"הנכווה ברותחין נזהר בקרים". פחד הוא תמיד הגנה, הנוצרת עקב אירועים קשים שהפחד אמור להגן עלינו מפניהם. קרי, על מנת, כדי, לא יקרה לנו עוד פעם אותו הדבר הנורא, הקשה, הפוגע וכו', אנו שמים "שומר סף" = פחד. העובדה שהוא מצר את צעדינו, מפחיד אותנו ומאיים עלינו, מאפשרת "לשומר הסף" הזה להשתחרר. כלומר על ידי ההצקה שהפחד מעורר הוא עולה אל המודע על מנת נוכל לגלותו ובסופו של דבר להשתחרר ממנו.
פחדים, חרדות, חששות, תמיד מוצדקים. כלומר, אין פחד, חשש, או חרדה, שאין להם הצדקה הגיונית באיזשהו מקום. אם זה לא בא למודע שלנו לא נוכל לעשות עם זה דבר. פחדים הם תת מודעים עד שהנסיבות מעלות אותם למודע בצורת עכבה, חשש, חרדה, פחד וכיוצב"א. כלומר, השפעות חיצוניות מעלות את הפנים החוצה, קוראות לנו לעשות עם זה משהו. מתפתחת בעיה כשנשארים עם הפחדים והחרדות ומדחיקים אותם, או מנסים לשלוט בהם ונאבקים משום שמלחמה מחזקת את כוחו של הפחד. זה עובד הפוך על הפוך.
אחד מחוקי היקום הוא "חוק של שימור האנרגיה": כל רעיון, מחשבה, אמונה, דעה, או קביעה רוצה לשמר את עצמה, רוצה לחיות ולכן היא מזמינה את "החברים שלה". המדריכים מדברים על חוק שימור האנרגיה במינוח נוסף של דומה מושך דומה ומשלים. כלומר, על מנת להזין ולשמר עצמה, כל אנרגיה מושכת אליה את הדומה לה ואת מה שמשלים אותה. זאת כדי שהיא תגדל, תצמח, תעצים ותפרח ותגיע למלוא זוהרה. בדיוק אותו הדבר נכון לגבי פחדים וחרדות.
זו תבנית שמבקשת לשמר עצמה וכשנלחמים בה, נותנים לה הרבה מאוד כוח. כשמתעלמים מהתבנית הזאת, אנו נותנים לה הרבה כוח ובשל כך מחסירים מעצמנו הרבה כוח. נניח שיש לכול אחד מאיתנו "תקציב של אנרגיה" ואנו לוקחים חלק נכבד ממנו להגנה, מפני החרדה, הפחד, כמה אנרגיה נשארת לנו לשאר הדברים בחיים? בתהליך הזה גם הגוף יכול להיחלש, מפני שברשותנו רק חלק מהאנרגיה למצוי את החיים.
פחד משרת דפוסים כ"אני לא מספיק טוב", "לא מגיע לי" וכן הלאה. כלומר, אנו מזינים תבניות של אשם, שיפוט, בקורת וכו' שיש לנו על עצמנו, לא מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו על כול "הטוב" וכול "הרע" בעזרתו.
פאן נוסף הוא, שפחד משרת אותנו, לא רק כהגנה, אלא גם כמקור ההימנעות. להגנות יש הרבה תת ביטויים. אחד מתת הביטויים של ההגנה, זו הימנעות. אנו נמנעים ממשהו בכדי שלו יאונה לנו כל "רע" וזקוקים לפחד שיעזור לנו להימנע. לשם כך נחוצות לנו דעות, קביעות, או אמונות, למשל, "אני לא מוצלח", "לא שווה", "את "זה" לא אעשה משום שאולי שוב אכשל, אולי שוב אחטוף סטירה, אולי שוב אפול" וכו'. לכל אחד מאיתנו הסיבות השמורות עימנו לפחד. פחד עומד כחומה בינינו לבין האפשרות. כל דבר שאיננו יכולים להכיל ונמנעים ממנו באופן סיסטמאתי קשור בפחד, גם אם לא מרגישים פחד. המשרת כחומת הגנה שאינה מאפשרת לנו להיפגש עם מה שיש מאחוריה ולהיכנס פנימה.
מכיוון שהפחד נועד לשרתנו, להוות כלי עזר להגנתנו, אי אפשר לוותר עליו אלא אם כן מפתחים משהו אחר להישען עליו, ומגדלים תחושת ביטחון, אמון ואמונה וכד'.
מדובר בלהחליף תוכנה ישנה בתוכנה חדשה. זאת אומרת, אנו יודעים שהפחד המסוים הזה נובע מסיטואציה שבכלל לא רלוונטית שקרתה לפני המון שנים, אנו מחזיקים בו כי כך אנו מגוננים על עצמנו מפני א ב ג. כשאנו מחליטה שהוא נחוץ, הוא ימשיך לשרת אותנו, וכשמחליטים שאינו נחוץ, הוא יתפוגג.
פחדים שלאורך שנים מלווים אותנו, חוזרים על עצמם בכל מיני צורות, מציקים ומשתקים אותנו וכדומה, קשורים בדרך כלל בגלגולים קודמים, לא רק למעבר החיים הנוכחי. במעבר הנוכחי, קרה משהו שהעלה אותם אך הם לא נולדו פה. רוב הפחדים העמוקים שלנו, התעוררו בכדור הארץ, אך נולדו הרבה קודם להתעוררותם במודע ההכרתי.
ניתן לגלות את מקור היווצרותם של פחדים וכתוצאה של מסקנות אליהם הגענו ועליהן אנו שומרים מכול משמר על ידי סוגים שונים של טיפול (הקיימים היום בעולמנו), שיאפשר לנו להגיע למקור הפחד על מנת נוכל לגלות את מקום וסיבות היוולדו, להכיר במסקנות שהסקנו כתוצאה ולבדוק אם הן עדיין רלוונטיות ואנו עדיין זקוקים לפחד. רק כשנגלה שהוא כבר אינו נחוץ, נוכל לשחררו. במידה שנגלה שהוא עדיין נחוץ לנו כמגן, לפחות נוכל לפתח מודעות לצורך ולא לאפשר לפחד לשתק אותנו יותר. הסימן לאהבה וקבלה של עצמנו, הוא שאנו מטפלים בכל אותם דברים שמונעים מאיתנו להיות מאושרים ולחיות את החיים עם כל מה שיש להם להציע לנו וכול מה שיש לנו להציע להם.
אני מקשרת את זה ללקיחת מאה אחוז אחריות על חיינו. מאה אחוז אחריות על מה שאנו ממגנטים למציאות שלנו. מאה אחוז אחריות על השמחה, האושר ושלוות הנפש שלנו. מאה אחוז אחריות על יצירת המציאות שלנו, ואני לא מדברת על אגואיזם ואגוצנטריות. רובנו לא מודעים לכך שאנו אחראים ליצירת המציאות שלנו, בקושי קיימת המודעות ההכרתית שבידנו הדבר, משום שבתוכנה הישנה אין מודעות לכך. נדמה לנו שבגלל מישהו או משהו אחר, קורים לנו כל מיני דברים. גם כשמגלים שזה אפשרי ונכון, התבניות הישנות לא מיד מתפוגגות ואנחנו יכולים להמשיך להרגיש מפוחדים, קטנים ולא מסוגלים, בשטח מסוים, עד שמתפתחים אמון מחודש, אמונה וביטחון בעצמנו ובחיים.
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור