אנחנו חיים בכדור הארץ, במיוחד בתקופה הזאת, להשלמת מעגל, מה שאומר שחווינו לאורך התנסותנו כבני אדם, את כל מה שניתן היה לחוות דרך מיפתח הזיכרון הקטן אותו חווינו בכדור הארץ, שאפשר לנו את חוויית חמשת החושים במלואם. חווינו את כל ה"טוב" וכל ה"רע" והבאנו אתנו ידע, כוחות, זיכרונות, התנסויות, פחדים, חרדות וחששות אותם באנו לפתור, ובעצם באנו לעשות שלום עם עצמנו ועם העולם הסובב אותנו, דרך ההיזכרות של מי אנחנו באמת = ניצוץ אלוה ממעל.
בחרנו הפעם להשתחרר מדפוסים, אמונות וקביעות מקבעות ואנו עושים זאת גם דרך חווית והגשמת חלומות וכמיהות, כמו גם דרך מקומות שלא היו לנו טובים, שלא השלמנו וסיימנו. זוהי תקופה לא קלה לרוב בני האדם. אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים לנקודות כואבות איתן בחרנו לעשות שלום, לפתור אותן כעם וכאנשים פרטיים. זה מאוד קריטי מפני שזו תקופה של השלמת מעגל.
אנחנו משחזרים כל עוד איננו מודעים לכך שאין צורך לשחזר; משחזרים חוויות, לוקחים את המסקנות שלנו לגלגולים אחרים, מסקנות "טובות ורעות". במאמר מוסגר אומר שמידע על דפוסים אלו אמור לעזור לנו להפסיק לשחזרם. היום יש לנו נגישות לידע שמאפשר לנו לוותר על השחזור.
הפעולה של השחזור מביאה אותנו הרבה פעמים לתובנות שזה היה ואיננו.
אני רוצה לצטט קטע מתוך הספר "דממה מדברת" שכתב אקהרט טול (מומלץ!!), באשר לשינוי התודעתי:
"השינוי של המודעות האנושית שוב אינו סוג של מותרות המתאימים ליחידי סגולה. השינוי הוא דבר הכרחי כדי למנוע מהמין האנושי הרס עצמי. בתקופתנו, תפקודה הלקוי של המודעות הישנה וצמיחתה של המודעות החדשה, הולכים וגוברים במקביל. באופן פרדוקסלי, הדברים נעשים גרועים יותר וטובים יותר בו זמנית, אף שהגרועים בולטים יותר לעין מאחר שהם משמיעים "רעש" רב כל כך" מעבר החיים הנוכחי משמעותי ביותר, מפני שמדובר במעבר פאזה יקומי, לא רק קיומי ואסביר: עד כה לאורך שנות היסטוריה רבות, בכדור הארץ ובמקומות אחרים ביקום, חווינו את עצמנו בהפרדה. כלומר, על מנת להגשים את הפוטנציאל שלנו במלואו, נולדנו בדמויות שונות, בזמנים שונים, בעולמות שונים ובעצם, מבחינת הזיכרון, כל תקופת חיים כמו עמדה בפני עצמה, כספר בספריה, שאין לו כל קשר לספרים אחרים, אלא אם כן מישהו קורא אותם ועושה הקשרים במודע. זוהי תקופה המאפשרת התחברות לספריות הידע שמעבר לזמן ומקום, תקופה שזיכרון ההיות, הנשמה, עולה ויש לנו יכולת הולכת וגדלה להבחין בהקשרים ביננו לבין מודעות רחבה וגדולה מזו של חמשת החושים.
הדבר מייצג את המעבר ממיפתח זיכרון קטן למיפתח זיכרון הרבה יותר גדול: אנחנו עוברים מדרך חוויה והתנסות בה שכחנו שאנו חלק מהשלם לחוויה של הכרה בניצוץ, הכרה בשוויון ערך מעצם ההיות ובכך ש"אני = אנחנו". קרי, כל אחד מאתנו נשמה טהורה בתלבושת אנושית (כרגע נחמדה, או לא…), שיש לה תפקיד המשרת את הכלל מעצם היותה.
מי שישוב לתלבושת אנושית בכדור הארץ לאחר השלמת המעגל (המדריכים הרוחניים מדברים על כ- 50 שנה להשלמה המלאה של שוויון ערך, אהבה, שייכות וכבוד לעצמנו ולאחר וכד'), יחזור לכדור הארץ שונה מכפי שאנו מכירים עד היום. כדור הארץ משתנה, עובר לרמה יותר רוחנית, לגלי אלפא. כלומר, האנשים שייוולדו לכדור הארץ בעוד חמישים שנה ייוולדו לזיכרון שכולנו "אחד", לשוויון מעצם ההיות לחיבור מלא לאינטואיציה, לרגישות קולטת, עם עין שלישית מפותחת = מפתח זיכרון גדול יותר. כדור ארץ שאין בו הפרדה בין גוף לנשמה כפי שאנו חווים עדיין, כבר מיליארדי שנים.
כל ההולכים בדרך המחברת בין רוח לחומר, יוצרים שביל חדש המחבר בין נשמה לגוף;
כל מי שבחר להתחבר למודעות הרוחנית, לקבלה ואהבה עצמית מתוך תחושת שייכות מעצם ההיות, מקדים את זמנו וכך גם מקדם אותו, דרך הבחירה להתחבר לנשמה בגוף, במודע הכרתי, ליצור את השינוי התודעתי הלכה למעשה. זהו בהחלט אתגר גדול, היות ואנו עדיין נמצאים בתפר שבין התוכנה הישנה והתוכנה החדשה.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.