כל העת מתקבל מידע מהמדריכים הרוחניים, שמטרתו לעזור לנו להכיר בכך מבחינת החוויה היומיומית, שאנו ישות רב ממדית בגוף פיזי. המידע כל הזמן מתרחב, בדומה לחלקים של פאזל המתגלים ומתווספים לאורך הזמן לידי תמונה שלמה. כל הזמן מתגלים עוד חלקים לפאזל שלא היינו מודעים לקיומם על פי היכולת שלנו להכילם, על בסיס שכבר בשל לקלוט עוד היבט.
כל מה שהמדריכים עושים, כולל המדיטציות שהם מעבירים דרכי, מטרתו לסייע לחיווט נוסף במוח האנושי, להאיר את המוח, להאיר יותר סינפסות, ליצור את הקשר בין יותר ויותר חלקים הרדומים כרגע.
להוסיף חלקים לפאזל המודע פירושו להאיר את המוח, לאפשר לעצמנו ראייה יותר רחבה שתעזור לנו לקבל פרופורציות ביומיום שלנו.
אשתמש בהסבר של ד"ר דינה אייזן למושג סינפסה, מיסנף בעברית, על מנת להבהיר מה פירוש "הארת המוח האנושי".
על פי ד"ר אייזן: "סינפסה היא המקום בו תאי העצב מעבירים מידע. הם יכולים לשוחח עם תא עצב אחר, או עם תאים אחרים כמו שריר ובלוטות".
במילים אחרות לטעמי, מדובר בתקשורת הולכת וגדלה בין חלקים ערים במוח (על פי המדענים כ – 33% בלבד), לבין אלה הרדומים.
אנו נמצאים בתקופה מתמשכת של "ניקוי אורוות", כמטאפורה. "האורוות" התמלאו, הכל נשפך אבל עד שזה לא נשפך לא נבחין בכך שהן מלאות מכיוון שהעולם שלנו עדיין פועל בעיקר על חמישה חושים, החוש השישי לא התעורר עדיין לרמה של זיכרון מהותנו כחלק מהבורא.
זוהי תקופה שבכל העולם, לא רק אצלנו במדינה, כל מה שקשור לתוכנה הישנה מתבטא ברעידות אדמה תרתי משמע; כל מה שקשור לשליטה, לרודנות, להתעללות, להחזיק בכוח בדברים, ל"אני יותר חשובה ממך", לאגו וכד', מקצין.
האגו האנושי נובע מ"מיפתח זיכרון" קטן. ככל ש"מיפתח הזיכרון" גדל, האגו האנושי חייב להשתנות.
זוהי תקופה המובילה לשחרור כל "הפלונטרים" המעכבים מבעדנו לזכור שכולנו אחד ויחד עם זאת אחד יחיד ומיוחד. "הפלונטרים" מתבטאים דרך הדעות, האמונות והקביעות על עצמנו, על העולם והחיים.
כאשר קיימת הנכונות מצדנו לפתוח את ההכרה המודעת לעוד נקודות מבט זה מאפשר להיפרד מההרגל של ""לדפוק את הראש"" בקיר על מנת לדעת שיש קיר וללמוד "בהתנדבות", מתוך בחירה מודעת.
כרגע האנושות נמצאת עדיין, במצב שהיא חייבת ""לדפוק את הראש"" בקיר בכדי ליצור שינוי תפישה, כתוצאה.
על מנת לבסס השקפת עולם חדשה, אנו מפתחים מודעות רוחנית למהותנו הנצחית, הנשמה המתגלמת ב"תלבושות" שונות על מנת לממש את מהותה.
המדריכים מדברים על הקשר בין מוח הנשמה, המוח האתרי, למוח הפיזי. איך הבחירה שלנו לפתח מודעות ולאפשר ל"מיפתח הזיכרון" הגדול להתחיל לעבוד ביומיום שלנו מבחינת ההכרה המודעת ואיך הוא תלוי בדבר אחד; ברשות של המודעות ההכרתית לפתוח את עצמה לחוש השישי, לידע המצוי מעבר לחמשת החושים. כל עוד אין מוכנות להיפתח נמשיך לחרוט את אותו מעגל ישן ולשחזרו.
הרשות שלנו להכיר בכך שיש מעבר למה שאנו יודעים, רואים, מבינים ולבדוק/לחקור, את הדברים החדשים מתוך ידיעה שאנו בכדור הארץ, נדמים לתינוק שרק מתחיל ללכת, קם, נופל, מתחיל לזחול וחוזר חלילה עד שהוא מתייצב על הרגלים, ברמה שהוא הולך חופשי ואין לו צורך להחזיק בדבר. כך נכון להתייחס לגבי כל כישרון שאנו מגלים. כפי שאומרים המדריכים: "החיים מגרש אימון, ככל שאתם מתאמנים יותר, אתם מיומנים יותר".
כל מה שהיה מבחינתנו עלום, לא ידוע, נסתר, כשמגלים אותו, כשההכרה המודעת לא מוכנה לתת לזה הזדמנות ולהתנסות, יישאר סגור ומסוגר.
עכשיו אנו בתקופה שכל מה שסגור ומסוגר, כל הבריחים ששמנו חייבים להיפתח, זה מה שלקחנו על עצמנו, אין מצב שהם לא ייפתחו. זה קורה דרך הילדים שלנו, דרך החוויות שלנו, הגוף, הרגש שלנו, דרך מה שקורה בעולם, בהמון דרכים.
היום כבר אין לנו את ""הלוקסוס"" להסתיר. יכולנו לשקר ולרמות במודע ושלא במודע, להתעלם מהתכונות הכי מדהימות שלנו, מהכוחות הכי יפים שלנו ואלו רק דוגמאות. אין לנו אפשרות כזו יותר.
קיימת מהות גרעינית בסיסית שאמורה להגשים את הפוטנציאל שלה דרך חוויה. היא תחווה ותלמד, כל מה שעליה לחוות וללמוד על מנת כך.
המדריכים נתנו דימוי של שעון. לעיני רוחי ראיתי שעון עם קווים כמטפורה למסלול המיצוי של הנשמה מ – 12 עד 12, זה יכול להיות המון גלגולים, אך הנשמה תעשה את כל הסיבוב דקה, דקה, שנייה, שנייה = מיצוי הפוטנציאל שלה הלכה למעשה.
הדבר הכי מעודד שהמדריכים אמרו, זו הידיעה המאוד ברורה שלא משנה מה יהיה, השינוי יקרה, החומות יפרצו, הזרימה בין רוח לחומר תתרחש וזה נכון לגבי כל מי שמפתח מודעות רוחנית בדרך של לחיות זאת, בזמן אמת, על כל ארבעת הרבדים. אין צורך להתאמץ רק לשנות דפוס, להיות פתוחים ללמוד ולהתאמן ברשות להכיל את המידע החדש על כל ארבעת הרבדים.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי