אחת המטרות המרכזיות בקורס ל"פיתוח מודעות רוחנית ותקשור", היא רכישת כלים מעשיים לשימוש בדמיון (דרך מדיטציות, כתיבה מדיטטיבית, התבוננות וכו'), בעזרתו ניתן לקלוט תמונה יותר גדולה מאשר מתאפשרת דרך חמשת החושים בלבד, תמונה המאפשרת גילוי והבנות של תכונות, תהליכים, חששות וכדומה. מתעוררת מודעות גדולה ורחבה יותר לגבי עצמנו, חיינו ושל האנשים הסובבים אותנו. התוצאות השכיחות ביותר כשמשתמשים בכלים הם; שלוות נפש, סבלנות וסובלנות כלפי עצמנו והסובב, יצירתיות גדולה יותר בכל תחומי החיים ובכלל, יכולת יצירת מציאות בונה/רצויה.
מודעות היא תוצר של הפנמת הידע, על כל הרבדים מהם אנו מורכבים; פיסי, רגשי, מנטאלי ורוחני. לא תתאפשר הפנמה של ידע ושינוי בעקבות זאת, במידה והוא נקלט רק ע"י אחד מהרבדים; על החלק הרוחני לקלוט ולהעביר למוח האנושי ודרך זה להוביל, על השכל (מנטאלי), להבין, על הרגש להכיל ועל החלק הפיזי לתפקד בהתאם.
על כן, הרבה מהתרגולים מתבססים על פיתוח ראייה, הקשבה פנימה והחוצה, על מנת להביא תובנות, הבנות, רעיונות, אפשרויות, מתת ועל המודע, למודע ההכרתי, להרחבת רשת האופציות המודעות שלנו בחיי היומיום ולחוויית חיים מלאים ומספקים יותר על בסיס יומיומי.
ברצוני לשתף אתכם בשלוש מהתגובות שהובעו על ידי תלמידים בתום מדיטציית התבוננות פנימה מהעין השלישית אל הלב.
תלמיד: התערבב לי בהתחלה הקטע של השכל. מה, אני אסתכל עכשיו על הלב!? איזה לב!? מה פתאום לב!? זה לא רוחני לב. עברתי בעבודה חוויה מתסכלת ומכאיבה שעדיין מציקה לי אך החלטתי לא להיכנע לשכל וללכת עם ההדרכה שלך ואז נפתחה לי הראייה:
ראיתי פעימת אור קטנה, שקופה, יפהפייה, בתוך קונכייה הזורמת בנהר. נסקתי מעליה וזרמתי איתה כשאני נמצא מעל לנוף מדהים ביופיו. פתאום מצאתי את עצמי בתוך הקונכייה, התחלתי להרגיש שאני צומח איתה בתוך פעימת האור ועלו לי המילים: שינוי, ביטחון, עוצמה ושמחה. הפלא ופלא הכעס והחוויה המרגיזה, נעלמו. אני שמח שנטרלתי את השכל. תוך כדי המדיטציה ראיתי את הקושי והבנתי שאני יוצא ממנו, שדברים יסתדרו לטובתי ואין לי מה לדאוג. דבר שהביא אותי לרגיעה ולשקט אמיתיים.
תלמידה: ראיתי אנימציה איך הלב עובד, פועם, ראיתי את עצמי קטנה שמחה מדלגת על החדרים, על המחיצות וכו', ואז הייתה לי הארה, שעם כל השמחה והרגשות יש גם את הפגיעות, יש גם את העצב. בצורה מטאפורית, הפגיעות נראתה לי כצלקות על הלב, מהם אני נוטה להתעלם עד כדי כך שהם כאילו לא קיימות עד שמשהו מעלה אותם על פני השטח. חוויתי בכך את שני הצדדים למטבע; שעולם הרגשות זה גם זה וגם זה, וזה בסדר. זה לא בא לי מהמקום של עצב אלא מהארה שאלה החיים, שיש בהם גם שמחה וגם עצב וזה בסדר גמור. בשבילי עצב אף פעם לא היה לעניין כי אצלי הכול בסדר תמיד… עלו עוד אסוציאציות של שמחה, נתינה ואהבה כמו גם של עצב ופגיעות, וזה בא ממקום של פרספקטיבה. הבנתי שעלי להכיל את התרגילים האלה ברמת ההבנה והתודעה ולעשות את העבודה בבית, גם אם זה לא הולך כמו בשיעור.
תלמידה: לא כל כך הבנתי למה התכוונת בהתבוננות מהעין השלישית אל הלב. התחלתי להעלות תחושות שהרגשתי. עלו לי דמויות שיכולתי להזדהות עם התחושות שלהן. עלו בי תחושות מעורבות. לא ידעתי אם זה אני. זה היה מבולבל וויתרתי על המדיטציה.
דורית: כשאנו מתחברים למהותנו הרגשית היא כוללת את כל סוגי הרגשות בעולם.
תלמידה: זה לא היו תחושות כל כך נעימות.
דורית: אני מניחה שאם היית ממשיכה עם זה היו גם עולות גם תחושות נעימות וטובות מפני שהמהות הרגשית מכילה את הכול. אם לא עולות גם תחושות נעימות עלינו לבדוק ולעקוב אחריהן ולראות מהיכן זה נובע. זאת עבודה אחרת שנעשה בקבוצה בהמשך. כשאנו מביאים דברים לתודעה ההכרתית, הם מתחילים לעבוד, ואנחנו אפילו לא יודעים איך. לא הכול עובר דרך ההכרה שלנו. המהות הרגשית שלנו כוללת את כל סוגי הרגשות, וכך זה נכון וכך צריך.
הרעיון של העולם החדש לפוגג את המקום שבו הדפוסים מנהלים לנו את החיים ושולטים בנו על ידי קבלתם והכלתם.