מדריכים: "הכול מתקשר אחד לשני, וחשוב שתראו את הקשר על מנת להתחבר לגמרי לתחושת הערך ולוותר על כל דפוסי התוכנה הישנה. עליכם לראות את הקשר, להיות מודעים לקשר שבין התכונות, היכולות והכוחות שלכם, להיות ערים לרקמה המופלאה הקיימת מאליה, עליה אפשר לסמוך במאה אחוז, אפשר להישען. בזכותה אפשר ליהנות ולהירגע = תחושת ערך מעצם ההיות.
על מנת לעבור מימד תודעה יש להשיב את תחושת הערך מעצם ההיות, יש להכיר באותה רקמה מופלאה של איכויות המתאפשרת לבוא לידי ממש עקב "התלבושת" המופלאה בה בחרתם. אכן, זה מה שהכי חשוב עכשיו – ההכרה בעצם ההיות כאן ועכשיו ללא משוא פנים, היסוס או סימני שאלה."
דורית: כשמדברים איתנו על תכונה שאנו יודעים שקיימת בתוכנו, יתכן ואיננו נשענים עליה מספיק, או לא משתמשים בה מספיק כי קשה לנו לקבל את זה, לא ככה חונכנו וזה נראה לנו לא מציאותי.
על מנת יתחולל שינוי תודעתי, בכדי שייווצר שינוי תוכנה, המדריכים מבקשים שנסכים להתברך, שנסכים להפנים את מה שאומרים לנו על התכונות שלנו, שאנו יודעים שזה נכון,
לא צריך לעבוד קשה, לכאורה זה פשוט. אנו לא מוותרים על התוכנה הישנה, היא קיימת אנחנו עדיין צריכים להשתמש בה, אלא שמוסיפים עוד מימד המאפשר לנו להישען על איזשהו כוח פנימי אמיתי ולהירגע לחלוטין.
כל אדם, מעצם זה שהוא מתחיל להישען על ה"יש" החיים שלו משתנים, והמון מהאמונות, הדעות והקביעות שיש לנו על עצמנו מתפוגגות מעצם זה. זו ההישענות הפנימית האמיתית ואף פעם אי אפשר לקחת את זה ממך, ולא משנה מה קורה מסביב. גם המציאות שאנו יוצרים משתנה לחלוטין משום שההישענות שלנו משתנה.
הרעיון הוא שברגע שאנו לוקחים אחריות ומוכנים להישען, או לשוות צורה עם התכונות ועם הברכות שהמדריכים מדברים עליהם, עם התדרים שלנו, ממילא כל הביקורת והשיפוט שיש לנו על עצמנו, האמונות שיש לנו על עצמנו פשוט מתפוגגת בלי שום מאמץ ובלי לטפל בהן.
המדריכים שאלו אותי איך אני חושבת שנשברת הפרדיגמה הישנה מבלי לשבור אותה? זה בסה"כ הקטע של הסתכלות מחלון אחר ולראות את הנוף שם, וזה אמיתי. זה לא שהנוף שהיה קודם איננו כבר, הוא ישנו אבל הוא כבר לא רק בפוקוס.