כשמתחברים ל"מהות האור" שאנו (כפי שהמדריכים מכנים את הנשמה על כול שלוחותיה), אין כבר צורך לעשות דברים על מנת להרשים את הסביבה, משום שתשומת הלב נתונה למיצוי מיטבי של עצמנו ואנו נאמר דברים על פי נחיצותם בשטח ולא על פי ""חליל האגו"" ולו בזכות העובדה שלקחנו אחריות על ההזנה שלנו ואנו מלאים, שבעים ומסופקים מעצם ההיות.
זו תפיסה של שוויון ערך, של "אנו נשמה בגוף פיזי עם שוויון ערך מולד מעצם היותנו. הערך שלנו אינו תלוי בציון כזה או אחר, במחיאות כפיים, במעמד וכיוצב"א. כשאנו מרשים לעצמנו להיות אנחנו באמת, באהבה בכל הלב והנשמה, דברים משתנים בחיינו.
אדם רוחני מודע להיותו אורח בכדור הארץ לזמן קצוב וכי הופעתו בעולם זה היא בחירה למיצוי כוחות ויכולות הנשמה. הוא מודע לעובדה שהוא נשמה שלבשה גוף פעמים מספר. כלומר, הינו אדם שהזיכרון שלו מגלגולים קודמים קיים, גם אם אינו מכנה זאת כך, זה יכול להתבטא (למשל), בזיכרון של שפות, במיומנויות שלא לימדוהו ומתגלות פתאום, בידע שאינו יודע מהיכן נלקח וכו'.
אך יחד עם זאת, שתי רגליו עומדות על קרקע המציאות, כשהוא מחובר לכל ארבעת הרבדים (מהם מורכבים כולנו). קרי, מודע לעצמו ומוזן כראוי, כלומר, יודע לספק לעצמו את מה שנחוץ לו ללא תלות חברתית מיותרת. יש לו רגישות כלפי עצמו וכלפי אחרים, הוא יודע שהוא נע על "כביש החיים" יחד עם רבים אחרים וכי לכול מעשיו (כמו למעשיהם של אחרים), יש השפעה עליו. זהו אדם המיישם את חלומותיו, מגשים אותם ומשתמש ביצירתיות שלו. יש בו יכולת לקבל, להכיל את עצמו ואנשים אחרים, כפי שיודע לעמוד על שלו, להשיג את שלו, יודע לסלוח, לעצמו ולאחרים, יודע מתי נכון לו לוותר ולהניח ומתי נכון לזקוף קומה.
השינוי מתאפשר עם החיבור והקבלה שלנו את עצמנו, ואין הכוונה לאגואיזם ואגוצנטריות, התוצאה היא של רגישות וחברתיות פי אלף יותר גדולה מזו שהייתה לנו קודם מכיוון שאיננו עסוקים בערך שלנו.
בעולמנו מקשרים אהבה עצמית עם אגואיזם, לא זאת הכוונה.
הדרך להגיע לזאת היא אימון. אנו זקוקים לעידוד, לעזרה, ותמיכה, למגרשי אימון נאותים, שיסייעו לנו לשנות.
כאשר אנחנו לומדים מה זאת הזנה עבורנו, כיצד אנו חווים אושר גדול יותר שאינו תלוי סביבה ומפנימים את רעיון הנשמה בגוף פיזי, הווה אומר שאנו לוקחים אחריות על ההזנה שלנו, על להיות הבוסים על חיינו באמת, על להיות אותנטיים עם עצמנו.
כאשר עושים את הדברים מתוך עצמנו מכל הלב, הסיכוי שנברא מציאות רצויה, מרבי. ההבנה שאנו ממגנטים למציאות שלנו דברים דרך/בעקבות, האמונות, הדפוסים, בהם אנו מחזיקים, מאפשר לנו לבדוק ולשנות את מה שלא מועיל לנו.