"כאן ספירלת האור מברכת אתכם באהבה ובשלום, עם עצמכם ועם הסובב ומבקשת לומר כך: עת מצוקה ועת שמחה, עת פחד ועת אומץ, עת הילולה ועת אבלות, עת לזרוע ועת לקצור… עת – זמן – אשליה/זמניות. מקריות מכוונת, סדר אקראי מופתי.
ובכן כך, עת עד תום, זמן נוצר על מנת יתאפשר מיצוי על רבדים רבים, כמו הרובד הפיזי למשל. זמן הוא כלי, כמו הגוף, הוא נוצר בסדר אקראי מופתי מעצם השוני בהשתקפויות העולמות, ברובדי המיצוי והמימוש שחלקם הפכו רובדי מציאות, או לא. הכוונה ב"הפכו מציאות", לעולמות בהם מתגשמות הנשמות ומגלות את הרבדים דרך חוויתם"
במילים אחרות, המדריכים דברו בעבר על השלכת עולמות, אמרו שיש שמש אחת מרכזית שנוצרה, השמש הזו מושלכת לכל היקום, בכל היקום יש השתקפויות של מערכות שמש זרות ושונות לחלוטין מפני שהשוני מתבטא במקום שבו הן משתקפות. יש מערכת שמש ירוקה, יש מערכת שמש כחולה, יש מערכות שמש שונות לחלוטין, לחלק ממערכות השמש שאנו חלק ממנה, בחלק יש חיים, בחלק אין חיים. כלומר, בעצם מה שאומרים המדריכים פה שהשוני בין כדור הארץ לכדורים אחרים, בין מערכת השמש שלנו למערכות שמש אחרות, הוא מעצם האקלים, המקום, הדחיסות, הרבדים שבהם משתקפת המערכת, זה מה שעושה את ההבדל.
אם אקח את זה לדוגמא שנשמעת אבסורדית: אם אנחנו נולדים בו זמנית; בדיוק אותה אישיות, לג'ונגלים באפריקה, באנטרקטיקה וללב ניו יורק, יתבטאו מתוך אותה אישיות בדיוק, חלקים שונים, בהתאם לתנאים, לסביבה וכו'.
הרעיון הוא שמערכת השמש הווה באיזשהו מקום, המקום משפיע על התכונות, האיכויות, האפיונים, אם יהיו מים בכוכב או לא, אם יהיה כך, או לא, הכול מושפע מהמיקום של מערכת השמש.
מה שהמדריכים אומרים פה, שהזמן הוא כלי, כמו הגוף, הוא נוצר בסדר אקראי מופתי מעצם השוני בהשתקפויות העולמות ברובדי המיצוי והמימוש שחלקם הפכו רובדי מציאות וחלקם לא, לחלקם יש נשמות ולחלקם לא. זאת אומרת, שהזמן הוא גם תוצר של מקום מסוים, לא בכל מקום יש זמן. המהות הבסיסית ביקום היא בו זמניות, אין זמן באמת ב"אין", הכול בו זמני. אבל בהשתקפויות השונות, שלשם נשלחות הקרניים, נוצר זמן מעצם הדחיסות בכוכב מסוים. בכדור הארץ יש זמן, יש אתמול, יש מחר, יש השמש זורחת, יש השמש שוקעת, מנקודת מבט אחרת השמש אף פעם לא שוקעת. המיקום יוצר דחיסות מסוימת שיוצרת את הזמן. בפליאדות גם יש זמן, אבל זמן לגמרי שונה מהזמן שלנו.
"בכל עולם רמת הדחיסות שונה היוצרת עת אחרת, תרתי משמע, כשהמטרה היא הגשמה מלאה דרך חוויה והתנסות באותו עולם עד תום, עת. מבקשים אנו להעביר לתודעה האנושית את הנזילות, את הסדר האקראי מופתי המתארע מעצמו, מעצם ההיות, את התנועתיות המתמדת, ההשתנות המתמדת = הקביעות היחידה הקיימת ומתקיימת.
מבקשים אנו לסייע לכם להסיר את מסכי השכחה באשר לאמת היקומית. מכיוון שברגע שחודרת אמת זו אל ההכרה האנושית היא משתנה באחת. אכן דורית, (אכן, זו תשובה למה שעבר לי בראש) לשם כך נוצרה מראש מאסה קריטית של נשמות שהתגשמו ב"כדור לימוד", במרחב זמן זה של תום עידן, ליצור את השינוי התודעתי, על מנת שכמו מגדל קלפים יטה באחת את התוכנה האנושית, ימוסס גבולותיה ויאפשר שינוי.
אכן, כפי שאמרנו פעמים רבות רק קומץ (יחסית לכמות הנשמות בכדור לימוד) בחרו לעשות את השינוי במודע, קרי להיזכר במפתח זיכרון לאט, לאט, תוך המסת כל הפירושים, תוך גילוי הקליפות לעומת "מהות האור" (הנשמה).
קרי, ההבחנה בין הנשמה לבין השתקפויותיה בכלל או בפרט. הדרך מובילה להתפצלות, לאין ספור דרכים.
במילים אחרות, אל חיבור ל"מהות האור", קרי, הדרך היא "מהות האור", הדרך היא "נגזרת הבחירה", הדרך היא "נשמת האם", הדרך היא "אנרגית האם", הדרך היא ה"אין". כל הדרכים מצויות בו (ב"אין") למימושו, אין דרך כפי שאתם פוסעים בה בעולמכם, אלא רשת של הדהודים, הפועמת את פעימת הנצח, המאפשרת לנצח להגשים עצמו. כשגם רשת ההדהודים והפעימות הם אשליית המגוון, קרי, הפוטנציאל ה"אין" ומימושו – ה"יש" בתנועה מתמדת ומשתנה, מתהווה, מתפרקת, מתרחבת ומתכנסת.
עת כינוס היא זו, ההתרחבות מוצתה עד תום, כל דרכי המימוש האפשריים ב"כדור לימוד" מוצו, כל ה"תלבושות" נלבשו, וכעת בעת כינוס, כולן הוות ברמת התודעה ההכרתית ומתאפשרת ההכרה כ"נקודת ראות, אוסף כל התודעות", דרך התודעה האנושית הלכה למעשה.
הכול נזיל, אלא שהתודעה יוצרת צמיגות, היא דחוסה יותר מכיוון שיש לה גבולות. זוהי עת הרחבת גבולות והתמוססות הדחיסות.
נשמח להרחיב על הדלילות באהבה מספירלת האור".
"נקודת הראות אוסף כל התודעות" כך כינו המדריכים את הנשמה, על התלבושות השונות, הגלגולים השונים שלה.
בעצם נוצרים עכב מידעים וגילויים כאלה ואחרים, חווטים חדשים במוח. כל עוד התודעה שלנו מכוילת על מה נכון ומה לא, ומה אפשרי ומה לא, לא מתקיים חיווט חדש במוח, אנחנו יוצרים חווטים חדשים מעצם זה שאנו פותחים עצמנו להבנות ונקודות מבט חדשות, מעצם זה שאנו מתאמנים בשימוש בדמיון, מתקשרים וכדומה. מעצם כך אנחנו יוצרים הקשרים חדשים.
מה שהמדריכים מפמפמים לנו ובעוצמה הולכת וגוברת הוא שהכל נזיל, שנתאמן בלהרפות מפירושים ובכלל שנרפה מאחיזה מקבעת הגוררת אחריה שחזור הנובע מתוך "העלאת גירא".
תפישתם של המדריכים שונה מזו המקובלת המחפשת אחיזה, המעדיפה את אזור הנוחות, את המוכר זה מכבר והרבה פעמים מוכנה לשינויים ברמה שאינה מסכנת אותו. הם מכוונים אותנו לחיות מתוך הכרה שאנו תיירים בכדור הארץ המגלים אותו דרך השהיה וההליכה שלנו בו. הם מכוונים לחיים המשתנים ומסבירים שמעצם כך כשנמצאים בדרך אנו נוכחים, ערניים, מגלים ומתבוננים ומתאימים עצמנו למצב, לתנאים וכדומה. הם מעודדים אותנו לגמישות ולגילוי שיאפשרו התחדשות ושינוי בדרכים רבות; דרך המידע שהם מעבירים, דרך תרגילים והכוונות, הסברים וגילויים הן ברמה היקומית והן ברמה האישית.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.