לפני הרבה מאד שנים בראשית הגילוי שלי, שמעבר לגוף הפיזי קיים כנראה עוד משהו… חלמתי חלום מכונן.
בחלום חייתי בקבוצת אנשים מחבקת ומשתפת פעולה, בעולם אחר, לא בכדור הארץ והנה הגיע צו מילואים מפתיע, לא מתוכנן ולא רצוי שגרם לתחושה כמו לקרוע אותך ממרחב הנוחות הכי נוח שלך…
הודעתי למשפחתי (בחלום) שהפעם אני לא הולכת למילואים, שדי לי, כל כך הרבה פעמים ושנים מילאתי את תפקידי, עייפתי…. שאני הולכת להתייצב ומשכנעת את החברים שיניחו לי, שיוותרו עלי ועוד מעט חוזרת.
לקחתי איתי רק תיק קטן ובו מספר חפצים אישיים, בלוק כתיבה וספר. הגעתי לאולם ענק בגודלו שיש בו הרבה מאד ספסלים ובסופו מחיצת זכוכית ומאחוריה יושבים אנשים שרושמים ומחלקים ליחידות.
התיישבתי בספסל האחרון וחשבתי לעצמי "הרי יש כל כך הרבה אנשים, עד שיגיע תורי כבר לא יהיה בי צורך". ישבתי שעות, מי יודע כמה, שוקעת בתוך ספר, מידי פעם מציצה ורואה שהאולם עדיין מלא והמשכתי לשקוע בקריאת הספר.
מתי שהוא, שמעתי ברקע קול "היי את שמה". התעשתי וגיליתי שאני האחרונה באולם הענק. קמתי הגעתי לחלון ההזמנות ושם נאמר לי שעלי ללכת למילואים = לרדת לכדור הארץ.
לא עזרו טיעוני שיש מספיק אנשים ושלא צריך דווקא אותי, שיש בוודאי כאלה שיעשו את התפקיד לא פחות טוב ממני, וכו' וכו' בתשובה קיבלתי הרצאה אידיאליסטית, אידאולוגית, ארוכה מדוע כל כך חשוב לרדת הפעם ולמה "דווקא אני" וכמה חשוב לעזור לאנשים אחרים…
התעוררתי באחת לא זוכרת מה אמרו לי רק חשה את רוח הדברים ואת ההסכמה שלי שניתנה משום רוח ההתנדבות הטבעית שלי, הנכונות להציל ולהושיע, הנכונות להשלים מעגל ולסייע כמיטב יכולתי, תחושה שנקברה אי שם בנבכי הזמן ועלתה שוב בעקבות החלום.
ברבות השנים כשהתחלתי כבר ללמד פיתוח ויישום מודעות רוחנית ותקשור, התחוור לי כי נולדו לכדור הארץ נשמות, כמוני שבחרו לקחת חלק פעיל בשינוי התודעתי המתרחש בכדור הארץ וביקום גם יחד. שבכל ארץ פזורים כמה אנשים כאלה, העוסקים בפריצות דרך בתחומים שונים ומאפשרים לשנות על ידי כך את תפישת עולמם וכתוצאה את תפישת העולם הרווחת.
לקח לי זמן להבין כי מדובר בחילוף של כרטיס זיכרון במחשב האנושי שלנו – המוח, מכמה ג'יגבייטים לכמה טרבייטים… קיר, להגדיל את מיפתח הזיכרון האנושי במודע, עד כדי היזכרות של מי אנחנו באמת: "ניצוץ אלוה ממעל שבצלמו ובדמותו נברא" שווה, שייך, אהוב מעצם היותו.
לקח לי זמן להבין שלא יגיע מושיע חיצוני שיוביל אותנו לארץ המובטחת כמו משה רבנו למשל, כי כולנו בחרנו לשנות בעצמנו, בתוכנו, להשלים תהליכים, לחבק את עצמנו על מי שאנחנו ולהשפיע בכל על הסובבים אותנו ושמדובר הפעם בשינוי כמוהו עוד לא היה בכדור הארץ – מעבר מחיים ליניאריים = עבר – הווה – עתיד, בהם שולטים הניגודים וההפכים, לחיים של שוויון ערך מלא בהם מנהיג אותנו התדר ההקשרי מעגלי והזמן היחיד הרלבנטי הוא ההווה.
מעולם של תחרות, שליטה וכוח, לעולם של שוויון, הנהגה ועצמה "שכל אחד תורם בו את חלקו מעצם היותו אחד יחיד ומיוחד וחלק מהכלל ואין סתירה".
לקח לי זמן להבין שכולנו "אנשי המאסה הקריטית", אלה שבחרו לעשות את השינוי התודעתי הלכה למעשה ולהשפיע על ידי כך על האחרים בצורות שונות וכשכל אנשי המאסה הקריטית יתעוררו, יתרחש שינוי תודעתי כללי כמו מגדל קלפים כשנוגים בקלף אחד כולם מגיבים. מאז אני מכנה את כל אנשי המאסה הקריטית "אנשי מילואים". הבנתי שכולנו אנשי מילואים ובאנו לכדור הארץ לעשות מילואים. כל אחד עם התפקידים שלו, עם ההשלמות שעליו לעשות. אנשי המילואים נמצאים גם בתחנות המעבר, גם בחגורה של כדור הארץ וממשיכים לעשות משם את התפקיד שלהם מאחר והם יודעים את השפה האנושית, יודעים היכן ועל מה לפרוט ובכך הם עוזרים לאלה שנמצאים כאן ולאלה שעוברים מכדור הארץ לעולמות אחרים.
זו ההתנסות שלנו ואנו מקבלים הדרכה ותרגילים מהמדריכים כדי לעזור לעצמנו לחיות זאת בפועל. זו היפרדות מתוכנה ישנה, שכיום עדיין מהווה בסיס ואנחנו מושכים את השטיח מתחת לרגליה/לרגלנו… ויוצרים תוכנה חדשה הקשורה למעבר משליטה להנהגה. כשאנו נמצאים בשליטה אנו בהגבלה של איך צריך ומה צריך כשאנו בהנהגה אנו מושכים בחוטים הנכונים ברגע נתון של זמן.
הרבה מאד אנשים מנסים להחזיר עטרה ליושנה, צורות ריפוי שיטות עתיקות שונות אם זה דרך דתות או כתות שונות אך לא לכך הכוונה. היום אין צורך בשום פולחן או שיקויים על מנת להתחבר.
החיבור כיום לא נועד להשיב את מה שהיה אלא לזכור שזה קיים ועלינו ללמוד להשתמש בכוחות שלנו באופן לגמרי אחר. זה חלק מאתנו שיכול לתקשר, לקלוט טלפתית ולרפא.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי