נולדנו לעולם תהליכי עליו חלים חוקי הטבע = לידה ומוות.
כל זאת ידוע ומובן ולמרות זאת, ככל שעולה מניין שנותינו עלי אדמות, אנו חווים את דפוס התכלות הגוף, החלשות חמשת החושים וקשה לנו, לפעמים אפילו קשה מאד, זה מאיים על עצמאותנו ומוביל אותנו לקראת תלות.
אז מה עושים? אחד הדברים שחשוב להסכים אתו ולקבל הלכה למעשה, שחלים שינויים בגוף קרי, אנחנו מזדקנים! כל עוד זה הדפוס בכדור הארץ כך יהא!!! כלומר, שעם השנים הראייה יכולה להיחלש, השמיעה, הכוח הפיסי נחלש אלא מאי כוחה של הרוח החופשית יכול לפרוץ החוצה במלוא העוצמה ולמלא את מצברנו במלוא העוצמה. זה לא אומר שאנו מדלגים על תהליך ההזדקנות אלא, מקלים, משתחררים מפחדי האובדן ופחדים אחרים ולומדים להפיק מהלימון לימונדה. בנוסף לקבלה הלכה למעשה ניתן להקל על עצמנו בכך שאנו שמים דגש ומודים מכל הלב על מה כן אפשרי עבורנו עכשיו.
במילים אחרות לומדים לחיות מתוך ברכה במקום מתוך התנגדות. לדוגמא, מישהי שלא יודעת לקבל אך מאוד יודעת לתת, אפילו מומחית בנתינה, הגיעה לגיל זקנה ולקתה בדלקת פרקים שהגבילה מאד את יכולת הנתינה כפי שהייתה קודם ו"פתאום" התהפכו היוצרות והיא הזדקקה לקבל עזרה, מה שהיה קשה וזר שיצר התנגדות אדירה. הפחד מאובדן שליטה גרם לה להילחם בגוף "לא להיכנע" לכעס מאד גדול על אובדן השליטה, מה שהרע את מצבה עוד יותר. היא לא הייתה מודעת שזו ההזדמנות שלה ללמוד לקבל. היא נזקקת לעזרה, ויש לה הזדמנות להיעזר ולבקש, להכיר במצב הגופני החדש, בהתכלות, במקום להילחם בה.
עליה ללמוד לנהל את הרובד הפיסי, הגוף: ללמוד מה נכון לה עכשיו (שהרי מגוחך לצפות שבגיל 75 יהיה לה אותו הכוח פיסי כמו בגיל 30), כמה מנוחה נחוצה, להתייחס לגוף באהבה, ללמוד להודות לו על כל מה שהוא יכול לעשות ולתת, לשנות נקודת מבט ממלחמה לשלום. אין ספק שבכך לא נחווה את הפער שבהתכלות באותה צורה בשל נקודת מבט מקבלת, מחבקת ולא מתנגדת.
אחד הדברים הכי קשים זה לקבל את עצמנו כשאיננו במיטבנו. במקום להיות עסוקים בהתמרמרות על זה שהגוף מזדקן ולראות בזה בגידה של הגוף, אנו אמורים לראות את זה כחלק מהתהליך ההיפרדות, שהרי "מעפר אתה ואל עפר תשוב".
אני חושבת שמאד חשוב להפיץ את הבשורה בקול רם שהזדקנות אין פירושה בגידת הגוף אלא חלק מתהליך טבעי של החיים בכדור הארץ ושניתן לעשות למען הזדקנות יפה ומבורכת. חשוב לפתח מודעות שתאפשר לנו להפסיק לקחת כמובן מאליו שבגיל 80 נראה כמו בגיל 20…