תלמידה שאלה את המדריכים כיצד להעביר למילים את מה שהיא קולטת אינטואיטיבית כי עדיין הנטייה שלה לא להקשיב לה ומה שמעסיק אותה אלו שאלות כגון האם זה היגיון? האם זו אינטואיציה? כשהיא מוצאת את עצמה מתבלבלת כל הזמן בין השניים. את האינטואיציה אפשר להרגיש בשני אופנים עיקריים: כהארה בראש או כהרגשה ראשונה. הרבה פעמים איננו נוטים ללכת עם חץ ההארה או עם חץ ההרגשה, אלא עם מה שההארה או ההרגשה עושה, קרי, עם התוצאה שלה, עם התרגום שלה אל המוח, ואז יכול להיות שאין קשר בין מה שהתכוון אליו "המשורר" לבין איך שתרגמנו את זה. אנו נוטים לפרשן את ההארות וההרגשה הראשונה (בדרך כלל בלי דעת), על פי הדעות, האמונות והקביעות הקימות בנו והרבה פעמים נוצר עיוות. כלומר, סביב ההארה שעוברת או סביב ההרגשה, אנו מספרים סיפור בעיקר אם ההארה היא לא סימפטית, או אם זה משהו שהוא לא נעים לנו.
מאוד חשוב להקשיב לתחושות ולאינטואיציות שלנו וללכת איתן מבחינת "נעשה ונשמע". כלומר, אנחנו עושים משהו באופן אינסטינקטיבי ולאו דווקא מבינים את ההיגיון שלו ולא יודעים בדיוק למה. כשאנחנו עושים את זה, זה קורם עור וגידים, ורק אז שומעים ומודעים למה אנחנו עושים את זה.
זוהי סוגיה המעסיקה בדרך זו או אחרת רבים, על כן החלטתי להביא את תשובת המדריכים לשאלה הספציפית, מה גם שבהמשך הם מדברים לכולנו.
מדריכים: "יקרה, שימי לב לתחושה הראשונה. א. התחילי להפנות את תשומת הלב שלך לתחושות. ב. אחרי שאת שמה לב (כמה זמן שנחוץ לך) לתחושות, שימי לב לתרגומן ע"י השכל. הבחיני שהשכל "לוקח" את התחושה ולפעמים עושה ממנה משהו אחר, בפרט כשזה נוגע במקומות של חרדה או של תקווה, (לא משנה), של מעורבות רגשית כלשהי.
שימי לב להבדל בין התחושה שאומרת לך דברים על אנשים שאת לא מכירה מבחינת המודע שלך, או על דברים שאין לך מושג עליהם מבחינת המודע שלך, לאותן התחושות כשזה נוגע למי שאת מכירה ולתרגום, לפירוש המצמצם את עצמו בגלל ההיכרות. ברגע שאת שמה לב לדקויות האלה תתרחב הקליטה ויתרחב התרגום גם במוכר, גם כשזה "לוחץ על כפתורים", כפי שאתם אומרים.
האינטואיציה ניכרת בעולמכן בשני מצבים בסיסיים: אחד, בתחושה הראשונית הנקייה מפירושים, לגבי כל דבר, והשני בהארה הנקייה החולפת כאילו דרך המוח כאיזשהו הבזק של רעיון.
אנו מזמינים את כולכן לשים לב לתחושה הראשונה בכל דבר, כמו גם להארה שחולפת כמו ברק. אלה שני הכלים הבולטים שהאינטואיציה יכולה להיות מזוהה דרכם ביתר קלות.
האם את חושבת שתוכלי מעשית להפנות תשומת לב לתחושה הראשונה ולהארות המבזיקות בראשך"?
תשובה: זאת המטרה שלי אבל קצת קשה לי.
מדריכים: "ראי, את יכולה להקל על עצמך דרך כתיבה אינטואיטיבית. כשאת מאפשרת לעצמך לכתוב את כל מה שאת חשה, מרגישה, עובר בראשך, כאימון קבוע לפחות פעמיים בשבוע, את תגלי את ההבדל בין האינטואיציה הנקייה לבין תרגום המוח על פי הפירושים שכבר קיימים בו. ברגע שההבחנה הזאת תהייה מודעת לך לא תתבלבלי אף פעם בין תחושות הבטן או ההארות האינטואיטיביות, לבין ההיגיון.
אנו מזמינים אותך להתאמן. האימון מביא אמון".
והנה המשך דבריהם לכולם:
מדריכים: "מזמינים אנו אתכם להקשיב. הקשבה, שבעולמכם נחשבת פסיבית, פותחת ערוצי קליטה והבנה אינסופיים מפני שסוג הקשבה כזה משולל ביקורת, שיפוט, דעות ואמונות במובן של השתלטות על התרגום. בהקשבה אתם פשוט פותחים את עצמכם להקשיב לאחר באופן מלא, וגם אם וכאשר חולפות דעות או חולפת ביקורת או חולפות הארות, אינכם מתייחסים אליהן, הן כחלק מהעננים בשמיים. אתם במאה אחוז קשובים לאחר או/ו לאחרים, מבלי שעליכם לומר דבר מה, להציע דבר מה, להביע את דעתכם.
בסוג הקשבה שכזה תתעורר גם ההיענות הנכונה, או ייווצר הסנכרון הנכון, בין המדבר למקשיב בצורה האופטימאלית ההולמת ביותר. ההקשבה אמורה להיות ממקום תמים שאינו יודע מה השני הולך לומר, שאינו יודע את התשובות למה שהוא שואל, או חושב או מהרהר או מקטר לצורך העניין, הוא פשוט מאפשר לשני להעביר באופן נקי וחופשי את כל מה שיש לו להעביר באותו הרגע.
אנו מבטיחים לכם נאמנה שמרגע שאתם מתאמנים בסוג הזה של הקשבה יתחוללו בחייכם ניסים מופלאים בכל מה שקשור ביחסי האנוש, ביחסי הגומלין ביניכם לבין הסביבה, ביניכם לבין עצמכם. בכדור הארץ הקשבה זו נדירה ביותר. זה סוג הקשבה שאפשר לכנותו נתינה, נתינת מקום מלא, שלם, לאחר ולעצמכם כחלק מהאחר.
אור ואהבה, שלום, שלווה והקשבה מחברי ספיראלת האור".