איש מאתנו אינו מתפתח בחלל ריק. החברה, הסביבה, הזמן, המקום ומי שבחרנו להיוולד אליו מאפשרים לנשמה בתלבושת האנוש, להגשים את עצמה דרך חוויה. (מטרת העל של כל יצור נברא). במילים אחרות, אנו מתפתחים עם ודרך כל האנשים, האירועים, ההתרחשויות אותם אנו פוגשים בדרך. כל אלה מאפשרים לנו להכיר את עצמנו, להכיר את מה שאיננו מכירים, לתת את כל מה שיש לנו לתת ולקבל את כל מה שנחוץ לנו לקבל. מדובר גם בכל הדברים הפחות סימפטיים המורים לנו על ההתנגדויות שקיימות בתוכנו לגבי עצמנו ובכלל ומונעים מאתנו לזרום באופן חופשי. שהרי, כל התנגדות מצמצמת את כר ההתנסויות שלנו לטוב ולרע.
כך גם לגבי המשפט "הפוסל במומו הוא פוסל". כלומר, אנו משליכים, בדרך כלל בלא מודע, את מה שמפריע לנו בתוך עצמנו על הסובב. מאשימים את האחר בדברים שאיננו מקבלים בתוך עצמנו כמו למשל, אדם שאין לו סבלנות יכול לבוא לחברו בטענות שאין לו סבלנות אליו. אנו קולטים מן הסובב דברים שמפריעים, מרגיזים, מאיימים עלינו המהווים מורים עבורנו, לגילוי מה שמעכב אותנו בתחומים שונים, המקשה על יחסנו עם הזולת וככול שאנו עסוקים בהשלכה, כך איננו פנויים ללמידה ולגילוי ובוודאי לא לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. כשאדם מתנהג בצורה בוטה "ולא נחמדה", ואנו מכילים את התנהגותו, אין הדבר אומר שאנו מסכימים עמה. ברגע שאיננו מסכימים עם ההתנהגות שלו, אך מכילים אותה, סביר להניח שהתנהגותו, אלינו לפחות, תשתנה. מה שבטוח שאנו השתחררנו מהשקעת אנרגיה מיותרת במה שאין לנו שום שלטיה עליו . למרבה הפלא, השינוי חל מעצם היכולת להכיל את האחר, הדבר, העניין כעובדה דבר הגורם לשינוי בשדר שלנו. הפידבק הישן שהאדם רגיל היה לקבל מאיתנו משתנה להכלה וחמלה אמתית להתנהגותו שלאחר זמן, בדרך כלל,גם משנה את תגובתו. אני ממליצה לכולנו להתאמן בלהרשות לשני להיות מה שהוא כעובדה שאיננו עסוקים בוויכוחים איתם ומתוך כך להחליט כיצד אנו מגיבים לו/לה/להם. בהצלחה!