בסדנת תקשור שהתקיימה זה מכבר, נשאלתי לגבי המצב המדיני, הפוליטי בעולם בכלל ובמה שנוגע לנו בפרט.
מנקודת מבט של התפישה האנושית הרגילה כמעט הכול כבר נאמר: על העוולות על אי הצדק, על האיום של איראן, על מה שקורה בסוריה וכו' ואין בכוונתי להתייחס לכך כאן. (תקשור תחזית שנתית יפורסם בשבועות הקרובים). כל מה שקורה מסביב מאד מאיים, מפחיד ואפילו מתסכל ומייאש לעיתים, בפרט לכל מי ששואף בלבו לחיים שקטים, נינוחים לאווירה טובה, למי שמחפש צדק והגינות, רגיש לעוולות, כמהה לחיים הוגנים יותר, עם אכפתיות אחד כלפי השני וכדומה. ברצוני לדבר על הדברים מנקודת מבט של התבוננות רחבה.
כבר דובר בשינויים המתרחשים, בכמה מהכתבות והתקשורים אותם תוכלו למצוא באתר. הפעם ברצוני לדבר על השינוי במובן של שינוי התייחסות למה שקורה. אך קודם אקדים ואומר שאנו מצויים בתווך בין שתי תוכנות, התוכנה הישנה (כל מה שאנו מכירים מקדמת דנן לגבי חוקי ודפוסי האנוש), לבין תוכנה חדשה המבוססת על ידע, תבונה, חוכמה שמעבר לזמן ומקום המתחברת לזמן ומקום דרך פתוח מודעות רוחנית. ניתן לעשות הקבלה למעבר מתוכנה ישנה לחדשה לתינוק שמתחיל ללכת קם ונופל, מתנדנד על רגליו עד שהוא תופש את היציבות. נקביל תינוק השוכב במיטתו, מודע לצרכיו הבסיסים בלבד תלוי כל כולו בהוריו מבלי להיות מודע לעולם הסובב אותו מעבר לכך, למצב תודעה של התוכנה הישנה. מאידך, נקביל את התינוק שמתחיל ללכת למעבר שבין המצבים ממצב ""נייח""למצב נייד קרי, למקום של מודעות רחבה יותר, חופש פעולה גדול יותר בו אנו נעים על פי הבחירות שלנו עם שדה ראייה הרבה יותר גדול.
אנו נמצאים בתקופה מאד קריטית של שינוי שכמותו לא היה בכדור הארץ וגם לא ביקום במובן של חיבור בין תוכנות, בין תודעות כלומר, שהתפישה האנושית מתחברת לתפישות נוספות והתפישות יקומיות שונות מתחברות זו לזו. במילים אחרות, מדובר במה שהמדריכים מכנים שכלוף = שכלול וחילוף, של אנרגיות מאד, מאד, משמעותי, הנוגע כאמור, בפתיחה רחבה וגדולה של תאי זיכרון וכתוצאה מכך חיבור לידע שהוא הרבה מעבר לזמן ומקום. הידע קשור למי אנחנו באמת = "ניצוץ אלוהה ממעל", שווי ערך מעצם היותנו וכדומה קרי, חיבור להרבה יותר אפשרויות מיצוי, מימוש להרבה יותר עוצמות, יצירתיות, חשיבתיות ולביטחון קיומי מעצם ההיות.
הלכה למעשה בפועל, הרבה מאד אנשים מחפשים תשובות חדשות לגבי עצמם והחיים. אנו חשים בשינויים אקלימיים, בהתייחסות של האנשים שכבר לא מוכנים להיות "פראיירים", קיימות מלחמות על "צדק חברתי", וכן הלאה. אין לזה עדיין קול שיוצר שינוי רדיקאלי בשטח אך בהחלט ישנם ניצנים.
ניתן לדמות את התהליך להר קרח שנמס, המים זורמים אל הים ופני הים עולים. התהליך אינו קורה ברגע אחד. עליית המים מאד מאיימת. בכדור הארץ עדיין איננו "לומדים בהתנדבות", (קרי, מתוך ראייה רחבה מראש של תוצאות העשייה, המילים וכו'), אלא, לומדים כתוצאה מהתנסות בפועל, ממשהו מאד, מאד, תכליתי. כלומר, מחוויות לפעמים כואבות, המזכירות לנו שיש דרכים נוספות; שהפיטורין מהעבודה אינם אסון, אלא הזדמנות, שכל דבר שקורה לנו מהווה ערך למידה חשוב, גם אם איננו רואים זאת מיד. החוויה וההתנסות בפועל, מהווים לאורך מיליוני שנים את דרך הלימוד, ההתפתחות והשינוי המתאפשר בעקבות זאת.
המדריכים מכנים את התקופהכ"חווית האבסורד". כלומר, דרך ההקצנות, האיומים, דרך הרשתות החברתיות המאפשרות לכל המידע להיות נגיש לכולם, יתאפשר שינוי.אנו נוטים, כבני אדם, להגיב לדברים, לאירועים מאיימים, מתוך פחד, חשש לבאות, ביקורת, שיפוט וכן הלאה. זו הדרך היותר מקובלת. יש דרך נוספתשרואה באירועים חלק מ"חווית האבסורד" כי בלי זה לא יתחולל שינוי. הדברים אמורים "לטפוח לנו בפרצוף" כדי שנקום ונעשה מעשה, שנוכל לצאת מהייאוש ונשאל את עצמנו איך אנחנו יכולים להשפיע, איך אנחנו יכולים להפסיק להיות במקום של הקורבן/מקרבן, מקום של נחיתות/עליונות, מה שעדיין מאפיין את העולם שלנו.
אם נסתכל על כל מה שקורה כולל האיום האירני, מהנקודה הזו, הכול מקבל פרופורציות אחרות מבחינתנו. אני מציינת זאת מכיוון שבתוכנו עדיין קיימת ה"אנרגיה הישנה", דברים עדיין מאיימים גם עלמי שמצוי בתהליך פיתוח מודעות רוחנית שנים רבות. אנו חלק מהתוכנה האנושית, היא עדיין כאן ועדיין שלטת, אך יחד עם זאת אנו עסוקים ביצירת תוכנה חדשה שהנקודות המנחות הן: מעבר לשוויון ערך, בו אנו מכילים בתוכנו את כול ה"טוב" ואת כול ה"רע" וכבר לא מופעלים מאף אחד מהם. מקום שבו אנו יכולים לפעול בצורה המעשית והקונקרטית ביותר במציאות ולעשות את התפקידים שלקחנו על עצמנו מבלי להיטלטל בין צורכי האגו, החברה והמשימות שבחרנו לבצע.
בניית התוכנה החדשה הינה תהליך ובתהליך מסוג זה עולים גם הפחדים ומתרחשות כל מיני תופעות פיסיולוגיות שאין לאף אחד מענה עליהן כמו למשל קשיים בזיכרון ללא קשר לגיל. הזיכרון עובר מזיכרון ליניארי לזיכרון מעגלי הקשרי כלומר, כל הידע יבוא באופן אינטואיטיבי, דרך תחושת הבטן, בהרגשת הידיעה ולא בדרך אליה התרגלנו לאורך שנות מעברנו בכדור הארץ. הכול הווה, שהעבר והעתידמוכלים בו. זהו שינוי שאף פעם לא חווינו בכדור הארץ ומכאן שנוצר גם בלאגן גדול בגוף: המערכת ההורמונאלית "משתוללת", המערכת העצבית יכולה "להשתולל", כלומר, נוצר סדר חדש בכול הרמות. אם איננו מודעים ועוזרים לזאת לקרות בצורה זורמת דרך החיבור לרוח, דרך מדיטציות, יש להניח שהשינוי יהיה כרוך בקשיים יותר גדולים מאשר אם נשתמש בהבנה שמעבר לזמן ומקום ובכל הכלים שהבנה זו פותחת.
על פניו, הדברים נראים כאמור, מאד מאיימים ובדרך כלל כאשר אנחנו מרגישים מאוימים אנחנו או מתכווצים או נלחמים. (שלושת ה –F : Fly – Fight, – Freeze) מה שמביא לכך שהאבסורד יגדל עד שיהיה שבר.
ברצוני לומר משהו מאד מעודד, כולנו בכדור הארץ, בין שבחרנו במיפתח זיכרון קטן, קטן, קטן, ובין שבחרנו להתחבר למיפתח זיכרון גדול, גדול, כולנו נשמות מפותחות שעשו את הדרך שלהן בכדור הארץ וסיימו את כל מסכת החוויות ל"טוב"ול"רע". כולם כשבעה מיליארד אנשים, לא משנה באיזה מצב הם נמצאים, או באיזה הקצנה פנאטית הם נמצאים כרגע, באו לעשות שינוי בדרך זו או אחרת, כאשר בשורה התחתונה אנחנו אמורים לגשר בין "טוב לרע" בתוכנו , בין עליונות ונחיתות בתוכנו ולהכיל את הכול.
תקופה זו אם כן, מציפה את הפחדים שלנו, את האיומים שקיימים בתוכנו, מנערת את אמות הספים, קרי, מאפשרת לכול אותם "עניינים בלתי פתורים" לצוף לתודעה ההכרתית על מנת נפתור אותם. ניקח דימוי הממחיש את ה"עניינים הבלתי פתורים"; ברכת דגים רגועה, רוגעת, שמימיה שקופים ואנחנו באים עם מקל דק ומערבבים את מימיה בעזרתו וכל מה ששקע ולא נראה על פני השטח קודם לכן, צף למעלה כתוצאה מהערבוב. בעצם עלינו ללמוד לברך באמת את כל מה שעולה. כל מה שעולה מורה לנו איזו השלמה נחוץ לנו עוד לעשות בחיינו. לשם כך בכל פעם כשאנו בהרגשה של תקיעות, חשש וכדומה עלינו לשאול מה מצב זה אמור לומר לנו, איזה שרות נותן לנו מצב זה או אחר? כאשר שואלים ומקשיבים לתשובות מוצאים בדרך כלל פתרון ונמנעים ע"י כךמפאניקה, מהתנגדות וכעס, אותם אנו אמורים להכיל. קיים בנו הכול: שמחה, כיפיות, חוכמה, יצירתיות, כעס, אגרסיה, התנגדות, עצב, עיוורון לגבי דברים מסוימים, שהרי איש איננו רואה הכול. ישנם מצבים בהם אנחנו עיוורים ומצבים בהם אנו רואים.
מאד עוזרת לי הידיעה שכול הדברים הקשים שמתרחשים, באים ממקום של ראייה מאד, מאד, צרה. ברור לי שמי שמסוגל לפגוע ולהאמין שהפגיעה שלו באחרים תבטיח לו מקום ב"גן עדן",מפתח הזיכרון שלו מצומצם, יושב על אחוזים מאד נמוכים ויחד עם זאת יש לזה שרות והשרות הוא לכל אחד ואחד מאתנו. השאלה היא על מה אני בוחר/ת להתמקד? על התועלת, על איזה שעור זה בשבילי, על מה אני יכול/ה לעשות וכו' או האם אני בוחר/ת להתמקד בפחדים, חרדות, כעסים, התנגדויות וכן הלאה.
