני רצף האירועים, על פי מהירות הסיבוב, ניתן להבחין בתנועה הליניארית על פי הטבע ועל פי המחשבה האנושית.
גם בקו הליניארי יש מעגליות של מחזור, של נתונים, המביאה למסקנה האוספת אליה נתונים חדשים, מוציאה מתוכה מסקנה חדשה וחוזר חלילה. אך מכוון שהתפיסה היא איננה תפיסה היקפית עדיין, כל פעם נגלה קטע אחר, לכן היא נקראת תפיסה ליניארית.
קשה עליכם הראייה הכוללת ואולי נכון יהיה יותר לומר, ראיית השינוי המתקיים כל רגע כל הזמן בכדור הארץ ובכל מה שנוגע בו, בוודאי ביקום כולו.
התפיסה הקווית היא זו המקבעת דפוסים, דפוסים שאינם מאפשרים התחברות לראייה ההיקפית, בשביל להתחבר לראייה ההיקפית יש להניח לדפוסים ובשביל להניח לדפוסים, יש להתחבר לראייה ההיקפית.
מומחיותנו ביכולת לפענח תדר להתחבר איתו, לחוש ולפענח את כל השלכותיו ולכן אנחנו ידועים כארכיטקטים של השינוי), את "הנקירה" אל תוך התדר שלכם כבר עשינו ויש לנו מושג לאן הדברים מתפתחים, "נקירה" כזאת נעשית בכל פעם, על מנת לדייק בכיווני השינוי ובעזרה הניתנת הן לכדור הארץ והן לבני האדם השוכנים בו, כך שלמעשה במובן מסויים הכל ידוע וכבר היה".
שאלה: יש לי בעיה עם "היה".
יהונתן – "זה פשוט. תארי לעצמך שאת מציצה אל תוך חלון גבוה על סיטואציה של משפחה החיה את חייה על כדור הארץ. מתוך אותו חלון את קולטת את המהות הספציפית של כל חבריה, את האינטרקציה בין המהויות ואת ההתפתחות שעצם המפגש מוביל לקראתה.
זוג צעיר יושב ליד השולחן עם מפה לבנה ונרות ואת רואה את הנכדים, את הנינים ואת בני הנינים, את המוות ואת הלידות, במיקוד מבט את "רואה" בתנועה ספירלית היקפית מעמיקה (זה הולך גם לאורך וגם לרוחב), בבת אחת היסטוריה של מאות אלפי שנים ואני מדבר על הרבה יותר מזה. מבחינתך זה עבר, מבחינתם זה עתיד בלתי ידוע, כעת בהווה יושב לו זוג צעיר ליד שולחן עם מפה לבנה ונרות, זוג צעיר שרק עתה נישא…".
שאלה– איך אני יודעת מה עומד לקרות?
יהונתן – "זה הדבר שהוא ברור מעצם פיענוח התדרים".
דורית: הראיה ההיקפית מאפשרת לראות את התנודה של כל תדר, התנודה = ההדהוד. ברגע שאנחנו רואים את התנודה מתקיימת "פעימת הגובה", כלומר אנחנו רואים לאן זה מוליך, עם מה זה נפגש, אילו יצירות חדשות נוצרות כתוצאה מהתנודה, שהתנועה יצרה או שהתנועה יוצרת כל הזמן.
יהונתן – "בתוך זה יש את כל המרווח לאופציות השונות להתקיים ולכן דיברתי על כמה "נקירות", אז נכון, אנחנו באים מהעתיד שלכם, מן העבר, מבחינתנו זו ההוויה שלכם. ואז אתם משנים תדר ואז משתנה העתיד, אלא שזה נעשה ממילא, מכוון שהתדרים משתנים כל הזמן, העתיד משתנה כל הזמן, אך את יודעת שהעתיד איננו קבוע".
דורית : זה מסביר לנו שהעתיד איננו קבוע הוא נמצא בהוויה מתמדת, אז אפשר לפענח סיטואציות מסויימות ולראות את ההשלכות שלהם ואת העיבודים שלהם אם יש לנו ראייה היקפית, אבל אלו אופציות שיכולות להיות או לא להיות, הן יכולות להשתנות כל הזמן כתוצאה משינויים של מימדים, דפוסי חשיבה, נקודות מבט וכן הלאה.
יהונתן – "ישנם מקומות מבחינת המימדים, העולמות המכויילים על תדרים מסויימים ואחרים לא, או מכילים תדרים במינונים שונים. מה שמאפשר צורות חיים אחרות והתפתחות שונה לחלוטין לכוונים שונים.
יכולה את לקחת את אותן האנרגיות כסביבות אקלימיות, מזגי אוויר שונים המשפיעים מעצם היותם על כל החי והצומח בסביבתם".
דורית – פה הוא מתאר את המימדים השונים, הוא מדבר עליהם מבחינות שונות, מכוון שהם שונים במורכבות שלהם ובמינון של התדרים שמכילים אותם.
כמו שכל אחד מאיתנו שונה, כי המינון של התדרים אצל כל אחד מאיתנו שונה וזה מה שעושה אותנו מיוחדים. יש מימדים שיש תדרים מסויימים שלא קיימים בתוכם ויש מימדים מסויימים שתדרים אחרים קיימים בתוכם. אני מדברת על קליעת הקרניים שיוצרת שטח; נוצר מזג אוויר מסויים, נוצרת אנרגיה מסויימת, שמהווה רקע להתפתחות מסויימת.
במימד אחר שיש בו אנרגיה אחרת, צירוף קרניים אחר, זה יהיה רקע אחר, כמו שכדור הארץ הוא רקע לתפיסה הליניארית.
יהונתן – "אי אפשר לקבוע בוודאות את מהירות התנועה ולכן יש צורך להתביית במרווחים שונים על התמונה הרצוייה. ובמרווח אפשר לראות את מהירות התנועה האופציונאלית".
דורית – יהונתן מסביר פה בצורה מאד יפה שבעצם המימד יוצר תנאים אקלימיים שונים, שמשפיעים על כל מה שחי שם, על כל מי שמתחבר לשם, כך שההתפתחות היא על רקע התנאים האלה.
אם אנחנו יכולים למקד את תשומת הלב שלנו על התנודה, הדהוד, אנחנו יכולים ללמוד בלי סוף ולהרחיב את התודעה שלנו בלי גבול. ההתמקדות על ההדהוד מאפשרת ראיית גובה. (דרכה אפשר לראות מאיפה הדברים מגיעים ולאן זה יכול להוביל, המאפשרת לעשות שינויים).
יהונתן מדבר על "הקפאת" התנועה שיוצרת תבנית האחיזה, שזה מה שקורה לנו כשאנחנו חווים את הדעות, האמונות והקביעות וזה מה שגורם לפחד ולסגירה. וכשאנחנו מתמקדים על התנודה המתקיימת כל רגע כל הזמן, היא פותחת אין סוף אופציות מעצם היותה, מאפשרת להרחיב ראות, היות והיא מתחברת ומחברת ליחסי הגומלין מעצם ההיות בין הכל להכל.
יהונתן מדבר על "האין" שזה הפוטנציאל במלואו שעדיין לא התממש ועל מנת "שהוא" יוכל לחיות, לשרוד ולהתקיים "הוא" מממש את עצמו. ההגשמה "שלו" היא דרך חווית כל מה שקיים ביקום ובקיום, דבר הנכון לגבי כל אחד ואחד, כמו במאקרו ככה במיקרו.
אנו נענים לתנועה שיוצרת את התנודה שמשפיעה על הכל, בדיוק כפי שאנחנו מושפעים מהכל.
יהושפט אמר שכדור הארץ עובר מזמן ליניארי לזמן מעגלי.
יהושפט – "אחד הדברים שאנחנו מתמחים בהם זה תרגום והסיבה שאני הוא זה שבדרך כלל דובר, מפני שמומחיותי בתחום התרגום.
אני אמון על קשר בין עולמות ואין הכוונה לקשר בין כוכב לכוכב דווקא, אלא בין העולמות הפנימיים של הנשמה, על כל קליפותיה ועל כל השתקפויותיה.
במובנים רבים אני פסיכולוג, אם אעשה הקבלה לעולם שלכם, אך לא רק, יש פה עניין של תקשורת רב מימדית, בין מימדית ועל מנת לאפשר את התקשורת הזאת, יש צורך בתרגום מכוון שכל מימד וכל עולם, בנוי מתרכובת אחרת של תדרים.
התרכובת האחרת של התדרים, משנה את אורך הגל, שינוי אורך הגל יוצר שפה אחרת, לעיתים זה בדיוק כפי שכתוב בתורה "מגדל בבל", לעיני המסתכל הלא מיומן והלא ממומש.
ההשתקפויות שלכם בעולמות השונים, מאפשרות לכם לדבר הרבה שפות, כלומר לתרגם את הגרעין הבו-זמני למימדים של זמן ויש כל מיני סוגים של זמן.
הבנת שפות אם כן, קשורה עם איזו שהיא יכולת להיות ממוקד בו זמנית בגרעין הבו-זמני והשתקפויותיו, כשהגרעין הבו-זמני זה כל אחד מכם".
מהות הנשמה = מהות "נשמת-האם, אנרגיית-האם, נגזרת הבחירה", "האין", אלא שהקצב של כל אחד מכם שונה, הקצב של כל "נשמת-אם" שונה כאורך גל.
אפשר להתייחס ל"נשמת-האם" כמימדים, מימדים אנרגטיים שיוצרים שפה. שפה לא רק במובן של דיבור, אלא של תובנה, של פרוש, של תקשור ותקשורת.
לכל אחד מכם אורך גל מעט שונה. כשאורך הגל הנשמתי הזה נפגש במימדים השונים, הוא לומד שפות שונות. אם תרצו; נקודות מבט שונות, תובנות שונות, הבנות שונות וכיוצא באלה.
זמן מעגלי – פרושו שמימדי זמן שונים זורמים במעגל בו-זמנית. אם ניקח את כדור הארץ, עבר, הווה ועתיד, הם אותו הדבר.
כלומר, הנסיון המצטבר במפגש שלו כל רגע עם הווה נתון והשלכותיו. זה אומר שכל ניסיון העבר שלכם, מצוי, פרוס, לכל פירטי הפרטים, חובר להווה. קרי, נוצר מפגש בין ניסיון העבר, שזו אנרגיה אחת או אורך גל אחד, לבין אורך גל שונה של ההווה ונוצרת דינמיקה.
הדינמיקה הזאת יכולה הלכה למעשה לפעול לא רק תאורטית (וזה הזמן המעגלי), ליצור את ההשלכות העתידיות, כיוונים, תוצאות והתפתחויות.
יכולים אתם להתייחס גם לראיית גובה או לפעימת גובה. כלומר, גובה, עומק ושטח חוברים להם יחדיו ואתם יכולים לדמות את זה כאילו הם מסתובבים סביבכם בקרוסלה ואתם באמצע העמוד המרכזי.
במילים אחרות, בו-זמנית מבחינתכם כל הידע שלכם, האישי מראשית ההתחלות ועד לעצם הרגע הזה, כל הידע שקשור לכל מי שאתם קשורים איתו (וזה כולם), נפגשים בהווה נתון ויוצרים השלכות.
ההווה מתרחש כל הזמן. זמן מעגלי = הווה. או זמן מעגלי הווה הווה".
שאלה: העבר, ההווה ועתיד הם נקודה ספציפית במעגל, או שהם יוצרים מעגל נוסף בתוך מעגל?
יהושפט – " גם וגם. למעשה הם אותו דבר, ההפרדות הן לצורך הבנה. כלומר, עבר, הווה ועתיד, מצויים כמראות משקפות מסביבכם ומהוות חלק מכם בדיוק באותה המידה.
מדובר על הקשבה שדיברנו עליה כבר אינסוף פעמים ולא בכדי, מפני שזה המפתח ליכולת תרגום הנקלט, בלי סינון של פרושים ותוויות מעבר להם.
זוהי פעולה שפותחת את כל הגבולות ששמתם ומשנה את תוכנת האנוש.
היכולת לחיות בזמן מעגלי, קרי להוות בהווה נתון כל רגע, בהכרח פורצת גבולות = אין גבול בתוך גבול נתון.
כל רגע ישנן אפשרויות חדשות, כל רגע ישנן הזדמנויות חדשות. אין רגע דל, אין חסר.
זמן מימדי – אותו אורך גל שנוצר עקב צירוף מסויים. (הגל משתנה כל העת מפני שהוא צריך לחוות את עצמו ולהגשים את עצמו), מתאים את עצמו לכל צירוף אנרגטי בדרך.
זהו זמן מימדי.
הגל שעובר בצירוף אנרגטי מסויים, במימד מסויים, יוצר זמן מימדי ונכון יותר לומר, מאפשר את הזרימה בין המימדים, את הקשר, התקשורת ויחסי הגומלין.
כל מה שנאמר עד כה מתאר את יחסי הגומלין שקיימים ממילא".
שאלה: האם עבר + הווה יוצרים את העתיד שהופך להיות הווה?
יהושפט: "בוודאי וזה קורה כל הזמן.
תארו לעצמכם שאין לכם צורך לזכור דבר, מפני שכל רגע נתון הזיכרון מתעורר מאליו.
הוו!! איזה אובדן שליטה!!!…. כלומר, עליכם ללמוד לסמוך על עצמכם גם אם אתם לא יודעים על מי לסמוך, גם אם אתם לא יודעים על מה לסמוך מפני שאין לכם ידע מקדים, כי הרגע הבא עוד לא נולד, רק כשנולד הרגע הבא הוא מעורר את כל הידע המצטבר, יוצר אינטגרציה והשלכות".
זמן בכדור הארץ – הוא זמן מימד כדור הארץ, = עולם הזמן, ליניארי: אתמול, היום, מחר, עכשיו, בעוד רגע…
ב"כדור לימוד" 0 כדור הארץ), קיימים מימדים רבים כפי שקיימים אקלימים שונים. אלה ממדי חשיבה היוצרים מציאות/עולם כמו התפישות של גן עדן וגיהנום, על גבריות ונשיות, על עליונות ונחיתות, וכיוצ"ב = עולמות חוויה עשירים ומגוונים.
הזמן של מימד כדור הארץ, זמן של מימד הגיהנום, זמן של מימד גן העדן, זמן של מימד ההתבוננות וזמן של מימד ההתנתקות הראשונית אלו זמנים שונים.
ישנו זמן של תחנת המעבר, ישנו זמן פלאידות, זמן סיריוס, ישנו זמן חלל. זאת אומרת, זמן מימדי הוא הזמן שמתארע בכל כדור, כוכב, מימד, בהתאם לאנרגיות שקיימות בו.
מתקיימים ממדי זמן שונים. אעשה הפרדה בין זמן כוכב ולא משנה אם זה במערכת שמש שלכם, או מערכת שמש אחרת, בגלאקסיה שלכם, או בגלאקסיה אחרת.
אפריד בין זמן שקשור עם דחיסות שאתם מכנים חומר (ויש הרבה מאד חומרים ביקום, גם החומר משנה צורה בהתאם למימד שהוא מצוי בו). לבין זמן מעגלי בין-מימדי שזהו זמן חלל.
כלומר לצורך העניין מתקיימים שלושה סוגים של זמן:
בו-זמנית שאינה זמן, אך מצויין בכל זאת,
זמן מימדי = זמן חלל או בין-מימדי
וזמן מעגלי מבחינתכם מעבר מזמן ליניארי למעגלי.
למעשה הבו-זמניות אינה נחשבת לזמן, זה תרגום לשפה הלינארית, אך למעשה זה איננו נכון. בעצם נכון לכנות בו-זמניות "הווה נצחי". מ"הווה נצחי" משתקפים אינסוף אפשרויות, משתקפות אינסוף קרניים. ניתן לכנות את ה"אין" "הווה נצחי".
כל קרן כזו המשתקפת מ"ההווה הנצחי", מקבלת מימדים של זמן בין שזהו זמן לינארי כמו שאתם מכירים, בין שזה זמן מעגלי כפי שתכירו ואנו מקווים במהרה, בין שזה זמן כוכבים (אפרופו אסטרולוגיה). זה נכון לקרוא זמן כוכבים מפני שזה מגדיר יותר מבחינת ההבנה הארצית, מפני שבכל כוכב, ברור שישנה אנרגיה אחרת, ברור שהמורכבות שלו אחרת ולכן הזמן באותו כוכב אחר.
הרעיון הבסיסי הוא השתברות הקרניים בעולמות שונים. בכל עולם שמשתברות בו קרניי ההשתקפות ויוצרות עולם… או נכון יותר קרניי ההשתקפות משתברות ויוצרות עולמות.
כל עולם שהן יוצרות יש לו זמן אחר. אפשר לומר גם, שיש לו תדר אחר.
אם אעשה הקבלה לעולם שלכם, הכלבים והחתולים, בעלי החיים בכלל, שומעים תדר שבני אדם לא מסוגלים לשמוע, מריחים ריח שבני האדם לא מסוגלים להריח, הם חיים על תדר אחר, הזמן שלהם הוא זמן אחר, למרות שהם מונעים ע"י זמן לינארי מפני שכדור הארץ מונע ע"י זמן לינארי והשינוי שמתחולל בו הוא במימד הזמן: המעבר מזמן ליניארי לזמן מעגלי.
השינוי יהיה ניכר כשכל בני האדם בכדור הארץ יהיו מחוברים למודעות שלהם. זה יהיה יותר מהר מי מה שזה נראה כרגע, מפני שהשינוי בכדור הארץ קורה ויוצר אנרגיה המעלה את הרטט, מקבילה לרטט הרוח ואי אפשר שלא להתייחס אליה. ניתן לדמות זאת לאדם רותח מזעם ומגיע לסביבה הרמונית, רגועה ונינוחה… או ניתן לדמות את זה על דרך ההומור, כמישהו שמתחיל לצרוח באוקטבות גבוהות וקול צעקותיו גוועות לאט לאט. זאת ההקבלה.
כלומר, שינוי האנרגיה אומנם כרוך בשיחרור של הרבה מאד זעם, כעס, תסכול, אגרסיה, אך השינוי שקורה בעזרתכם ובעזרת אנשים אחרים שמפתחים את המודעות ההכרתית שלהם, בעזרתנו, בעזרת כדור הארץ, השינוי בסופו של דבר משפיע על כולם בין שהם רוצים ובין שלאו.
זמן חלל – זמן זרימה או זמן מתפרס, זהו זמן מגשר (אני יודע שהדברים לא ברורים, אעשה כמיטב יכולתי להסביר, נכון יותר מיטב יכולתנו על מנת למקד הסבר).
זמן חלל או זמן בין מימדי כפי שקראנו לזה קודם לכן, הוא הזמן הניטראלי. כלומר, יש בו מכל הכוכבים והמימדים שמצויים בתוכו.
ניתן לדמותו מעט לתדר האיזון, מפני שזמן החלל בהיותו קושר או חובר את כל דחיסויות הזמן (כמו השאקרה השמינית בהקבלה לשפה הארצית), מאפשר הולכה ומעבר לעולמות שונים.
אפשר לומר שזהו זמן שמכיל את כל הזמנים ולכן התפקיד שלו הוא הולכה מתמדת. אתם יודעים בוודאי שבכדי לצאת מחללית לחלל יש צורך להיות קשורים מפני שאחרת נסחפים למערבולת אינסופית של תנועה מעגלית. מערבולת אינסופית של תנועה מעגלית שאיננה עוצרת ולו לרגע.
כלומר, זהו חיבור לזמן מוליך, זמן זורם, שכולל בתוכו את כל התהודות ואת כל הדחיסויות".
שאלה: באיזה זמן המדריכים נמצאים?
יהושפט: "בין זמן מעגלי להווה נצחי".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי