לפני שנים אמר אחד ממדריכי הרוחניים, יהושפט, משפט – שעל מנת שיתאפשר קשר טוב בין בני זוג ובכלל צריך שיהיה דמיון מחבר ושונות משלימה. אני מציינת את המשפט הזה מפני שאותו הדבר נמצא בתקשור. בתקשור חייב שיהיה דמיון מקשר, חייבת להיות קרקע מבינה, קולטת את המידע כדי שהוא יוכל לתרגם את עצמו ושאפשר יהיה לקבל על בסיסו, דברים שונים, אחרים, שאנחנו עוד לא יודעים אותם.במילים אחרות נחוץ למוח האנושי קודם כל מצע מובן על מנת יוכל "לגדל עליו" את הפחות או הלא מובן.
אין לנו שום סיכוי ליצור קשר טוב עם מישהו אחר או לקבל תקשור אם אין בסיס/דבק שמתחבר, זה לא יחזיק מעמד. בתקשור זה פשוט לא יתקבל. על מנת שינבוט זרע חייבים להיות תנאי קרקע שיאפשרו את הנביטה שלו. אפשר לראות את זה במדבר. לפעמים יכולות לעבור מאה שנה ושום צמח לא צומח, פתאום ירדה טיפת גשם ותוך עשרים וארבע שעות הצמח פורח. כלומר, קליטת המידע חייבת לבוא על איזושהי קרקע מזינה. לכן לפעמים אנו מקבלים תמונות, צבעים, מטאפורות וכל מיני דברים. הצעתי לכם להשתמש בזה בתור שער או דלת שצריך לפתוח מפני שחייב להיות איזשהו קשר בין האינפורמציה הדלילה לראש הדחוס. חייב להיות משהו מחבר. לכן טוב שיודעים משהו על הנושא. גם אם יודעים הרבה זה נפלא בתנאי שלא נאחזים במה שיודעים. מה שיודעים משמש כאיזושהי קרקע של ביטחון. כלומר, אני יודעת שהשאקרה העשירית היא הספרייה של הנשמה, שהשאקרה האחת עשרה היא של קבוצת הנשמות שלי ושהשאקרה השתים עשרה היא החיבור שלנו ל"אנרגיית האם". אני יודעת שישנה איזושהי התרחבות, אך יכולה להתחבר ולראות איך הספרייה הזאת פועלת ואיך היא פועלת אצלי, מה היא משרתת.
לספרייה של השאקרה האחת עשרה המדריכים קוראים הספרייה הסמינריונית ולספרייה של השאקרה השתים עשרה הם קוראים הספרייה הכוללת. איך זה מתחבר? איך זה עובד? איך יכולה להיות לנו נגישות למקומות האלה?
יש נושאים שתקשרתי עליהם המון פעמים וכל פעם באים דברים חדשים בהתאם לקרקע שעובדה, שזובלה והושקתה כך שיש כבר מספיק דומה ומספיק מוכר כדי שאפשר יהיה לגדל דברים נוספים.
זה טוב שיש תשתית מפני שעל התשתית הזאת יכולים לצמוח המון דברים.
יכול להיות שהדברים מוכרים לנו, אבל זה לא בא ממה ששמענו אלא מתאי הזיכרון הפנימיים כי אי אפשר להמציא את מה שלא נמצא.