הדמוקרטיה במהותה מבוססת על שוויון ערך, כששוויון ערך קיים בתוכנו יש לנו גבולות לגמרי אחרים מאשר כשאנו בנדנדה של עליונות ונחיתות, או עבדות וחירות כפי שאני קוראת לזה.
במקום שאנו מרגישים שוויון ערך, כך אנו עומדים בפני העולם. הדפוס של עליונות ונחיתות איננו קיים מבחינת ההתנהלות היומיומית שלנו גם אם הוא קיים בעולם.
בכל תחום בו השגנו שוויון ערך בתוכנו יש גבולות נכונים מבחינתנו והסביבה מתייחסת אלינו בהתאם. לכן אני אומרת שהסביבה היא מראה כל כך חשובה ומשמעותית. בכל מקום שקיימים עדיין "חבלי עבדות" מבחינת ההתנהגות, ההתייחסות והציפייה מעצמי, הם למעשה משוקפים על ידי הסובבים. אני כבר יודעת לזהות שכשמשקפים לי, לאט, לאט אני משחררת את החבלים. זה תהליך מפני שאנו נמצאים בעולם שעדיין מתנדנד מאוד בין עבדות לחירות. לאט, לאט ערכי השוויון מתחילים לחלחל, ואנחנו כבר לא מוכנים להיות ""פראיירים"" של אף אחד.
איננו זוכרים שאנו ייחוד, אחד יחיד ומיוחד, טהור, נשמה טהורה, ניצוץ אלוה ממעל. גם כשכבר כן מודעים לזה, זה לא בהכרח מופנם בנו מיד. יש לנו המון רגשות אשם, כעסים, התנגדויות. בלי סוף ביקורת עצמית. קריטריונים על פיהם עלינו להתאים את עצמנו. לכן איננו חיים את החיים מבחינת ההפנמה וההרגשה של הניצוץ שאנו, מתוך אמונה שלמה בבורא עולם ובעצמנו כבוראי העולם שלנו. הרבה כבר מודעים לכך וזאת התקדמות גדולה, אך כול עוד זה אינו מופנם על כל 4 הרבדים (פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני), איננו חיים את חיינו בתחושת ערך מלאה מעצם היותנו, ומתחושת שוויון עם כל אחד אחר.
אנו צומחים אל שוויון ערך; לכל אחד יש את המקום שלו, כל אחד מודע לכך שהוא אחד יחיד ומיוחד, ואין אחד שהוא יותר חשוב מהשני או יותר משמעותי מהשני. כולנו חשובים ומשמעותיים באותה מידה. רק כשאנו משתפים פעולה ומצרפים את כל העולמות שלנו אחד לשני, ניתן לפעול יחד, למען מטרה משותפת מתוך איחוד כוחות בהצלחה מיטבית. זה נכון לכל מצב ובכל תחום.
לאט, לאט מתחילים לראות את זה בקטנה: בצדק החברתי, בשיתוף הפעולה בתחומים שונים.
כל מקום שבו העובדים מרגישים חלק ומשתפים פעולה, פורח ומצליח. כל מקום שהעובדים שלו מתחרים אחד בשני, מתנגחים אחד בשני, ההנהלה חושבת רק על טובתה ולא על טובת העובדים, פשוט מתפורר ומתכלה איכשהו ומתישהו. זה התהליך. מקום כזה לא יכול להחזיק לאורך זמן יותר.
לוקח זמן עד שהמאסה הקריטית של שוויון ערך גדלה. לכן לפני כמה שנים המדריכים דיברו על תהליך של 80 שנה להשלמת המעגל הספציפי הזה. אני יכולה לשמוח מזה שלאט לאט הדברים נראים גם על פני השטח ושזה לא נשאר רק בגדר מידע שהמדריכים נותנים.