כאשר מדובר בבחירה כל רשת האופציות, לפרק חיים שבחרנו, קיימת עבורנו, פתוחה לחלוטין, נמצאת בזרימה מתמדת, רשתות, רשתות, והבחירה קיימת כל רגע, כל שנייה. אף אחד, כולל אותנו, (מבחינת המודע ההכרתי), אינו יודע מראש מה נבחר למרות שההתוויה הנבחרת תבוא לידי ממש בדרך זו או אחרת. למשל: אם בחרתי להעביר מידע בחיים האלה, אלך על פי מה שבחרתי.
כולנו מובילים את עצמנו על פי מה שבחרנו מבלי שאנו יודעים. בחירה היא גבול.
המדריכים מתארים זאת כ"אין גבול בתוך גבול נתון" ומתכוונים לכך שקיים גבול של בחירה – תקופה, משפחה, דת, מין, גזע, לאום וכד' אותו אנו בוחרים לפני הלידה לכדור הארץ, אך בתוך גבול זה יש אינספור אפשרויות, דומה הדבר לדלתות מסתובבות.
בכל בחירה המון אפשרויות. המדריכים אינם רק נותנים מידע אלא מנחים אותי מדי פעם לקבל את המידע בדרך של חוויה. למשל, כשאלתי יום אחד למה אתם מתכוונים כאשר אתם אומרים "מהות האור"? המדריכים הנחו אותי לחוות בעצמי:
כמטפורה ראיתי לעיני רוחי אישון של עין, כהקבלה ל"מהות האור"/הצופן הנשמתי האישי, הנשמה. המדריכים כינו זאת "נקודת הראות אוסף כל התודעות".
ככול שהתבוננתי בתוך האישון, גיליתי שניתן לראות בתוכו מראש טרם ההתממשות, את כל אופציות המימוש של הנשמה/"מהות האור", לאורך מעברי חייה, מה שהמדריכים כינו "אוסף כל התודעות". ניתן היה להבחין ברשת האופציות שכבר התממשה או טרם.
כלומר הפוטנציאל של הצופן, קיים באישון ובכל גלגל עין, שיש בו אינספור נימים, כל נים הוא כשביל בחירה, גלגול.
יכולתי להיכנס לכל נים שרציתי על מנת לראות גלגול מסוים, אך בחרתי להתבונן באישון ובכל רשת האופציות בו זמנית, מבלי להיכנס לאף אחת.
תוך כדי כך הבזיקה בי ההבנה שהצופן מכיל בתוכו את כל אופציות המימוש שלו מלכתחילה ודרך הגלגולים השונים והמפגש, עם אנשים אחרי
ם, עולמות שונים בתקופות שונות וכד' האופציות באות לידי ממש. במילים אחרות, הפוטנציאל הנשמתי בא לידי ממש דרך חוויה הלכה למעשה.
שהרי, אף אחד מאתנו אינו יכול להתפתח בחלל ריק. אנחנו זקוקים לאנשים, לטבע, לנוף, לגבולות בחירה, ל"גבולות הוויה", בכדי לממש את הפוטנציאל שלנו.
המהות, "נקודת הראות אוסף כל התודעות" מתקיימת מרגע הלידה שלנו וכאמור, בתוכה טמונים כל שבילי ההגשמה שלה.
אין טעויות, אין מקריות, גם מה שאנו מכנים טעות, אלה שבילי למידה, שבחרנו במודע ושלא במודע, שהמוח האנושי מפרש כטעות.
איזו חמלה אנו יכולים לגדל בלבנו כשאנו תופשים את המציאות בצורה של "אין טעויות" יש למידה מצמיחה.
להפנים את הרעיונות האלה לוקח זמן, זה עניין של תהליך. גם אם אנו מבינים, זה עדיין לא אומר שהפנמנו זאת על כל ארבעת הרבדים (הפיסי, הרגשי, המנטלי והרוחני).
אנו עוברים בתקופה זו חיווט מחדש של המוח על מנת להרחיב את הידע המודע. יש לנו מיפתח זיכרון מסוים שאותו אנו פותחים ולכן ההפנמה לוקחת זמן ועלינו להיות מאד בחמלה כלפי עצמנו ולא לכעוס על עצמנו שלמרות ההבנה אנו עושים שוב את אותו הדבר כי משהו בתוכנו עדיין לא השלים.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי