כאשר בני אדם מדברים על היגיון הם מדברים על איזושהי מורכבות של חשיבה שכלית, שזורה בדעות, בפרושים, במה נכון/לא נכון, שהוא גם תרבותי וגם אישי. בהיגיון היקומי, הקוסמי, מדובר במורכבות של היקום והיכולת להכיר מורכבות זו ותדר זה משמר שלא תהייה אנטרופיה = משמר שכל קוד או גרעין יישאר שלם ואין הכוונה לרגש, ביקורת, שיפוט. התדר "יודע" להפריד בין תפל לעיקר.
ההיגיון היקומי הוא אוסף של איכויות בסיסיות כמו כימייה, בלי רגש, בלי היסטוריה, בלי סיפור. הראש שלנו לא חושב ככה, לנו יש המון סיפורים.
זה ההבדל בין התפישה האנושית לבין משהו שהוא הרבה מעבר להבנה שלנו מכיוון שלא מדובר בהיסטוריה ולא מדובר בסיפור.
אדום זה תדר, זה לא יפה או מכוער, נעים או לא נעים, מפחיד או מאיים. זה תדר מסוים שהנוסחה שלו היא X. מדובר על היגיון יקומי ניטראלי, המורכבות הכימית של היקום. תדר שמונע אנטרופיה, (בלגאן מוחלט שלא מאפשר להבדיל בין דבר א' לדבר ב')..
כאשר מחוברים להיגיון היקומי, וככל שמחוברים יותר בתודעה האנושית שלנו יש באפשרותנו לראות את התמצית בכול דבר ואת הפנים השונות של איך התמצית הזו מתבטאת (שזה כבר תדר אחר).
אנו מורכבים מכול התדרים תדר ההיגיון מזהה לדוגמה חומר מסוים הוא כספית, כלומר מזהה את האיכויות, היסודות, את ההרכב וההרכב המסוים לא משתנה. נוצרים בו הרבה מאד צירופים אחרים שיוצרים את כל נפלאות היקום ולא תתקיים התפרקות מוחלטת מצב של אנטרופיה. לא ניתן להתקיים בשום מבנה ללא תדר ההיגיון, מבנים נוצרים כתוצאה מהנוסחאות.
ניתן להסתכל על הגוף הפיסי, על החיים בכל עולם מהמקום המבני הכימי. תדר ההיגיון מכיל את כל הכימיה של היקום. יש בו מבנים בסיסים ונוצרים מבנים נוספים. ניתן להסתכל על כדור הארץ כעל מבנה, על מערכת השמש כעל מבנה, על כל דבר אפשר להסתכל כעל מבנה כימי מסוים שמתקיים מעצם זה שכל החלקים שלו משתפים פעולה אחד עם השני.
אנחנו כבני אדם לא מסוגלים להסתכל על חיינו כעל נוסחה רק אם אנחנו מתעסקים במתימטיקה או בפיסיקה וכימיה מכאן שכבני אדם איננו מכירים את המבנה שלנו ולא את המבנה של האחר. אם היינו יכולים להסתכל גם בעיניים של מבנה לא היו לנו ציפיות. הבעיה האנושית הכי גדולה זו הציפיות שיש לנו מהאחר שיתאים את עצמו אלינו, שהעולם יהיה כמונו, כמו שלנו נוח במקום להכיל את העולם כמו שהוא.
כאשר אנו מתבוננים בהגיונות שסובבים אותנו יש לנו יכולת להבדיל בין כל מבנה ומבנה ועל ידי כך אנו מגלים עולם שלם שלא היינו מגלים ללא ההתבוננות ויש לנו את ההזדמנות לגלות איך כל מבנה עובד ומכאן ניתן להבין שהציפייה שהעולם הסובב אותנו ינהג בדיוק כמונו אינה הגיונית, אינה מחוברת להיגיון הכללי, יוצרת מריבות וקשיים והשינוי הגדול יושב על היכולת שלנו לקבל את הנצרות, האיסלם והיהדות, את "הטוב והרע", להכיל את הכול ולדעת שכל עוד יש צורך במשהו כמו דאעש למשל, הוא יתקיים וכשלא יהיה בו צורך הוא יחדל ולבחור מה שמתאים לנו. אנחנו אחראים להכיל כל דבר גם על מנת שהוא יחדל מלהתקיים אם אין בו צורך.
"הטוב והרע" הם שבילי התנסות שדרכם אנו עוברים בכדור הארץ כל שביל כזה יוצר קיטוב, דעות קביעות ואמונות שלאורך הדרך לפעמים "הטוב" היה "רע" ולהיפך. זה חלק מאתנו ואין לנו יותר צורך בהם. תופעה שקיימת יש בה צורך.
