בעצם אין זמן, זמן זו המצאה של בני האדם. נתייחס לנושא לא ברמות של זמן אלא ברמות של סנכרון תדרים. כל עוד האדם נפטר ועדיין לא עבר למקום אחר מבחינת התודעה שלו, הסנכרון לתדר הארצי מאד נגיש ומכאן שקל מאד לקלוט את מי שנפטר היות והאדם עדיין לא עבר תדר.
המעבר לעולמות אחרים הוא מעבר לתדרים אחרים, תקשורת אחרת, רגישויות אחרות. גם כשאנו מתחברים למדריכים נוכל לעשות זאת באם נתכוונן לתדר שלהם. רובנו לא יודעים להגדיר מהו התדר ובכל מקרה לשם כך עלינו להיות בגלי אלפא, על מנת נוכל לקלוט את המדריכים.
*גלי אלפא = מצב התודעה לפי שאנו נרדמים ולפני היקיצה אותו אנו חווים גם במדיטציה.
כאשר לנשמה שזה עתה נפרדה מהגוף, יש צורך להעביר מסר כלשהו למשפחה שלה, היא מחפשת את ערוצים פתוחים דרכם תוכל לשדר.
הקשר נשאר תמיד, אך הוא משתנה ואנו כבני אדם לא תמיד מרגישים אותו. הנשמה תישאר בכדור הארץ בדיוק את הזמן שנחוץ לה, כולל הנשמות שתקועות.
בדרך כלל איננו רואים את האנשים שנפרדו מכדור הארץ, אנחנו רגילים לראות בעיניים הפיזיות וגם שבויים באבל שלנו. מי שנפרד מכדור הארץ, עובר מעולם לעולם, מעבר דרמטי שלעיתים נחוץ לו תהליך ויש כאלה שמיד עוברים ל"תחנות המעבר" וזאת כמובן תלוי במצב התודעה. כל אחד עובר את התהליך בצורה שונה.
* המדריכים מכנים את המקום אליו עוברים הנפטרים, "תחנת מעבר".
ישנן אמונות שונות; כאלה המאמינים שהנשמה נמצאת בלוויה או בשבעה שלה מה שאיננו בהכרח נכון. לא ניתן לומר דברים על הכלל כל נשמה מתנהלת אחרת בהתאם לאמונתה.
חשוב מאד לפרגן לנפטר להשתחרר מעולמנו. כשאנחנו משחררים אותו אנחנו עושים טובה גדולה לעצמנו ולנפטר. אנו יכולים להקשות על האדם שנפטר לעזוב את כדור הארץ אם אנחנו כועסים עליו, מחזיקים אותו, רוצים שהוא יחזור, לא מקבלים את המוות, מה שמאד מקשה על כל הצדדים.
אין הדבר אומר שאנחנו לא היינו רוצים שיישאר אתנו, אין סתירה. ברגע שאנו מבינים שאנחנו יכולים להמשיך לאהוב את האדם שנפטר ולקבל שהוא עזב, פוחתים אט, אט, הסבל והכאב.
יש מצבים בהם אנו רוצים ליזום מפגש עם מי שנפטר ולא מצליחים, בדרך כלל מכיוון שאיננו יודעים באיזה מצב תודעה הוא נמצא. צריך להיווצר סנכרון אנרגטי כזה שיאפשר ליצור תקשורת. תמיד כדאי לשאול קודם את המדריכים באם ניתן ליצור קשר. קיימת היכולת לראות איפה הנפטר נמצא.
המדריכים הסבירו לנו שיש כל מיני מצבים שהסנכרון לא בהכרח מתאפשר בהם למרות שהקשר קיים.