"גבול הוויה"

"גבול הוויה" הוא כינוי הישויות המדריכות לגבולות כל קוד ביקום בכלל והקוד הנשמתי בפרט, כמו גם לגבולות בחירה מסוימת, גלגול מסוים.
מטרת כל היא הגשמה דרך חוויה של המהות את עצמה. על מנת כך, נוצרים קודים המאפשרים לכל פוטנציאל-קוד-צופן, להתממש.

יכולת ההתממשות מתאפשרת דרך "תלבושות" שונות – גלגולים שונים בעולמות שונים, בתקופות שונות. וכמו שאומרות הישויות המדריכות:
"אין אפשר להתממש ללא גבול קרי, ללא תשתית בתוכה נוצרת הגשמה. מכאן, שכל ההשתקפויות, הגלגולים, מהווים "גבול הוויה, המאפשר גשמה דרך חוויה".

על מנת לממש את הפוטנציאל יש צורך בתשתית, = בסיס, רקע, תפאורה, תרבות, עולם מסוים, הורים, סביבה, תפקיד ועוד, ועוד, על מנת נוכל למצות את הפוטנציאל הנשמתי בפרק חיים מסוים.

כל מה שנוצר מהראשית, או כפי שמכנות אותו הישויות המדריכות "אין", הם גבולות שנועדו על מנת ניתן יהיה לחוות את הפוטנציאל שלהם.

"אנרגיית האם" שנוצקה מן ה"אין" (האנרגיה המולידה שלנו), המהווה צירוף של כל התדרים הבסיסיים שנוצקו מהראשית, מן ה"אין" היא "גבול הוויה". על מנת לממש את עצמה היא התחלקה לגבולות משנה, המכונים "נשמות האם", שהתחלקו לגבולות משנה, המכונים "נגזרות הבחירה", שהתחלקו לאינדיבידואלים עצמאיים שאלו הנשמות הייחודיות, אנחנו, כשכל אחד מאתנו מגשים עצמו דרך הגלגולים השונים כשכולם הם גבולות משנה מהראשית, ה"אין" ממנו התפרצו "גבולות הוויה".

על מנת לחיות בכדור הארץ נוצרו תוכנה אנושית, גוף אנושי = "גבול ההוויה" שאפשר את חווית החיים דרך חמשת החושים. קרי נוצרה תשתית שאפשרה לחוות את כל "הטוב והרע" העליונות והנחיתות, כל הרגשות האנושיים הנובעים מתוכנה אנושית שאינה מחוברת לזיכרון מהותה הלכה למעשה, על מנת תוכל לחוות זאת. שהרי, כולנו נוצקנו מאחדות ועל כן חווית ניתוק ממנה, חוויה של הישרדות וקיום מותנה, התאפשרה כתוצאה משכחה זו = אפשרה חווית עולם ארץ כפי שחווינו אותה עד היום. דבר זה מכונה בפי הישויות המדריכות "מיפתח זיכרון קטן".

כיום נכנסנו לתקופה בה "מיפתח הזיכרון הקטן" מוצה ואנו עסוקים בהגדלתו קרי, בהיזכרות מי אנחנו באמת, "חלק מהאחדות ואחד יחיד ומיוחד ואין סתירה". ברגע ש"מיפתח הזיכרון" גדל ואנו זוכרים מי אנחנו, זוכרים שכולנו אחד, איננו יכולים להתנהל כמו במצב של שיכחה.

המדריכים מניחים, בכל פעם, תשתית נוספת שתעזור לנו להתחבר ל"זיכרון ההיות" לסייע לנו, אם ניקח דימוי של עץ, להשתרש ולהצמיח גזעים וענפים גבוהים יותר משם ניתן להיזכר דרך האבחנה באינספור נקודות מבט נוספות. הנה קטע מדבריהם על "גבולות הוויה":

ישויות ספיראלת האור: "אכן, בדיוק כפי שלכול דבר ועניין ביקום, בין שזו השתקפות פלנטרית, או "מהות של אור", "גבול הוויה" המאפשר הגשמה דרך חוויה = התממשות, הזנה, היזון חוזר.
כל מערכת אמונות היא "גבול הוויה" המאפשרת מימושה.

אכן כדוגמה, המוכנות להודות בכך שאינך יודעת, מהווה השתחררות ממסגרת כובלת של הבנות ותובנות ומאפשרת לקבל היבטים חדשים והבנות חדשות, משום שאין מתקיימת אחיזה ב"אני יודעת" בנושא כזה או אחר.
כל הדברים קשורים, כולם היבטם שונים של מהות אחת ועל כן אנו מבקשים ממך חדשות לבקרים פשוט לאפשר לעצמך מצבי אי דעה על מנת לדעת ולהבין עוד, דרך שיחות עמנו. בכך ביכולתנו להעביר הרבה יותר כלים עכשוויים, רלוונטיים לרגע נתון, על מנת לסייע בשינוי התודעתי. אי הידיעה כפתיחות קולטת היא זו המאפשרת שינוי, משום אי מעורבות והתערבות בנקלט. במילים אחרות, נוכחות קולטת ומתרגמת קרי, המשתמשת במאגר המילים על מנת להעביר לשפת האנוש היבטים חדשים, אחרים ונוספים, להרחבת מיפתח הזיכרון האנושי.

במילים אחרות, הרשות להרפות מהפירושים במודע, בצורה הפשוטה ביותר (למשל), דרך ההכרה בקיומם, הרשות להזיז אותם הצידה והמוכנות לגלות פירוש, הבנה, תפישה, חדשה, שלא הייתה במודעותכם קודם לכן. הכרה חוזרת ונשנית בפירושים, מאפשרת לראות מעבר להם. אנו מבקשים לסייע להכיר בהבדל בין פירוש להבנה חדשה, כמו גם לסייע לכם להכיר את שומרי הסף ולאפשר לכם לגלות את "גבול ההוויה" שהם יוצרים תוך כדי גילוי של "גבול הוויה" קיים".

המדריכים מתארים זאת כמו משחק, בואו נשים את זה רגע אחרת ונראה מה יש בעבר לו. זה משהו שכל אחד יכול לעשות והמוח אוהב לשחק. זה לא מושך את השטיח מתחת לרגלים מאיזו שהיא אמונה או דעה שיש לך, זה אומר בוא נראה מה יש שם עוד.

ישויות ספיראלת האור: "במילים אחרות, ההבחנה בין גבולותיו של כל ""גבול הוויה"", לבין "גבול ההוויה" הנשמתי למשל, או של "אנרגיית-האם" או "נגזרת-הבחירה" או אפילו "האין" = חוויית אבסורד מאין כמוה ובעיקר חוויית התפכחות".

בעצם מתקיים גבול בתוך גבול בתוך גבול – תארו לכם את גבול הקוד הנשמתי, המכונה בפי הישויות המדריכות "מהות האור", שהרי מעצם היותו קוד הוא מהווה גבול מסוים, כשכל ההשתקפויות שלו הם בבחינת  תת גבולות של הקוד כשבנוסף לכך, בכל גלגול אנו נולדים לעולם מסוים בתרבות מסוימת עם מערכת של דעות, אמונות וקביעות ומתוך זה דברים שאנו מאמינים בהם שכולם מהווים חלק מ"גבול ההוויה" לחיים מסוימים – גבול על גבול, על גבול. העכבות, הפחדים, החרדות אלו גבולות מאד, מאד, נוקשים ושם קיימות ההגנות הכי חזקות. דומה הדבר לדלת נעולה ששמנו עליה עוד עשרים מנעולים נוספים ויש לפתוח מנעול אחרי מנעול ובסופו של דבר לגלות שלא צריך אף מנעול.

כשאנו מודעים ל"גבול ההוויה" הנשמתי הראשיתי ולגבולות שתחמנו לעצמנו כיום, ניתן לראות מה רלוונטי עדיין ומה כבר מיצינו, למרות שזה שרת אותנו מצוין, מתאפשר שחרור.

ישויות ספיראלת האור: "המערכת האוטומטית שזורה ב"גבולות הוויה" שיחד יוצרים מארג סבוך שהלכה למעשה מתבטא באמירות כגון "לזה אני לא מוכשרת, לא מסוגלת, בזאת אני "לא יוצלחית" וכדומה. אכן, כמו גם כל "הסוגיות הגרעיניות"!!! חוויית אבסורד, אמרנו?!?!?!

אנו מבקשים להבהיר דברים מספר:
1. לא ניתן קודם לכן לעבור לתרגילי גילוי של "שומרי הסף" במערכת האוטומטית.
2. המודעות למערכת זו, מתאפשרת אך ורק עם גילויה של "מהות האור" המשתקפת בגוף הפיזי.

3. לא ניתן לשחרר את המערכת האוטומטים כל עוד לא תם שירותה.
4. כעת, לאחר תהליך ארוך של מודעות, תירגולים, מדיטציות ותקשורים, ישנה מוכנות לשינוי גם על הרובד האוטומטי שכל עוד אינו משתנה לא מתאפשר שינוי תוכנה.

החיפוש אחר מפתח שייפתח את העכבות, הפחדים החרדות וכיוצא באלה, נמשך שנות דור ובכול פעם, בהתאם ל"מיפתח הזיכרון", נפתחת עוד הבנה ונוצרת עוד דרך המאפשרת נגיעה עמוקה יותר אך… שימו לב היטב:
עד שלא נפתחת ראיה רחבה המכירה ב"מהות האור" המשתקפת אלי גוף ועד שאין הכרה בכך שהגוף הוא הכלי, היצירה ולא "אני", אין נגישות למערכת האוטומטית שכן היא ההרד-קור, הלב, שאם יגעו בו ייעלמו החיים האנושיים ויחד עמם 'כדור לימוד'… כן, כן, עד כדי כך מושרש האבסורד ואין בכך פלא. דמו לעצמכם "גבול" המשמר מדינה מפני הצפה ומבטיח את ביטחונה. גבול זה יישמר קודם לכל דבר אחר ביד רמה משום שאילולא כן, תמחה המדינה מעל פני האדמה, תוצף כליל ולא יתאפשרו בה חיים".

הכוונה בהד-קור היא למערכת האוטומטית שמכילה את כל הדעות, האמונות והקביעות. הפחדים, החרדות והכמיהות ועוד, ועוד, שיוצרים גבול. שם מתקיים פחד שאם נוותר על זה מי נהייה?

מדובר כאן במערכת אוטומטית שלא ניתן לסלק את ההגנה שלה. בכדי שהמערכת תתפרקעלינו להבין דברים חדשים. להבין שזו מערכת, שזה דעות, אמונות וקביעות שבאו להגן עלינו וזה לא אנחנו, שניתן ליצור מערכות חדשות. זוהי בריאה יקומית של מערכות חוויה, אמונה שדרכה הנשמה ממצה את עצמה וכשהמערכת מיצתה את עצמההיא מתפרקת וקיימת השתנות מתמדת. גם אסונות הטבע הם חלק מההשתנות כפי שיש שינויי אקלים.

באותו היגיון, תארו לעצמכם את המערכת האוטומטית כ"גבול הוויה" המאפשר את הקיום האנושי = אינספור דעות, אמונות וקביעות הסוללות את הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה, הפילוסופיה, הדתות למיניהן, את טעם החיים ומשמעותם מבחינת האנוש עלי אדמות, אין שום אפשרות להזיז את גבולות ההיגיון הזה = התוכנה הישנה, כול עוד לא מוצה ובמיצוי עסקינן: שלום והשלמה עם התוכנה הישנה כ"גבול הוויה" משרת, ששירת את האנושות, את "מהויות האור" עד תום, מוצה עד תום וכעת, "מהויות האור" השתקפו שוב לגוף פיזי, כמאסת שינוי, על מנת להביא מודעות זו אל המוח האנושי, לפתוח את 'זיכרון המהות' ולשנות תוכנה, לעבור מימד = קפיצה קוונטית, שעל מנת תתרחש צריכה להשתחרר המאסה הקריטית של הכספת האנושית מפחדיה, איומיה, וחרדותיה, מחלומותיה וציפיותיה ולהכיר ב"אנרגיית-האם" וב"אין" כ"מקור כל היש" שכל אחד וכל דבר הוא תוצר השתקפותי שלו ועל כן עצמאי ובלתי עצמאי ואין סתירה.

מודעות זו נחוצה על מנת ייווצר שינוי תודעתי. זוהי בניה של ""גבול הוויה"" אלטרנטיבי המאפשר מיפתח זיכרון גדול יותר הלכה למעשה עלי אדמות. כל עוד התשתית לא נבנתה במוח האנושי, כל מה שהיה לאל ידנו לעשות (כפי שאתם נוטים לומר), נגע בהרחבת ההבנה לקיומכם ולתוצר שאתם מן ה"אין". כעת ישנה מוכנות לעליית מדרגה".

כל התשתית שלאורך השנים שמרתם בדרך זו או אחרת על הידע הזה, בלעדיה אי אפשר לעלות מדרגה. עד שלא חווים זאת כאמת לא קורה שינוי ולא נפתחים שבילים חדשים.

כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי

פתוח