הפעם, ברצוני לשתף אתכם במידע שקיבלתי שאני מזמינה אתכם להתעמק בו. המידע עוסק ב"תלבושות" השונות שכל נשמה באשר היא, "לובשת" על מנת לממש את הפוטנציאל שלה.
אני מוצאת לנכון לשתף היות ונראה לי שעצם הידיעה מחוללת שינוי תפישה ובוודאי מאפשרת למי שמעוניין, קלות גדולה יותר ונגישות לתקשר על עצמכם ועל אחר.
זהו אימון ואני מאחלת לכם המון הנאה וכיף מעצם הנגישות החופשית לסיפורים גם אם אינכם יודעים אם הם נכונים או לא. אם זה מדבר לשני מה טוב ואם לא, לא, קרה דבר.
מדריכים: ״השלום הברכה ואור האהבה לכן כאן יהושפט, עזרה וכל חברי ״ספיראלת האור״ מבקשים לומר כך:
פיצול ההשתקפות נדמה לחדר מראות קטן (שהתהווה ממראה אחת), בתוך חדר מראות ענק שבמרכזו הקוד בנשמתי המשתקף בכל מראות ההוויה המאפשרות מיצויו.
לעת זו, עת השלמה, ברצוננו לתת היבט מאחד, מסכם, על ״תופעה״ זו.
״מהות האור״ (הקוד הנשמתי) המשתקפת, ״מושכת בחוטי״ השתקפויותיה כמו מנווטת את ההשתקפויות על חוטים בלתי נראים, כשהמטרה היא הגשמה מלאה של מהותה, הלכה למעשה = הגשמה דרך חוויה.
כל השתקפות עצמאית ותלויה ואין סתירה.
עצמאית – משום שעצם הופעתה ברשת המהדהדת יוצרת חיים משלה ותת השתקפויות משלה.
תלויה – היות ומהווה השתקפות ואין לה חיים משל עצמה (על אף שנראה שיש לה בעיני המתבונן הבלתי מודע). חייה נבראו/השתקפו, כתוצאה מתהליך הגשמת הקוד את עצמו. הקוד הוא חלק הנצח, ההשתקפות רגעית או שמא נאמר, זמנית.
כעת לגבי הפיצול: כפי שאמרנו חדר מראה אחת, ״שתפסה״ עצמאות והשתברה, (אכן כהשתברותה של קרן), לחלקי משנה, בתוך חדר מראות ענק.
קרי, תתי השתקפויות מאותה מראה הנובעים אל סביבות שונות כהיבטים שונים של אותו הדבר. השתברות הקרן שבאה לידי ממש דרך סביבתה ועל פי התנאים באותו עולם/זמן.
בכל עולם קיימות התפצלויות, על פי צורך. ההוויה הנשמתית היא בו-זמנית ועל כן בעולמות שונים מתארעת ההגשמה אך ורק דרך התפצלויות, כשכל התפצלות מודעת לחברתה ומשלימה אותה, אף זאת במודע. ב״כדור לימוד״ אין ההתפצלויות מודעות בהכרה אחת לשנייה וזו דרך ההגשמה האנושית הנובעת ״מהאין אל היש״.
דורית: התחושה שלי הייתה שבנביעה "מהאין אל היש" אנו נולדים לעולם שהוא חושך מבחינתנו; הזיכרון המצומצם, הראייה המצומצמת, כאילו אנו נמצאים ב"אין" ומגלים את ה"יש" הריחות, הצבעים, הצלילים כל ההיבטים. כאשר עושים הקשרים –נזכרתי בלזריס שאומר "אני ישות רב מימדית עם תוכן בלי צורה, בו זמנית מודע לעצמי על כל ההשתקפויות שלי" כלומר, הוא בעצם בו זמנית גם המהות הנשמתית שעומדת במרכז חדר המראות העגול, כמו שמש עם קרניים משתקפות כל המראות האחרות, נמצא גם בתודעה של המהות וגם של ההשתקפויות והכל מחובר בו זמנית. בעולמות אחרים של מיפתחי זיכרון גדולים יותר החיים כהתפצלות מודעת הם מובנים מאליו. אין את ההפרדה שאנו חווים כאן. היא נפרדת מעצמה כשהיא הופכת להיות גלויה. כל עוד היא לא גלויה היא בבחינת "אין" וכאשר היא הופכת לגלויה היא בבחינת "יש" ומתחילה להשפיע עלינו במודע. זה קיים כשאנחנו מודעים לזה ומרחיבים את התודעה שלנו לגבי מה שקיים.
במילים אחרות, כשנולדת נשמה אל מיפתח זיכרון קטן היא כולה מכוילת על 5 חושים פלוס מה שלימדו אותה במקום גידולה, ניסיונה ומסקנותיה ( שבדרך כלל גם הן עלומות בתת המודע). על כן ומכאן השתמשנו בביטוי ׳אין׳ כשהיא מגלה לאורך חייה עוד ועוד ״יש״ ועל כן אינה מודעת לחלקיה ההווים ב״כדור לימוד״ בו זמנית ו/או לפיצוליה ובוודאי שלא להשתקפויות בעולמות אחרים. יש הרבה מן הסתום ומעט מן הגלוי בבחינת ״רב הנסתר על הגלוי״.
בתקופה זו, כשמתרחב מיפתח הזיכרון ואפשרויות נוספות צצות אל פנים, נפתחת היכולת להציץ אל מעבר לזמן ומקום, למהות שהיא האמת, לעומת ההשתקפות האשלייתית, דבר היוצר שינוי מהותי בהבנה ובתפישה ומאפשר את ״מהפכת הגוף״.
בביטוי ״מהפכת הגוף״ כוונתנו רב רובדית:
א. שינוי פיזיולוגי הקשור לרמת דחיסות עולם החומר. או, המעבר מדחיסות לדלילות.
ב. שינוי בתפקוד הלכה למעשה, הנובע משינוי התפישה מהפך בגישה, בהתנהלות וההתנהגות, כתוצאה, לגבי אפשרויות התנועה וההוצאה מן הכוח אל הפועל ובעצם, המודעות לכך שהרובד הפיזי הוא אחד מבין 4 רבדים אותם יש להזין, אינו עומד בפני עצמו, אך הוא (ככול רבד אחד), זקוק להזנה ולטיפוח במינון שווה לחבריו למערכת. במילים אחרות ההכרה כי הגוף מהווה כלי, תלבושת, אותה נוטה הרוח המנשבת בתוכו ומגשימה עצמה דרכו…
נשמח להרחיב ולהשלים תמונת הלב.
לעת זו האהבה, השלום, האור ושמחת ההיות מחברי הספיראלה״.