ברצוני לשתף אתכם בברכה שקיבלתי לפני מספר ימים כדי שזו תשמש לכם כהשראה. אין לי מספיק מילים לתאר לכם מה עשה לי המידע שהגיע ממקור חיצוני, שהביא עוד נקודות מבט שעזרו ועוזרות לי, לקבל את עצמי כמו שאני, כחלק מתהליך הקבלה העצמית. אך אקדים הסבר לדבריהם:
כבר כתבתי על כך מספר פעמים שהתברכות היא כלי מאד, מאד, משמעותי, הרבה יותר משמעותי ממה שאנו יכולים לדמות לעצמנו. עלינו להרשות לעצמנו להתברך, לעלות זאת בכתב ואחר כך לקרוא את ההתברכות.
מומלץ לאפשר לעצמנו להתברך לפחות אחת לשבוע.
המדריכים פותחים כל תקשור בברכה עמוקה מעבר לשלום ולשלווה.
בדרך כלל יותר קל לנו לברך אחרים מאשר את עצמנו וזהו תרגול נפלא בקבלה והכלה.
הברכות של המדריכים או הברכות שאנו מקבלים מבחוץ, אמורות להזכיר לנו מי אנחנו, לשים לב לנקודות מבט אחרות למשל לגבי הביקורת העצמית שלנו, הנובעת תמיד מפירושים, דעות אמונות וקביעות השוואתיות ואחרות, שיש לנו לגבי עצמנו והחיים.
החיבור לרשת היקומית מוסיפה לנו נקודות מבט נוספות ומוציאה אותנו מהאחיזה בפירוש מסוים.
מה שמאד חשוב הוא להתחבר לאהבה לעצמנו ואין מדובר באגואיזם או באגוצנטריות אלא לקבלה עצמית והרגשה ש"אני כמו שאני בסדר גמור גם אם אני לא בסדר של מישהו". שאני חיה מתוך אנחת רווחה של שמחה להיות אני, מה שעדיין אינו טריוויאלי בעולמנו.
האימון בזה מאד, מאד, חשוב. מבחינתי הטעם בברכות של המדריכים כפי שאני מכירה אותם, הוא להזכיר לי מי אני באמת, להזכיר לי את בחירותי, את תפקידי, על מנת להרגיש חזקה יותר, בטוחה יותר, על מנת לסייע לי לשוב אל תחושת הערך, השייכות מעצם ההיות.
התקופה כיום אצל כל האנשים היא תקופה של התרחשויות עוצמתיות, אצל כל אחד ברמה כזו או אחרת, תקופה של שינויים ולעיתים שינויים מאד דרמטיים שמושכים את השטיח של התוכנה הישנה ומביאים אותנו למקום של התבוננות והסתכלות אחרת.
אני אישית מצויה בתקופה של התלבטויות לגבי צעדים חשובים בחיי. עם השנים למדתי להקשיב גם כשאני מאד לא בטוחה אני מקשיבה לתחושותיי ואיני עושה משהו שאני לא שלמה אתו. אני עושה דברים שאני מאמינה בהם, פחות מושפעת מהסביבה ויותר מקשיבה לעצמי.
בעבר לא הייתי מחוברת לאותו מקום פנימי שיודע והידיעה יוצאת למודעות ההכרתית. למרות זאת, בתקופה של שינויים דרמטיים, עולות התלבטויות.
או למשל, הביקורת שאני נושאת על כך שבעבר הייתי עושה דבר מסוים למשך פרק זמן ועוברת לדבר אחר כלומר, בניגוד לחינוך ולמקובלות, תשומת הלב שלי הוסטה לכיוון אחר, כשבבית למדתי שצריך להתמיד בכל דבר בעבודה, בקשרים ועוד גם אם זה כבר לא מתאים. הביקורת העצמית נובעת כמובן מהדיסוננס בין ההרגשה שלי לבין החינוך. משהו נשאר בלתי שלם עם המעברים והשינויים.
מדריכים: "השלום הברכה ואור האהבה והשלווה לך אחות יקרה כאן ספיראלת האור מבקשים לברכך במספר דברים על מנת להעלות זיכרון ההיות של מהותך ובכן כך:
מבורכת את בנחישות בלתי ניתנת לפירוק וכשהנחישות מתפוגגת סימן הוא שהגיע הזמן "לעבור חלון" (כפי שאת אומרת), שתם פרק, שהמטרה לשמה לבשת נחישות, זקוקה לדרכים חדשות, או שנחוצה מטרה חדשה".
דורית: אני לא יכולה לומר מה הרגשתי כששמעתי את המילים האלו, הרי שאלה אינן רק המילים אלא מה שזה עושה לך מבפנים, כאילו מישהו שם לי יד מרגיעה על הלב ואמר: "זה בסדר".
מדריכים: מבורכת את ביכולת עמידה גמישה אכן, כגולש גלים וביציבות בלתי רגילה בים הגדול של היקום ובקיום גם יחד. פעמים את חשה ללא קרקע יציבה תחת רגליך כשנחוצות החלטות רבות במגרש חדש בלתי מוכר בפרט, או בכלל, במגרשים חדשים שההכרה המודעת עדיין לא חברה אליהם. ברצוננו להדגיש שאי ידיעה זו קשורה להתבוננות ועדכון בין ההיגיון הפרטי לכללי.
את כמו שמה לרגע את ההיגיון הפרטי בצד ומקשיבה להיגיון הסובב, בוחנת, בודקת, נחושה לא לקחת צעד עד שיודעת בליבך שזהו הצעד הנכון ונחושה להתנהל על פיו.
שימת ההיגיון הפרטי בצד היא אחת הברכות הגדולות ביותר שלך ובחיים עלי אדמות בפרט. כיוון שכך, מכילה את נקודות מבט רבות, היוצרות שקלול ושכלול, המאפשר לך להישאר תמיד נחושה בדרכך יציבה על גלי החיים, גם כשהקרקע נשמטת וגם כשקורת רעידת אדמה.
מבורכת את ביכולת הכלה אינסופית, חובקת כל, המכילה את כל שבילי ההתנסות ב"כדור לימוד" על כל שבעת מישורי התודעה.
סגולה זו מפיצה את אורה למרחקים ומחוללת שינוי תודעתי אדיר שאינך מודעת לו והכל משום יכולת הכלה.
בחיים הנוכחיים הבאת עצמך במודע הכרתי לרמות ההכלה היקומית, שאפילו לא נכון לכנותה כך, כיוון שיקומית מדובר ביחסי גומלין בין הכול להכול, בהדהוד, בתקשורת אינסטינקטיבית ולא בהכלה.
למעשה נאמר שהשינוי התודעתי התאפשר עכב הכלה הולכת וגדלה של הנשמות המשתקפות ב"כדור לימוד", משחרר מהכלה ומחבר לרשת היקומית הפועמת כדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי, על בסיס יומיומי. ובעצם אכן, מדובר בנוכחות. נרחיב על כך בשמחה".
המדריכים רצו לחזק את המודעות שלי להדהוד שקיים. יש לנו השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאנו יודעים. אמנם אין אנו אחראים על האחר אלא רק על עצמנו אך האחריות על עצמנו מהדהדת לכל העולם.
הם מדברים על הכלה במושגים של כדור הארץ, אך למעשה זו רשת של יחסי גומלין שנעה כל הזמן, משהו אינסופי, חיבורי הרשת מנצנצים על פי הצורך שלנו ברגע נתון של זמן, התדר ההקשרי מעגלי אוסף מכל המעטפות, מכל העולמות ומהספרייה הקוסמית בדיוק את המידע שנחוץ לנו באותו הרגע, מאפשר למוח האנושי לדעת אותו ולהשתמש בו. מידע מאפשר לנו חיים פחות לחוצים. אין גם צורך לזכור כשנזדקק שוב למידע ניזכר ונקבל את המידע הנחוץ לאותו הרגע. יש צורך להתחבר לאמונה על כל ארבעת הרבדים. כשמחוברים לפירושים ואוחזים בהם אי אפשר להתחבר לאותה רשת שנעה כל הזמן. צריך להתאמן בלשחרר את האחיזות ולסמוך על עצמנו לתת אמון. כמובן שקל יותר לומר זאת מלעשות זאת בפועל מכיוון שהתוכנה האנושית אינה בנויה כך אבל השינוי אפשרי. מה שיעזור לעשות את השינוי הם הוכחות פרקטיות שאכן הדבר אפשרי ועובד.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי