הנשמה היא אנרגיה , קוד פוטנציאלי המגשים עצמו לאט- לאט, כך הופך הפוטנציאל לממש. = שלם המשלים את עצמו כל הזמן. הקוד הנשמתי הוא שלם, טהור, נפלא ונהדר, אלא שהוא חווה את עצמו כל הזמן בקטעים קרי בכל מיני פנים. כלומר, הוא משלים את עצמו כל הזמן והוא שלם ואין סתירה. כשזוכרים את זה, מבינים שאנחנו כל הזמן לומדים, כל הזמן מתפתחים והכול בסדר. צועדים בדיוק בשביל שנועד לנו, כל הזמן שלם שמשלים עוד חוויה. זה הבדל בגישה. אנו שלמים כמו שאנחנו ומשלימים עצמנו כל הזמן, הווים וחווים. זה שינוי של גישה, שינוי התוכנה. זה העידן החדש.
ההתחדשות היא בעובדה שאני שלם שמשלים את עצמו כל הזמן וככה גם כל אחד אחר. זה מקום של שוויון ערך. בצורה כזאת ביכולתנו לזהות את הנשמה הטהורה בגוף ויחד עם זאת להבחין ב"תלבושת" שהיא לובשת באותו רגע. אם ה"תלבושת" של האדם כרגע היא של גנב, כמובן שלא ניתן לו להיכנס אלינו הביתה, אך יחד עם זאת ביכולתנו להבחין בנשמה שמתחת ל"תלבושת" הזאת. להבין את הרוצח שרצח ולראות שזה חלק מהרפרטואר האינסופי האנושי לטוב ולרע. זה לא אומר שנלך לרצוח.
תלמידה: כשחז"ל אומרים "ואהבת לרעך כמוך" הכוונה היא שהרע שלך שווה לך. כלומר, לא נותנים את החיים בשביל מישהו אחר כי החיים שלך שווים באותה המידה.
דורית: נפלא! שאקרת לב מלאה ומאוזנת זו תחושה שאני בסדר כמו שאני. נתתי ועשיתי כל מה שיכולתי, וזה בסדר גמור. אחד הדברים הקשים בחיים שלנו זה האשמות. אנחנו כל הזמן מאשימים את עצמנו שלא עשינו מספיק, שעשינו יותר מדי. זה לא שאקרת לב מאוזנת.
מי ששאקרת הלב שלו מאוזנת לא יהיה אף פעם קורבן של אף אחד ובשביל שום דבר. הוא יתחתן או יחיה עם בן/בת זוג מפני שהוא אוהב אותו, מפני שהוא יכול לתת לו והוא יכול לקבל ממנו ולא מפני שיש לו כסף או שהוא חתיך. כלומר, הוא יתחתן איתו ממקום של שוויון ערך מוחלט.
זה לא מצב כזה או כזה או כזה. אנחנו נעים, אין מצב סטטי, יש השתנות. ההתפתחות היא לכל הצדדים והכיוונים ואכן אין מצב סטטי. אך באופן בסיסי, מי שבאמת אוהב את עצמו לא ימצא את עצמו במצבים של חסר או עודף בשאקרת הלב.
כששאקרת הלב מאוזנת יש איזו ידיעה פנימית טבעית לגבי מה נכון לנו ומה לא נכון לנו עם יכולת שימת גבולות נכונה. ז"א, לא נגיע למצב שבו נמצא את עצמנו מנוצלים ע"י מישהו. לא נגיע למצב שבו ניקח או נתבע ממישהו אחר מבלי לשים לב שכרגע הוא לא פנוי או שהוא לא יכול. אני מדברת על משהו אינסטינקטיבי טבעי, מעבר למודע.
אנחנו מדברים על שני דברים. דבר אחד זה העבודה כדי להגיע לאיזון, וכרגע על המצב של האיזון. כשיש כבר איזון בשאקרת הלב זה אומר שהאדם מקבל את עצמו כמות שהוא על כל הדברים ה"רעים" וה"טובים". זה אומר שיש לו איזה ברומטר פנימי שאומר לו מה נכון לו ומה לא נכון לו, למה להיענות ולמה לא, הוא לא אומר "כן" כשהוא מרגיש "לא".
זה עבודה להגיע לאיזון. במצב מאוזן אין לנו את ההתנדנדות. כששאקרת הלב מאוזנת אנחנו נמצאים במקום של קבלה והכרה בערך, במקום של הגבולות שנכונים לנו. נעשה את הדברים שאנו מאמינים בהם ולא נעשה את הדברים בגלל שמישהו אחר מצפה מאיתנו.
הארה: זה כבר קטע של להיות מושלם.
דורית: זה העניין של "שלם פירושו משלים עצמו כול הזמן". מכאן מתחילים חיים חדשים. מושלם זו השלמה מתמדת. עלינו להבין שברגע ששאקרת הלב מאוזנת, אנו חיים מאותו הרגע ואילך מתוך הוויה של שאקרת לב מאוזנת עם כל ההתנסויות, העליות והירידות. זה לא שזה נגמר והמשימה הושלמה. עד שלא מגיעים לאיזון, מתנדנדים. אחרי שהגענו לאיזון לא מתנדנדים יותר. איזון אף פעם אינו סטטי.