חלק ג' – התוכנה/הפרדיגמה החדשה
התוכנה החדשה מבוססת על רעיון הישארות הנפש. קרי, אנו נשמות שהגיעו לכדור הארץ, (כמו להמון מקומות אחרים ביקום), על מנת להגשים עצמנו דרך חוויה, מתוקף ההישרדות והקיום של כל הנשמות.
נשמה היא אנרגיה שאינה מתכלה, חלק מהנצח (ניצוץ אלוה ממעל שנברא בצלם), המחליפה צורה לצורך הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל האצור בה. כולנו אהובים, רצויים, חשובים, בעלי ערך, שווים, כשערכנו שווה לערכם של כל בני האדם האחרים, של כל הנשמות האחרות, הוא לא יותר ולא פחות בדבר וכל זאת מעצם היותנו, ללא כל התנייה. אנו חלק מהשלם ואחד יחיד ומיוחד החווה את השלם, דרך חווית הקוד שלו. זוהי נקודת הסתכלות שונה לחלוטין מהמקובלת עד כה.
כול אחד מאיתנו ניצוץ אלוה ממעל, חלק מהבריאה, השתקפות של הבורא. יש בנו את כל התכונות שקיימות בבורא. אנחנו בוראים את העולם הקטן שלנו וכולנו ביחד בוראים את העולם הגדול שמסביבנו מפני שהמטרה היא הגשמה דרך חוויה. יש קשר בין הכל לכולם.
באנרגיה החדשה הרוח מנהלת ומנהיגה את החומר, החומר אינו מנהל את הגוף, הגוף שלנו הוא תוצר של הדחף להגשמה של הנשמה את עצמה, על ידי היוולדות כחלק מהבורא, המבטא, המגשים את הבורא. הבורא לא יכול בלעדינו ואנחנו לא יכולים בלעדיו מפני שאנחנו תוצר שלו המשקף אותו. ההזנה שלו מתאפשרת על ידינו, כלומר, אין הוא ואנחנו, יש רק אנחנו. יש רק מהות אחת, אשלייתית, משתקפת בכל מיני עולמות. (אשליה במובן שזה אינו נצחי).
קרי, הדמות העכשווית של כל אחד מאתנו, היא השתקפות אחת מיני רבות של המהות הנשמתית, השתקפות של ה"אני" הנשמתי שהוא הרבה, הרבה יותר עשיר ומגוון, חכם, בעל ערך, בעל כוח ממה שאנו זוכרים במודע ההכרתי שלנו. זה אומר ש:
האנרגיה החדשה מבוססת על היכולת שלנו, לחולל נסים, על הרעיון שאנו יצורים רוחניים במסע אנושי, שבאנו לברוא וליצור את המציאות שלנו, אותה אנו יוצרים כל רגע.
הפרדיגמה החדשה מדברת על שוויון ערך מלא. בתפיסה הזאת אנחנו לא מבזבזים אנרגיה על סימני שאלה ופקפוק ואם יש משהו שאנחנו לא יודעים אנחנו שואלים. אין פחד לשאול, אין פחיתות כבוד לברר, אין פחד לבקש עזרה. זה ברור שכולנו שווים ושונים באותה המידה, זה ברור שלכל אחד יש את האמת הסובייקטיבית שלו. זה ברור שהאמת הסובייקטיבית שלו ניזונה מכל האמיתות הסובייקטיביות של כל הסובבים אותו ובאותה מידה מזינה. דפוס העליונות והנחיתות סיים את תפקידו. האנרגיה החדשה קשורה ליכולת שלנו להיות אנחנו ולגלות את מגוון הפנים השונות שבחרנו להשתמש בהם בגוף פיזי בכדור הארץ. כלומר, הפרדיגמה החדשה הולכת על מיצוי וגילוי הזדמנויות בהווה מתמשך במקום על ניצול הזדמנויות כפי שהיה באנרגיה הישנה.
בכניסה לגוף פיזי בחרנו באומץ רב את השכחה. בחרנו להתחבר לחמשת החושים ורק דרכם לחוש השישי. אנו מורכבים מהחוש השישי (הנשמה הנותנת חיים לגוף), וחמשת החושים משרתים את החוש השישי לחוויה.
החוויה בכדור הארץ היא מהפרט אל הכלל, והחוויה של הנשמה היא מהכלל אל הפרט. היא באה מהכלל קרי, מהמהות, מהקוד הבסיסי, בין שזה הקוד הבסיסי האישי, בין שזה הקוד האישי הכללי של "אנרגיית האם" (כפי שהמדריכים מכנים את הבורא). כלומר, החוויה של הנשמה באה מהכלל והיא מגשימה את עצמה בכדור הארץ דרך הפרט ודרך חמשת החושים, דרך דמות א, ב, ג, ד,… מה שאני רואה, מריחה, שומעת, זה מה שיש, זה מה שנכון. מה שאני לא רואה, מריחה או שומעת לא נכון, לא קיים.
בגוף פיזי בכדור הארץ יש לנו הזדמנות לחוות את הכלל דרך הפרטים. באנו לשרת את עצמנו, את הסביבה ואת העולם כשהסביבה והאנשים מהווים רקע, כפי שאנחנו מהווים רקע עבורם.
באנרגיה החדשההאדם יוצר המציאות שלו, יש לו 100% אחריות על היצירות שלו, הוא פרו אקטיבי. הוא מודע לבחירה החופשית בכול רגע נתון, הוא ניצוץ אלוה ממעל. הבחירה איך להתייחס, אם להתייחס, אם להגיב, מה לעשות, איך לעשות, איך ואם לשתף פעולה ביחד עם הידיעה שלכול עשייה, הענות, יש הדהוד, והיא נתונה בידיו כזכות מולדת, מעצם היותו .
האמת האוניברסלית מתגלה דרך כול ברואיה ותלבושותיהם. הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי ומכאן ששום חוק תרבותי אינו נצחי. לאט, לאט אנחנו לומדים לשים את כל האמונות, הדעות והקביעות בצד, כחלק מהתוכנה הישנה ומבינים שזו אינה אמת אוניברסאלית. שהרי דעות ואמונות ודפוסי חשיבה, הם תוצאה של חוויה ברגע נתון של זמן, על פי נקודת המבט ברגע נתון של זמן, ועל פי הדעות הרווחות בעולם שבו הם נוצרו (הדעות, הדפוסים, האמונות וכו' על עצמנו והעולם).
ברגע שמפנימים את הרעיון, נפתחת ההזדמנות לראות דברים מכמה נקודות מבט, בו זמנית; ניתן לראות את הדברים מנקודת מבטה של התוכנה האנושית הישנה, להבין את עצמנו ואת בני האדם האחרים בצורה שונה, לחמול ולסלוח לעצמנו ולאחרים ולעזור לבני אדם אחרים לראות את הדברים ממקום אחר במידה והם רוצים, יכולים, בשלים וזה מתאים לתוכנית שלהם = שינוי/מעבר מהישן לחדש.
המטרה היא לשנות את משקל התוכנה הישנה מבחינת הפרופורציות בחיינו, להבין שיש אמיתות אחרות, שיש נקודות מבט אחרות. להבין שהחיים האלה זה לא "אני", אלא השתקפות המיועדת לכך ש"האני" האמיתי, המהותי, האינדיבידואליסטי יחווה את עצמו עד תום ויאפשר לאחרים לחוות את עצמם עד תום באותה מידה.
תוך כדי התהליך אנו מתנדנדים בין הישן לחדש, יודעים בתוכנו דברים אך עדיין לא מסוגלים להתחבר אליהם, הלכה למעשה, כבני אדם. יש לנו את התיאוריות, הן כבר ניבנו, אך עדיין לא הופנמו, זה חלק מהתהליך.
העולם עובר מזמן ליניארי לזמן מעגלי, עבר, הווה ועתיד, מוכלים בהווה. הכל מתחבר ביחד וזיכרונות העבר נגישים לנו בהווה ומתעדכנים עם מה שקורה בהווה וזה מה שיוצר את העתיד. העתיד הוא בבחינת הווה מתמשך. מאוד קשה לנו להבין את זה במוח האנושי וגם אם אנחנו מבינים זה עדיין לא "יושב" מבחינת החוויה המעשית בכדור הארץ = להיות נוכח במאה אחוז.
עד שלא משתנה הגישה, לא משתנה ההתנהלות והעיניים שלנו תראינה, תבחנה, על פי הדעות, האמונות והקביעות הישנות שלנו. כשאנו מתחילים לתפוס שהכל ניתן לשינוי, ששום דבר אינו בבחינת "גזרת גורל", התפישה משתנה וחיינו משתנים. "הקלטת" במוחנו אינה משתנה ברגע, יש שלבים בדרך והדברים קורים כפי שנאמר בכתובים שלנו "בעיתה אחישנה". או לחילופין כפי שאומרים המדריכים: "שום דבר לא קורה רגע לפני או רגע אחרי. כל מה שקורה קורה בדיוק בתזמון הכי נכון, גם מבחינת הנשמה וגם מבחינת הגוף, גם אם זה אינו נראה כך לרגע".
חלק ד' ואחרון בשבוע הבא