כשנוכל להכיל את "הטוב והרע" נוכל להבין את כל האנשים סביבנו, את כל נקודות ההסתכלות ואולי נוכל למצוא גשר שמחבר בין הכול ולעורר אותם להבנה שיש מעבר לתפישת העולם שלהם עוד נקודות הסתכלו שיכולות להביא להם רווחה.
כשאנו מקבלים בתוכנו את השנאה, את הכעס, את הרצון שהכול יתנהל כפי שאנו רוצים ואם לא… אז…., נוכל להבין את הצורך של האחר ונבין שהם מאמינים באמונה שלמה בהשקפת עולמם שיכולה להיות מנוגדת לחלוטין להשקפת עולמנו וכפי שאנו מאמינים באמונה שלמה בדברים שונים לגמרי.
כשנתאמן לחיות בשוויון ערך חיינו בכדור הארץ יהיו הרבה יותר טובים ולא נשתמש "ברע" כדי לשלוט מכיוון שהכלנו את זה בתוכנו ואין לנו צורך לחזור על משהו שכבר היינו בו.
ניתן להעריך ולכבד היגיון של כל אחד ולהיכנס לראש של האדם שההיגיון שלו הכי שונה מההיגיון של כל אחד מאתנו. ניתן לעשות זאת גם בעזרת הזדהות ללא הזדהות (שיווי צורה) ועל ידי כך לעשות קשר בתוך עצמנו בין ההיגיון שלנו לבין הגיונות אחרים בלי כל ציפייה שלמישהו אחר יהיה את ההיגיון שלנו.
כשאנו קולטים את ההיגיון של האחר אפשר להבין אותו מה שאינו אומר שאנו מסכימים אתו. אך מעצם היכולת שלנו להבין, ניתן להסביר לו (למשל), שכמה שההיגיון שלו יכול להיות מבריק וחכם ומקדים את זמנו, אך כשאין לו קשר להיגיון הכללי, הוא מפסיד והסביבה מפסידה. תחושת השייכות נפגמת, יש תחושה של בדידות, שאף אחד לא מבין אותך. תחושה שאתה לא בסדר או שאחרים לא בסדר.
על ההגיונות שלנו ליצור אינטראקציה. השינוי הגדול נובע מכך שכל אחד מכבד את ההיגיון של עצמו אך רואה ומקבל את ההיגיון של הכלל כחלק מהחיים. הוא לא צריך להסכים וללכת עם הכול, לרקוד לפי שום חליל אך, עליו לראות שהוא חלק מהכלל המתפתח עם ובעזרת הכלל, משפיע על הכלל ומושפע ממנו באותה המידה.
להכיל את ההיגיון הכללי אומר, שאתה מחובר להרבה מאד נקודות מבט בעת ובעונה אחת ומתוך החיבור יכול להביע את עצמך בצורה טובה יותר.
אם אתה מצפה שההיגיון שלך ישלוט וימלוך אתה בבעיה מאד גדולה והסביבה יכולה להתנגד אליך ראו דוגמה של הדיקטטורים.
כל מנהיגות שמורכבת "מאני שווה אנחנו" חייבת להכיל הרבה נקודות מבט ולפעול לטובת הכלל אומר שאתה רואה את נקודות המבט של כולם כולל את הפחדים של הימניים הקיצוניים, או את העמדות של השמאל הקיצוני מה שלא אומר שאנו מסכימים עם כל מה שהם מייצגים, אך יש מכנה משותף כלשהו שיתאים לכולם, במידה ואיש אינו נצמד להיגיון שלו כאמת אוניברסאלית שכולם חייבים לקבל.
ההיגיון הפרטי חייב להתחבר למציאות והמציאות אומרת; X הגיונות שסובבים אותך. לדוגמא; המציאות אומרת שאתה נכנס לכיתה בבית הספר ויש חוקים מסוימים ואם תלך עם ההיגיון שלך ותרצה לכופף את המורים ואת בית הספר שניכם תסבלו, יהיו לזה תוצאות מסוימות.
יש כללי משחק שאם אתה הולך אתם יש תוצאה אחת ואם אתה לא הולך אתם יש תוצאה שנייה עליך לבחור. לכול התנהלות של כל אחד מאתנו יש הדהוד, אם אתה אדם חכם ונבון אתה אמור לראות את ההדהוד של הדברים שלך. אתה אמור לראות שהרצונות שלך רלוונטיים או לא רלוונטיים זה החיבור של ההיגיון למציאות.
מציאות בא מהשורש מ.צ.א קרי, מציאות זה מה שאתה מוצא. אם אתה שבוי בהיגיון הפרטי שלך, אין לחלון שלך שום קשר לחלונות הסתכלות אחרים. אדם כזה יתקשה מאוד לתפקד במציאות כי המציאות שלו היא מציאות אחרת מהמציאות שמתרחשת מסביב.
הדבר החשוב ביותר על כן הוא חיבור/שילוב בין הגיונות.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי