הסיפור הבא ימחיש דרך התמודדות עם סופות החיים"

אין לי מושג מי כתב וממי קיבלתי, לפני שנים וכנראה רבות, את הסיפור המקסים הזה…  אז תודה לכותב/ת.

"ילדה קטנה הלכה ברגל לבית הספר היסודי מדי יום ביומו. יום אחד, למרות שמזג האוויר בבוקר בישר רעות, עננים רבים בשמיים וכד', היא עשתה את המסלול הקבוע שלה לבית הספר ברגל. 

אחר הצהריים מזג האוויר הפך להיות סוער, הרוחות התגברו יחד עם ברקים ורעמים.
האימא של הילדה חששה שהבת שלה תפחד בעודה חוזרת הביתה ברגל ואף פחדה שסופת הברקים תפגע בילדה.

מלאת דאגה, האם נכנסה למכונית ונהגה במסלול לבית ספרה של הילדה.
ואז, היא ראתה את הילדה הקטנה שלה הולכת ובכל מכת ברק עוצרת, מסתכלת למעלה, ומחייכת.

עוד ועוד מכות ברק באו במהירות אחת אחרי השנייה, ובכל אחת מהן, הילדה הקטנה הייתה עוצרת, מסתכלת לעבר הבזק הברק, ומחייכת.

כאשר רכבה של האימא התקרב לילדה, פתחה האם את החלון וקראה לעברה "מה את עושה?"
והילדה ענתה, "אני מנסה להיראות יפה כי אלוהים כל הזמן מצלם אותי."

פתוח