כול מה שאנו חווים הוא תוצר של תבניות החשיבה שלנו, נובע מתפיסתנו את החיים, את עצמנו ואת העולם. אנחנו לא מודעים לזה. מודעות יכולה לעזור.
עד שתבניות החשיבה שלנו אינן משתנות אנו מייצרים את אותה מציאות. על מנת לייצר מציאות אחרת בכל תחום עלינו לשנות את התפיסה שלנו. על זה אנו עובדים בקורסים כל השנים.
הארה: זאת ההתכווננות האמתית.
דורית: זה מעבר להתכווננות, מדובר בשינוי תפיסה. ההתכווננות בעצמה, ללא שינוי התפיסה אינה מספיקה. כשהתודעה משתנה, ההתנהגות משתנה, הגישה משתנה, ההתייחסות שלנו לעצמנו, לגוף שלנו משתנה, רמת האחריות שאנחנו לוקחים על עצמנו.
התאים משתנים ומעבירים שדר אחר לתאים החדשים כשהתודעה שלנו משתנה או מתחלפת.
אני חושבת שאנחנו ממש, ממש אמיצים וגיבורים בזה שנולדנו לעולם עם תבנית חשיבה מצומצמת ובתוך תבנית החשיבה המצומצמת מגלות תפיסות חדשות, את הראייה האחרת, מטפסות לקצה ההר ודבקות בזה למרות שנולדנו לתבנית חשיבה אחרת, ומשנות את החיים שלנו על פי האמונה האותנטית הפנימית שלנו. זו משימה אתגרית מאוד.
תלמידה: אני זוכרת שבאחד התקשורים של קריון נאמר שהמדריכים אומרים שהם כל כך אוהבים אותנו שהם רוחצים את כפות רגלינו בגלל שאנחנו נמצאים במקום קשה כזה כמו כדור הארץ.
דורית: את זה עלינו לזכור. אנחנו נמצאים במעבר בין שתי תוכנות. רגל אחת בתוכנה הישנה, רגל אחת בתוכנה החדשה, עדיין לא העברנו את הרגל השנייה. אנחנו כבר בתוכנה החדשה, בהרבה מאוד התבוננות, הסתכלות לגבי דברים, שינינו הרבה דברים בתוך עצמנו, אבל עדיין יש לנו חששות, חרדות, אנחנו עדיין נלחצים מדברים, עדיין לא חיים עם מידת הקרבה והמרחק המאפשרת לנו להישאר בשלוות הנפש הפנימית שלנו.