בכתבה הקודמת שיתפתי במטפורה שקיבלתי תוך תקשור המתארת את התפישה הישנה המפעילה שליש מהמוח, שכ-5% ממנו במודע, כמנגנון שכיניתי "שעון שוויצרי" לעומת מנגנון חדש המתעורר בצורת הארה של חלקים נוספים במוח האנושי.
הזכרתי גם כי השינוי התודעתי הוא כלל יקומי קרי, תוכנות החשיבה בקיום וביקום נפתחות לכדי תקשורת רבת מימדים.
מדובר בהגדלת הזיכרון המודע, או כפי שהמדריכים מכנים אותו "מיפתח זיכרון" ובשינויים פיזיולוגיים, מנטליים ורגשיים כתוצאה.
הגיעה העת לפתוח את הגבולות של מה שמכונה בפי המדריכים = "ההפרדה שנפרדת מעצמה". כשמפילים את הגדרות או כשהם נמסים, מתאפשרת רשת הקשרים מודעת גדלה והולכת, היוצרת שינוי.
בתחילת דרכי כמתקשרת השתמשתי במטפורה של כף יד מאוגרפת, כסמל למהות הנשמתית וגלגוליה – כאשר פותחים את האצבעות של היד המאוגרפת, כל אצבע מציינת שביל/עולם התגשמות מסוים.
ניקח זאת בצורה ליניארית, למרות שהכל קורה בו זמנית, כל שביל מפוצל לשבילי משנה; נניח ההגשמה דרך חווית הגוף האנושי, יש לו הרבה גלגולים = איננו חווים את החיים בכדור הארץ או בעולמות אחרים דרך פרק חיים/גלגול אחד, כיוון שלא ניתן לחוות ולממש את כל הפוטנציאל הנשמתי במעבר חיים אחד.
מה מאפשר לאותה השתקפות/גלגול את ההתגשמות שלה? התרבות שאליה היא נולדת, ההורים, החברה, הדת, המין וכל מה שהיא פוגשת בחייה.
הרקע אליו היא נולדת, הוא זה המאפשר לה לממש את הפוטנציאל שלה במיטב ובמירב.
בכל עולמות החוויה הזיכרון נפתח על פי מה שאנו נפגשים אתו, בעיקרון גם ב"מפתחי זיכרון" גדולים יותר. איננו סוחבים על הגב ספרייה של ידע, אנחנו מתחברים לידע באופן אינטואיטיבי דרך המפגש עם אנשים, אירועים, ריחות, צבעים בקיצור עם החיים.
כלומר, על מנת שהנשמה תחווה עצמה היא זקוקה להרבה מאד גלגולים, על מנת שתוכל לחוות דרך החיים בכדור הארץ כל מה שניתן בעולם חמשת החושים על כל ה"טוב והרע", הנחיתות והעליונות, הכל נחווה דרך גלגולים גבריים, נשיים, גלגולים קצרים וארוכים, דת כזו או אחרת, בכל פעם רקע שונה.
ברגע שמיצינו את כל שבילי החוויה בכדור הארץ הניסיון המצטבר והידע שנחווה נאסף אל שביל אחד של הבנה, שאנחנו נשמה המשתקפת/מתגלגלת, בעלת ניסיון מצטבר בכדור הארץ. התקשורים שאני מעבירה לתלמידי ואלה הבאים לייעוץ נועדו על מנת לעורר את הזיכרון שיש בנו ידע וניסיון מצטבר רב -ורבגוני, דרך מעברי חיים בהם היינו דמויות שונות בתרבויות ובתפקידים שונים שמוצו ועל כן אין לנו צורך לשחזר עוד.
שביל הידע האנושי שהתאחד בעזרת המודעות שלנו, יכול כעת להתחבר לניסיון מצטבר גדול יותר, אנושי פרטי ואנושי אוניברסלי ואוניברסלי כללי.
כך הספרייה האנושית באיזה שהוא שלב, מתחברת לידע שמעבר לתפישה האנושית וכאשר נוצר חיבור שכזה ניתן אט, אט, להתחבר לעוד ערוצים של הבנות, מתוכנות חשיבה, המתרגמות עצמן לאיזושהי הבנה אנושית חדשה כדוגמת תיאור החוטים האנרגטיים הכסופים העובדים על השעון הישן וגורמים לגבולות שלו להתמוסס מכיוון שחווינו אותם ואין להם ובהם עוד צורך. (הסבר מקיף בכתבה הראשונה שנשלחה לפני שבוע).
המערכת האוטומטית שלנו מבוססת על ניסיון מצטבר, מסקנות, דעות, אמונות וקביעות, פחדים וחרדות, חששות והגנות. הצורך במערכת זו הולך ופוחת עד שמתמוסס ככל שאנו זוכרים, חווים פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית שאנחנו נשמה טהורה, ברואת "אנרגיית אם", (כינוי המדריכים לבורא עולם), נשמה אהובה, רצויה מעצם היותה, חלק מהנצח בתלבושת אנושית, שהכל לטובת ובשבילה קרי, כל מה שבא לפיתחנו בא לפתחנו. כל מערכת הדעות, האמונות והקביעות מתפרקת על ידי החיבור להבנות שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום. אין "שם ופה" הכל "פה".
לאורך הרבה מאד גלגולים חווינו את עצמנו בכל מיני מצבים ובכל מיני צורות ושיחקנו את כל קשת התפקידים שאפשרו לנו למצות את הפוטנציאל שלנו.
אף אחד מאתנו אינו חווה את מה שאינו צריך לחוות. אף אחד מאתנו לא עובר את מה שאינו צריך לעבור. אף אחד מאתנו אינו שוגה ואינו טועה אף פעם!! אין טעויות אלא בעיני המאמין בהם בלבד. הביטוי של מה שבא לפיתחי בא לפתחני יש לו משמעות הרבה יותר גדולה ומרגיעה, מלמדת ומפתחת היות והנשמה ממגנטת אל החיים שלה בדיוק את מה שנחוץ לה על מנת לצמוח, להתפתח, להתקדם.
המדריכים עושים כל שביכולתם להעביר לנו את הרעיון שאנו, כל אחד מאתנו באשר הוא, ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום, כל אחד מאתנו הוויה החווה עצמה דרך "טוב ורע", עליונות נחיתות, גבר אישה וכן הלאה.
עצם הבנה זו והיכולת להפנים אותה, משחררת אותנו מכל אשם, ביקורת ודפוסי עונש שאנו מענישים עצמנו. אין לנו היכולת לנהוג על פי הניצוץ שאנו בגוף פיזי, בהשתקפות/גלגול מסוים, ללא מודעות לכך.
נולדנו לכדור הארץ לחוות את חמשת החושים והגבולות של "השעון השוויצרי" נועדו על מנת שנמצה את בחירותנו ודבר לא יפריע לנו לחוות את כל הנפלאות, הרגשות, העליות והמורדות, ה"מכות" שבחרנו לקבל ולתת, אך משסיימנו למצות את כל אלה, אין לנו צורך להמשיך לשחזר.
כל החוויות שלנו הן חוויות שנועדו לדבר אחד: להגשים ולממש את הצופן הנשמתי, דרך החוויה.
אין באמת מי ששופט ומבקר אותנו חוץ מאשר אנחנו. כאשר אנו פורצי דרך בחשיבה ובהתנהלות שלנו, זה משהו שבחרנו לעשות, כולל המחירים והרווחים הכרוכים בכך.
התפישה שלנו את הדברים, תקדם את התהליך של להרפות במה שאנו מחזיקים; בדעות על עצמנו, על העולם, בהשוואתיות ותאפשר לכל אחד מאתנו להיות מי שהוא עם ידיעה ברורה שהוא חלק מ"אנחנו". זהו שינוי תוכנה = לא עוד מאותו הדבר. זו ידיעה ברורה שכל אחד מאתנו הוא חלק מהבורא ואחד יחיד ומיוחד באותה המידה ואין סתירה. הבורא אינו יכול לחוות עצמו אלא דרכנו ואנו לא קיימים בלעדיו. מדובר בשוויון ערך. הגבולות מתמוססים ואנחנו חווים את עצמנו דרך מוח חדש שאנו יוצרים והוא זה שמפרק את הישן.
כל הנשמות שנולדו עם "מיפתח זיכרון" גדול וכל אלה שבחרו להתחבר אליו, כולם חברו יחד בכדי לעשות שינוי תודעתי שלא בא דרך מנהיג מסוים אלא דרך כל אחד ואחד מאתנו, שבחר לעשות זאת. אנחנו פועלים לשינוי תודעתי בתוך עצמנו ומתוך כך משפיעים על הסובב.
הכל נמצא בתנועה, גם ספה היא אנרגיה דחוסה בצורה מסוימת שאנחנו רואים אותה כקבועה, כספה, הכל נמצא בתנועה מתמדת, דבר אינו נתקע באמת. התנועה המתמדת יוצרת כל הזמן התפתחות ושינוי שמתחבר לסקרנות, רצון לגלות, תחושת שעמום שמבקשת את החדש וכבני אדם זה מתבטא בצורות שונות וכחיפוש. זהו תהליך שכל הזמן מתהווה ומגשים עצמו ובעצם אין זמן. אנחנו נמצאים בעולם זמן אבל זו אשליה לצורך.
אנחנו בחרנו את הגוף שיאפשר טרנספורמציה תודעתית דרכו. נולדנו עם האפשרות למוסס את הגבולות ולפתוח "מיפתח זיכרון".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי