כולנו נולדים עם חושים הקולטים מעבר למה שנאמר לנו, מעבר למה שאנו רואים ושומעים. חלק מאיתנו מקשיב לאינטואיציה שלו וחלק לא, בעיקר אם התחושה אינה מתיישבת עם השכל המודע, חלק גדול מאיתנו יתעלם ממנה,שהרי אינטואיציה ותחושה מחברים לתת המודע ואילו השכל האנושי למודע.
אנו נולדים לכדור הארץ עם מיפתח זיכרון קטן – כ- 5% מהידע הכולל (הנתון לכול אחד מאיתנו מעצם היותו). על מנת שהמוח האנושי יתמודד עם המידע שהאינטואיציה, התחושות והרגישויות מביאים בכנפיהם, עלינו לפתח את יכולת הקליטה וההבנה שמעבר לחמשת החושים הפיזיים (דבר שניתן לעשותו על ידי פיתוח המודעות הרוחנית שלנו).
ניתן לכנות קליטה אינטואיטיבית: רגישות קולטת, אינטואיציה, טלפתיה, תקשור וכדומה. קליטה על-חושית רבת איכויות וכוללת בתוכה ידע גרעיני של דברים, פורטת על ידע שקיים בתוכנו, קרי, נוגעת במיפתח הזיכרון הגדול שקיים לנו מעצם היותנו, המתורגם על ידי המוח האנושי במינון שהמתרגם קשוב לו.
אם אתייחס למה שרובנו מכירים: תגובה אוהדת או מתנגדת לאדם שאנו פוגשים בפעם הראשונה בחיינו אלה על רקע משפטו של הדלאי למה "מעודי לא פגשתי אדם זר", הרי כשאנו פוגשים אדם עולה מנבכי הזיכרון שלנו התייחסות כלשהי (בהתאם למה שחשנו כלפיו), שאין לה קשר לזמן ומקום. המידע הנקלט בנו, ההתרשמות שלנו (הרבה פעמים בלא מודע), נובעת מידע שקיים בתוכנו. אנו יכולים לחוש אהבה או דחייה, כלפי מי שפגשנו פעם ראשונה, שנייה אחרי שפגשנו אותו, משום שמתעורר הידע הקדום העובר בהבזק ובזרם תת קרקעי. אנו קולטים מעבר לאיך שהוא נראה ומה שהוא אומר, דרך לשון הגוף, אינטונציית הקול, וההדהוד שמופעל על תאי זיכרון בלא מודע. כלומר, הידע הנקלט מאדם, ממצב, מאירוע וכדומה, נוגע בספריית הזיכרון שמעבר לזיכרון העכשווי ומפעיל אותו. כמובן שחלק מזערי ממנו עולה למודע המפרש את הדברים על פי הידע הנתון בו בזמן ומקום. ככול שההכרה שלנו בקיומו של ידע כזה בתוכנו גדל ואנו מוכנים לתת לו רשות להתגלות, כך יכולים אנו להיות עדים לתהליך מופלא המתרחש כול העת, בו כל דבר, אדם, אירוע וכו' מעורר ידע שמעבר לחושים הפיזיים ומאפשר על כן הבנה וראייה רחבה יותר, רעיונות רבים יותר, ומכאן אפשרויות התנהלות והתנהגות לגבי אותו דבר, אדם וכדומה, שאינם נובעים משטאנץ של התרשמות אלא מאפשרים חשיבה/הבנה, מחוץ לריבוע והזדמנות להפסיק להגיב כאוטומטים.
בכך חווים אנו תהליך של הארת המוח – הרחבת תובנות והבנות, הלכה למעשה. כלומר, המוח המודע הופך למתורגמן רב זרועי, ורחב של תופעות ואנשים, אירועים ומצבים.
בזמנו הדגישו המדריכים הרוחניים את חשיבות "התקשור המודע" קרי, המודעות ההכרתית הערה של האדם מודעת למה שעובר דרכו, בזמן שהוא קולט, על אף סכנת הסובייקטיביות המצומצמת שבדבר. הם אמרו שבכך "המתקשרים המודעים" פותחים ומאירים את המוח שלהם הרבה יותר מהר מאשר "טרנס מדיום" (המתקשר שדרכו עוברת הישות כשהוא במצב של מאין שינה), שזהו מצב נפלא ונהדר בעל יתרונות גדולים בכך שהמידע עובר ישירות ללא סינון מוחו של המתקשר, אך מבחינת ההתפתחות שלנו, אנו זקוקים להיות "מתקשרים מודעים". קרי, לאפשר למוח האנושי להרחיב את יכולת הקליטה שלו, וזה נעשה רק במודע.
ישנו פער בין הנגיעה בתת המודע ובעושר העצום של הידע והניסיון שיש לכל אחד מאיתנו, לבין המוח האנושי המתקשה הרבה פעמים לתרגם את הידע. הכלים להבנת הדברים שמעבר למודע, הם התחושות, הרגשות והרגישויות. אין לנו דרך להבין דברים רק דרך השכל. כשאנו מתחילים לפתח את יכולת התרגום יש לאפשר למוח האנושי להעביר את הנקלט במקום לחסום שעריו מפני שעבורו הנקלט בלתי הגיוני. המידע הנקלט פורט על תאי זיכרון פנימיים, דרך האינטואיציה, דרך הרגישויות והתחושות, כשהוא עובר לשכל האנושי, השכל האנושי עושה "התעמלות" ומותח עצמו לכל הכיוונים על מנת יוכל להכיל את המידע הזה = הרחבת היכולת לקלוט ולתרגם.
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה ותקשור