כבר נאמר מזמן ש"ידע = כוח", כאשר יודעים קשה לבלבל אותנו, להוליך אותנו שולל, להעלים מאתנו דברים. בכל דבר יש יתרונות וחסרונות אך אין לנו עדיין את היכולת להכיל את היתרון של עצם החוויה ללא שיפוט. על פי המדריכים מטרת החיים בכדור הארץ היא התנסות, לא התוצאה. כדבריהם: "התנסות = הצלחה והצלחה = התנסות". ההישענות כל התוצאה היא תוצר של דפוס שהומצא על ידנו הכרוך בהשוואתיות, ביקורת, שיפוט וכן הלאהאותו אנו "רודפים"לאורך חיינו האנושיים, כאשר המטרה האמיתית היא ההתנסות. "החיים מגרש אימון וכלל שאתם מתאמנים יותר אתם הופכים מיומנים יותר" כך מדברי המדריכים.לאט, לאט, תופשת הצניעות את מקומה הראוי האומץ להתנסות בלי לקשר התנסות עם כישלון עולה, הבטן לא כואבת, הלב הופך נקי יותר ורגוע, אנחנו מפיקים מעצמנו הרבה יותר, מתבוננים על כל התופעות שקורות עכשיו ומשתמשים בהם לטובתנו העליונה, על מנת ליצור את השינוי ולעשות את מה שבחרנו לעשות. (כתבות ותקשורים בנושא באתר).
ירדנו לכדור הארץ עם משימה להשלים מעגל חוויות "לטוב" ול"רע". גם אנשים כמו הדלאי למה וחבריו הם בני אדם וכפי שאמר הדלאי למה "כשעוקץ אותי יתוש אחד מילא, שנים אני יכול להסתדר, אבל כשעוקצים אותי הרבה יתושים אני לא יכול שלא להגיב". אומר אדם שקיימת לגביו הסכמה שהוא משכמו ומעלה. כולנו בני אדם. יש דברים שקל לנו אתם וכאלה שקשה יותר ובאנו לגשר על ובין ארבעת הרבדים: פיסי, רגשי, מנטאלי ורוחני. כלומר, "לגשר על", אומר להכיל אותם ולא להיות שפוט של אף אחד מהם. "לגשר בין", אומר לחבר ביניהם ולהשתמש בכל רובד כמאה אחוז ורבע מהשלם בדיוק באותה המידה. זהו בהחלט פרויקט לא פשוט, בפרטכשאנו עדיין אוחזיםבדעות, אמונות וקביעות לגבי רובד אחד לפחות כגון: "אסור לי להרגיש, אם אני ארגיש מי יודע מה יקרה לי העולם יתמוטט" או לחילופין, "אוי לי מלהתחבר לרוח, רחמנא ליצנן" ועוד. מי שמחובר לרובד הרוחני יודע שהוא בא לכאן על מנת לשים את שתי רגליו על קרקע המציאות ולהיות מאד הגיוני ולהתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים לו ברצינות הכי גמורה ומבלי לקחת אותם יותר מדי ברצינות, "ואין סתירה", כמו שאומרים המדריכים.
דומה הדבר ל"שיווי צורה" כלומר, להזדהות מבלי להזדהות. אנו אמורים להגיע למצב של הזדהות מלאה עם כל אחד מארבעת הרבדים כל אחד בדרכו, מבלי להזדהות אתם וזוהי משימה לא פשוטה. עלינו לקבל את עצמנו גם במהלך הדרך. אךגם כאשר אנו יודעים זאת, זה לא אומר שפה ושם לא תכסה אותנו זעה קרה, שמשהו יתפוס לנו את הגב וכו'. הכול חלק מהתהליך זה מה שאנו מכנים "לגשר על".עלינו להתאמן כדי לצבור מיומנות.
לסיכום:שכלוףהאנרגיה בכדור הארץ גורם לזיכרון הנשמתי להתעורר ולאט, לאט, לגבור על הזיכרון האנושי.דבר זה מאפשר לנו להתייחס באופן בונה גם לדברים הקשים שקורים, להבין את סיבתם ואת טעמם ולפעול בהתאם בצורה מעשית עד כמה שניתן. מודעות זו מאפשרת לנו לחיות בשלוות נפש יותר גדולה והכי חשוב לעשות כל מה שלעיל ידנו לתקן, לשפר, להרגיע וכו'.