הגעתי לכדור הארץ עם יכולת ראייה על-חושית שדי מהר סגרתי משום תנאים סביבתיים שלא אפשרו ליכולת זאת לבוא לידי ממש. למדתי לעשות הפרדה מאוד חדה בין החיים היומיומיים לבין משהו אחר, שלא ידעתי לקרוא לו בשם, שלצורך העניין, נקרא לו כמיהות, שאיפה לעולם טוב יותר וכדומה.
רק עם ההתפתחות הרוחנית שלי והנכונות להתחבר לעוצמות הרוחניות שסגרתי מכל מיני טעמים, לאט, לאט הראייה חוזרת אלי, בחיי היומיום. ההפרדה שעשיתי מתמוססת אט, אט, ויכולות השימוש באנרגיה על חומר גדלות.
אם קודם עשיתי הפרדה והייתי אימא ובת זוג כאופרה אחת… אחר כך הלכתי בערב ללמד או לתקשר: אופרה אחרת… לאט, לאט קיבלתי אנשים לייעוץ : עוד אופרה… בקיצור, הדברים לא היו מחוברים ביחד מבחינתי. חייתי כול חלק בנפרד. כשהיה צורך התחברתי למדריכים, כשלא התנתקתי. הראיה הארצית שלי הייתה מנותקת מהראיה הרוחנית במכוון כדי להישאר בשליטה, מבלי שהייתי מודעת לעומק העניין.
זהו תהליך המתרחש כבר המון שנים אך, רק בשנים האחרונות אני מבינה שמילדות אני רואה פנימה, חווה שהרבה פעמים אנשים לא מבינים על מה אני מדברת. כלומר, היה עלי לעשות סיבוב שלם על מנת להשיב את המודעות אתה הגעתי הפעם ולהשתמש הלכה למעשה.
היום הראייה נפתחה, ההפרדה יורדת וחיי היומיום הופכים להיות משולבים במובן של שמיים וארץ מחוברים להם יחדיו.
במילים אחרות, זוהי תקופה בה החוקים המאוד חזקים, חוקי הארץ, חוקי האנוש הישנים (למשל, של איך צריכה להיות אימא, איך צריכה להיות בת זוג, מה נכון ומה בסדר), מתמוססים ומקבלים פנים אחרות דרך התבניות הנעלמות.
הייתי אומרת שאנחנו כבר לא יכולים להתנהג כמו שהתנהגנו לפני עשרים שנה. כשאני מנסה להתנהג (זה גם סימן היכר שגיליתי לאחרונה) על פי תבניות ישנות אני נהיית פתאום לחוצה ולא רגועה. אני אדם מאוד אנרגטי אך בהחלט לא עצבני. אני נהיית עצבנית, חסרת מנוחה, רק כשמשהו מפריע לי ""פתאום"", או מפר את השלווה הפנימית. לקח לי זמן להבין שזהו בעצם ביטוי של חזרה לתבניות התנהלות והתנהגות ישנות שכבר לא מתאימות לי. הערנות הזאת יוצרת סדר חדש, ואז התבניות הישנות של "אני חייבת לעשות ככה וככה ולעמוד בקריטריונים האלה והאלה", שזה האוטומט הפנימי ולא השכל, פשוט נמסות והחיבור ל"מהות האור" גדל, החיבור לאינטואיציה, לרגישות, למה מזין אותי, גדל.
במילים אחרות נוצרת הפרדה לצורך חיבור במובן של "מה אני צריכה, מה לי נכון, היום על מנת יבוא הביטוי המלא שלי בעולם, שהרי כולנו אחד במקור וההפרדה מאפשרת לכל נשמה למצות את הפוטנציאל שלה עם ודרך האחרים. המדריכים נותנים לנו מדי פעם סמלים/דימויים לצורך כך שההשפעות החיצוניות של האנרגיה הישנה שעוד רווחת, לא ימשיכו לנהל אותנו ויחזקו את האנרגיה הישנה שכולנו עדיין מחוברים אליה ויפריעו לנו לעשות את השינוי.
עכשיו נוצר חיבור, ערבוב, בין שמיים לארץ ברמות שלא היו אף פעם בכדור הארץ, כפי שאמר בר-אל:
בר-אל: "מדברים אנו על הפרדה טבעית מבחינת דומה מושך דומה ומשלים בצורה מדויקת שעוד לא הייתה כמותה קודם לכן בכדור הארץ. זו ההגנה הטבעית שקיימת לכל אחד".
העניין של להיות במרכז של עצמנו מוקפים בסמל, או באור, שהמדריכים נותנים מהווה אמצעי להתחבר ליותר חלקים מעצמנו, להאיר יותר חלקים במוח, מפני שהאנרגיה הישנה מאירה X חלקים במוח ולא יותר וגורמת לאוטומטים שלנו לקפוץ.
אנחנו נכנסים למימד אחר של אנרגיה, מימד של אור, איזשהו מרכז אחר בתוך עצמנו שמוזן, או מופרה מעצם החיבור המודע ובעזרת המדריכים שלנו והתוצאה
ש – א. מנפה מהחיים את כל מה שכבר לא רלוונטי כרגע.
ב. מתאפשר לנו למלא את היעוד שלנו, לעשות את מה שבאנו לעשות, להאיר במלוא האור שלנו. מדובר על קיום עצמאי, עצמי, החיבור המלא "לאני" המאפשר את החיבור "לאנחנו"/ל"אחד".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי