ברפרטואר הרגשות שלנו אין ספור רגשות. לכולם יש מקום כל אחד על פי תורו, על פי מה שנכון באותו הרגע. ההיתקעות באיזשהו מקום גורמת לנו להתעלם, לא במודע, מתוך ההיאחזות בכאב, או כל רגש אחר, גורמת לנו לנתק את הקשר שלנו עם רפרטואר הרגשות הכללי ואז רגש מסוים הופך להיות דומיננטי ועל פיו מונחים חיינו. כמו מחשבה בוראת מציאות. כשאני נתקעת באיזשהו רגש אני חיה אותו ולא נותנת מקום לרגשות אחרים שקיימים בי. יש לי את היכולת לחיות את כל הרגשות גם בזמן שרגש אחד יותר חזק וכאן מדובר על פרופורציות וגמישות, על היכולת להיות בכל הרבדים שלי ברגע נתון של זמן. אני רואה את עצמנו ככלי נגינה, הנבל עם הרבה מיתרים וכל סיטואציה מפעילה מיתר אחר. ככל שהאדם מולנו מפעיל יותר מיתרים כך יותר נוח לנו.
כשאני "עוברת לגור" באיזשהו רגש אומר הדבר; כל המיתרים האחרים דוממים ואני מנגנת כל הזמן את אותה המנגינה.
אם נדבר על אישיות, על מגוון איכויות, כישרונות ויכולות מתוך המאה אחוז רק חמישה אחוז יבואו לידי ביטוי. תשעים וחמישה אחוז דוממים. כל האישיות מתבטאת כרגע דרך אותו מיתר שפועל.
הנקודה היא ביכולת שלנו להכיל כל רגש. ברגע שאני מכילה את הכאב הוא אינו תופס תשעים וחמישה אחוז מהרגשות, מהזמן ומהמחשבות שלי. אני מקבלת את הכאב והצער כחלק מרפרטואר אדיר. כשאני מנסה להתגבר עליו או כשאני נלחמת בו, נאבקת ומשחזרת אותו כל הזמן, אני הופכת אותו לתקוע.
באותו הרגע שקורה משהו הכאב יכול להיות כבד מנשוא, לוקח זמן לקבל אותו ולהמשיך לתפקד.
כאשר משחזרים רגש, סיטואציה לא משנה מה, זה אומר ששאר הדברים בחיים אינם מופיעים על המסך. אך אחד לא אומר לנו כמה זמן להיות בכאב, אחרי כמה זמן להיפרד, רק כאשר זה הופך להיות הגורם המרכזי בחיינו, החיים מתנהלים דרך אותו פחד, אותו רגש, אבל, דיכאון וכיוצ"ב.
כאשר מדובר במעבר לתוכנה חדשה, על חיבור לצופה והחווה שבנו בו זמנית, זה אומר שברגע נתון של זמן אנחנו מאפשרים לכל הרגשות להיות, יש רגשות דומיננטיים יותר ויש פחות, אך כרגע אני מפרגנת לעצמי לחוש את מה שאני מרגישה, בידיעה שיש רגשות אחרים ואני אחווה אותם. אינני נמנעת מדבר, אני אמיתית ברגע נתון של זמן. כאשר מבויתים על עכבה כלשהי חיינו מתנהלים על פיה. כשאנו עצובים ברגע מסוים אין פירושו שאנו הופכים להיות העצב, הדיכאון או כל מום אחר שאנו מטילים בעצמנו.
אך יחד עם זאת, כל עוד אנו זקוקים לכך זה יתקיים כאשר זה יתחיל להציק יש להניח שנחפש דרכים ושבילים חדשים של מיצוי וביטוי.
כל מה שאנו מחזיקים בו מצר את צעדנו. אם אנו שואפים למגרש משחקים גדול יותר עם יותר אופציות עלינו לשחרר את מה שאנו חושבים על עצמנו ועל העולם אחרת נשחזר את אותו הדבר שוב ושוב.
נאמר שהדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי מה שאומר להיות ברגע הזה ובהשתנות המתמדת ובכל רגע לבדוק את הרלוונטיות לרגע נתון של זמן של הדברים.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי