הפעם אני בוחרת להתחיל במדיטציה וממליצה מכל לבי לעשות אותה לפני שאתם קוראים את מה שכתוב אחריה!! אין כמו חוויה אישית!!! אני ממליצה לרשום תוך כדי המדיטציה את כל התרשמויותיכם.
מדיטציית "אהיה אשר אהיה"
ניקח נשימה ארוכה……………………….. ונרגיש עצמנו דרך מפל של אור, שוטף, מזין, ממלא את כל המצברים ויחד עם זאת גם משחרר, את כל מה שיש צורך לשחרר, אין לנו צורך אפילו לדעת מה זה, משחרר, מרפה את המתחים הכן מודעים ואת הפירושים והתבניות שמונעים מאתנו מלהיות אנחנו במאה אחוז ……………………………………………………………………………………………………………………………………..
……………………………………………………………………………………………………………………………………………….
פירושים שאינם מאפשרים לנו לחיות עם עצמנו בשוויון ערך, להוקיר את עצמנו. נאפשר לעצמנו לנשום ולהתבונן, לאפשר לזה לקרות ולהתבונן ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
נשימות ארוכות, מודעות, מזינות ומשחררות ……………………………………………………………………………………………………………………………………………
על בורא עולם נאמר או שהוא אמר על עצמו, "אהיה אשר אהיה" נאפשר לעצמנו לחוות את "אהיה אשר אהיה" ויהיה מה שיהיה ………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
"בדמותו ובצלמו ברא אותם" זהו מצב תודעתי שאנו יכולים להתאמן לחוות אותו בגוף פיזי. "אהיה אשר אהיה", יהא אשר יהא, הכל לטובתי העליונה והמידית בכל רגע נתון של זמן ………………………………….
…………………………………………………………………………………………………………………………………………….
נאמר לעצמנו בלב את המשפט "אהיה אשר אהיה", ונאפשר לעצמנו לשוות צורה אתו יחד עם הנשימה מהיקום של מפל אור מזין, מחבק, מחבר, משחרר, "אהיה אשר אהיה ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………..
"אהיה אשר אהיה", משחרר מהשוואתיות, מפירושים של איך עלינו להיות ומאפשר לנו להתחבר למגוון הכל כך רחב והמורכב של האישיויות של אופי הנשמה, המתבטאת דרך האישיויות השונות. "אהיה אשר אהיה", כמנטרה שאנו אומרים לעצמנו, מאפשר לנו לשחרר את כל האחיזות ופשוט להיות, כי לא צריך כלום, כי לא מוכרחים שום דבר. הכל בבחינת זכות והזדמנות וחסד………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
נאפשר למשפט הזה להדהד בראשנו, אנחנו שואפים שאיפה עמוקה פעם אחת וכשאנו נושפים נשיפה עמוקה פעם שנייה, עד שבתוך הנשימה נוצר מעגל של "אהיה אשר אהיה", קבלה ונתינה, נוכחות מלאה ………………………………………………………………………………………………………………………………….
…………………………………………………………………………………………………………………………………………..
ניקח לנו עוד כמה דקות לנשום את המשפט לכל תא ותא מההוויה הפיזית, הרגשית, המנטלית והרוחנית שלנו, ממש לחוש אותו מהקדקוד ועד כפות הרגליים ומכפות הרגליים ועד הקדקוד פיזית ואנרגטית……………………………………………………………………………………………………………………………………………….
"אהיה אשר אהיה"…………………………………………………………………………………………………………………
…………………………………………………………………………………………………………………………………………..
לאט, לאט, נשיב את תשומת הלב שלנו לחדר הזה ולזמן הזה ונאפשר למשפט להמשיך להדהד על כל הרבדים, במודע ושלא במודע, בעל-מודע ובתת-מודע והעיקר במודע…………………………………………
המשפט "אהיה אשר אהיה", משמעותי מבחינה מעשית באשר להיפרדות מתבניות, עכבות ופירושים, המסתירים מעיננו מציאות רחבה ועצומה, המצויה מעבר להם (לפירושים) ומצמצמים את תפישת המציאות שלנו.
ההפנמה של ההוויה "אהיה אשר אהיה" מאפשרת חיבור לבורא שבתוכנו שאנו חלק ממנו, למדריכים הרוחניים, לחלק הנשמתי שלנו באופן מלא ומאפשרת הזכרות של מי אנחנו באמת – נשמה בלבוש אנוש.
ההזדהות וההפנמה ל"אהיה אשר אהיה", מאפשרים חיבור לאמון ויכולת, לחוות מתוך הכרה מודעת, שכל אחד מאתנו הוא צופן מהדהד שמעצם היותו מתחבר, מזמין, מזמן את עצמו לאן שנחוץ ונכון ברגע נתון של זמן, כל הזמן באין זמן.
ככל שהשינוי התודעתי מתרחש בפועל ואנו מחוברים ל"אהיה אשר אהיה", מתאפשר לנו לחיות מתוך אמון מלא ש"יהיה אשר יהיה". כך, מתמוססים; דאגות, חששות, מתחים ולחצים ואנחנו חיים כל רגע נתון מתוך המאה אחוז באותו הרגע.
ברגעים של לחץ או פחד, אנו נוטים לחוות ממקום מצומצם בהרבה, המתרכז ומרכז סביב הלחץ.
כאשר אנו מפתחים שבילים חדשים במוחנו, של אמון, מתוך ידיעה ברורה, שכל אחד מאתנו מגנט הממגנט אליו ומתמגנט אל כל מה שמאפשר הגשמה ומימוש, אנו נוכחים, מקשיבים, קשובים ו"יהיה אשר יהיה" הוא לחם חוקנו, מתוך אמון מלא.
על מנת להביא את עצמנו לחוויה זו בפועל עלינו להתאמן ומכיוון שכל דבר קורה פעמיים, פעם בדמיון ופעם הלכה למעשה, אנו מאמנים את עצמנו קודם כל בדמיון; להתחבר למהות של "אהיה אשר אהיה ויהיה אשר יהיה", להכיל, לקבל, להיזכר, עד שהדמיון מתחיל להתרחש בפועל. הכל עניין של אימון.
בעזרת האימון אנו מעוררים את אותם אזורים במוח הנמצאים בתרדמת. אנו משתמשים ב-33% מהמוח מהם בין 5-10% במודע. התהליך המתרחש עם אימון, הוא של התעוררות תאי מוח, הפוך מהדמנציה שזה מוות של תאי מוח. ההפך מכל המחלות אשר יוצרות שיכחה, או התרחקות מהדמות העכשווית ומהחיים על מנת יהיה אפשר מתישהו להיפרד, כל אחד מהסיבות הטובות שלו. השינוי הגדול הוא בכך שזה לא יהיה נחוץ יותר.
ניתן ללמוד בהתנדבות דרך אימון למשל, ללכת לישון עם מנטרה ולקום עם מנטרה, כמטפורה, וזה אינו קשה. לאפשר למוח שלנו, בהתנדבות, מתוך מודעות להיות הרבה יותר ער ומואר בשימוש היומיומי, כך שנקודת המבט שלנו משתנה, איננו פסימיים, איננו נכנסים לבורות של פחד וחרדה ואם לרגע עולה משהו איננו " עוברים לגור שם".
מקור הנביעה הפנימי משתנה למודעות שהכל לטובתנו, לתועלתנו ולצורך חווית הסובב, כל הזמן;
אנו ממגנטים את מה שיש לנו צורך, זה סוג של אמון המתפתח עם אימון.
התוכנה האנושית בנויה, לאורך מיליוני שנים, על הישרדות וקיום וכשכך, קיימים תנאים מאד ברורים; מה מסוכן/לא מסוכן, מה אפשר/אי אפשר. תארו לכם איזו מערכת התגוננות פיתחנו בכדור הארץ פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית, מערכת גאונית~ כאשר מתבוננים במחלות נפש, או בכלל בתופעות מסובכות ומורכבות בכלל ובפרט במבנה הקיים באנוש ובכדור הארץ, ניתן לגלות מערכות הגנה יצירתיות ומדהימות, כך גם בתוך עצמנו, אלא מה, מיצינו לאורך מעברי חיינו את כל מה שהיה למצות בחוויה האנושית ואנו בתקופת היפרדות ושינוי.
אני לדוגמה, יצרתי לי עולם אוטופי פנימי, עולם הרמוני, היות ומרוב רגישות, שהיא חלק מהאפיון שלי, לא יכולתי להכיל את כל מה שקורה. יצרתי חיץ, שכלל לא הייתי מודעת לו ולקח לי הרבה שנים עד שהמודעות שלי נפתחה וגיליתי שאינני נמצאת באינטימיות עם העולם ועצמי. שבעולם ובי יש "טוב ורע" וזו דרכו של עולם הישרדותי והכול נועד למען מיצוי הפוטנציאל.
יצרתי, על מנת להימנע מכאב, מערך הגנה על פיו התנהלתי, של התרחקות והאטמות ל"רע" מה שחסם את יכולתי המופלאה להרגיש, להיות חלק מ… עד השינוי שחל בזכות, בעקבות, המודעות.
היה עלי ללמוד מחדש מהי רגישות ולהרשות לעצמי להתחבר אליה, משום שהרגישות הגדולה הפכה לפגיעות. למדתי שרגישות היא רגישות ורק הפירוש וההתגוננות שלי תרגמה אותה לפגיעות. למדתי להשתמש בה ולהחזיר את האינטימיות ביני לביני וביני לבין העולם.
אחת המנטרות שעזרו לי להתאמן הייתה "זה לא אני, זה לא שלי", עד שיצרתי שינוי מאד גדול המאפשר יחסי גומלין, אינטימיות, כנות אמיתית, אין צורך להסתיר ולהסתתר וכן הלאה.
מכאן, "אהיה אשר אהיה", בשבילי, הוא החיבור לניצוץ האלוהי; אם ניקח זאת מהכיוון של הדפוס הראשיתי מן ה"אין", הרי שעל מנת יבוא פוטנציאל לידי ממש, עליו ללבוש הרבה מאד צורות לכן "אהיה אשר אהיה" = כל התלבושות שאנחנו לובשים, (הגלגולים), ההתגשמות בכל העולמות, על מנת לתת ביטוי, ליצור ממשות. דרך הצורה אנו נותנים ממשות לפוטנציאל, כי פוטנציאל שאיננו מקבל צורה מתפוגג, איננו מתגשם.המהות הבסיסית שלנו (הצופן הנשמתי), לובשת ופושטת הרבה מאד צורות, תלבושות, כהשתקפות של הפוטנציאל הבסיסי, שלעולם לא נפרד מ"אנרגיית האם"/הבורא. אנחנו חלק מהבורא ובזאת באנו להיזכר מבחינת חווית החיים, תחושת השייכות מעצם ההיות והמודעות ההכרתית לכך.
תחושות הבדידות, הניכור, "הלא מבינים אותי" וכן הלאה, הם תוצאה של שיכחת מקור הנביעה והתמקדות במסקנה רגעית כאילו היא אמת יקומית.
"אהיה אשר אהיה" אומר גם שיש ביננו שוויון ערך מלא מעצם ההיות, שהרי קורצנו מאותו מקור, ולכל אחד הקוד הנשמתי הייחודי שלו.
מבחינתי "יהיה אשר יהיה" מייצג את הרמה התכליתית של אמון עמוק ובסיסי, שאינו ניתן לערעור. "טוב ורע", ציר זמן, הינם חלק מחוויית החיים בכדור הארץ ובמקומות אחרים אינם קיימים, בוודאי לא באותו האופן. מתקיימת תקשורת הקשרית מעגלית, מעבר לציר זמן. כלומר, "יהיה אשר יהיה" זו הצהרת אמון מלאה בחיים, בעצמי, בבורא עולם ובכל הנבראים.
כאשר אנו נמצאים בחוויה של "אהיה אשר אהיה", של הקוד הנשמתי שלנו, מתאפשר לשכל האנושי
לחוות , שאנו מורכבים מקוד מסוים והוא אינו יכול להיות מה שהוא לא. הוא אינו יכול למגנט למציאות שלו את מה שלא מתאים לו. ברגע שאנו משחררים היאחזות בציר הזמן של "טוב ורע", עליונות נחיתות וכד', יש לנו את היכולת להכיל זאת.
עדיין ציר הזמן קיים בכדור הארץ, קיים בתודעה שלנו ואנו עדיין משתמשים בו. אך ביכולתנו לעבור בדמיון מעבר לזמן ומקום ובו זמנית לחיות את מציאות הזמן, עם התבוננות מעבר לזמן, מבלי שזה מפריע לזמן ויחד עם זאת משנה אותו.
המדריכים אמרו לפני הרבה שנים משפט שעכשיו אני מבינה אותו אחרת: "אפשר לאפיין את השינויים בכדור הארץ כטיפה שיורדת אל כדור הארץ, טיפת אנרגיה של תבונה וחוכמה היוצרת ערבול מעצם המפגש שלה עם כדור הארץ, מה שמעורר את השינוי בו". אנחנו מתחברים לידע שנמצא מעבר לפירושים האנושיים, מכיוון שמיצינו אותם.
יש לנו כיום עושר מאד גדול וניסיון מצטבר מאד, מאד, גדול של כל החוויות האנושיות "הטובות והרעות", ידע עצום. מיצינו את התוכנה הישנה וההכלה של ידיעה זו מתאפשרת, כאשר אנו מבינים ש"אהיה אשר אהיה" יוצר תוכנות, עולמות, שבתוכן הוא יכול להגשים את עצמו, שהרי לא מתאפשרת הגשמה ללא התממשות.
כאשר אני מדברת על "מקור נביעה", מבחינתי זה המקום שכאשר אני מסתכלת ממנו אני יכולה להכיל, לקבל, להתגבר על הפחדים והחרדות, לחבק אותם כחלק מהגשמת הפוטנציאל שלי ולשחרר ביקורת ושיפוט. אני יכולה לקבל את הניסיון המצטבר הארצי שלי שעל חלקו הייתה לי ביקורת מאד קשה, שהולכת ופוחתת עם הזמן ככל שאני מכילה זאת.
עם אימון, ביכולתנו להכיל את "גן העדן והגיהינום" בתוכנו ומכאן ששבילי התנסות אלה אינם נחוצים לנו יותר; ביכולתנו להכיל את הגבריות והנשיות בתוכנו ושוב לא נחוצה לנו חוויה של הפרדה, ולהשתמש בתכונות הגבריות והנשיות כשנחוץ ברגע נתון של זמן, שהרי אנו חיים בעולם של הפרדה.
חיבור ל"אהיה אשר אהיה" בלי תנאים, יוצר ומאפשר שינוי תודעתי, שגורם גם לשינוי שפה.
על מנת אפשר יהיה להבין ולהכיל מושגים חדשים עלינו לשנות את "מקור הנביעה" שלנו ויחד אתו את השפה. כאשר משתמשים באותן המילים זה מהדהד לפירושים הישנים. אנו חיים בעולם של מושגים מאד מושרשים ולרובנו פירושים לדומים גבי אותם המושגים לכן יש צורך לשנות שפה על מנת לשנות את מצב התודעה. כשאנו לוקחים דבר ישן ומנסים לעשות אותו חדש מתקיים הדהוד הישן בתוכו.
כשמשנים שפה נוצרים במוח חווטים חדשים. שפה יוצרת מציאות. ועל כך בפעם הבאה…..
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.