כשאני מתקשרת אני מתחברת בחושי האינטואיטיביים לאיזשהו מקור ידע, בין שאלה המדריכים הרוחניים, בין שזו הספריה הקוסמית, או תמונות מסוימות שמגיעות לתודעתי. עד שהמידע לא עובר דרך התודעה שלי ומתורגם למילים, אין לי מושג מה עתיד להגיע.
עבורי, מטרת התקשור היא גילוי: גילוי של מידע נוסף, נקודות מבט נוספות, הבנות, תובנות מעבר למה שכבר ידוע, בעזרתם נוכל לסייע לעצמנו ולזולת.
מבחינתי הדגש הוא על מידע שיעשיר, ירחיב ויעניק כלים להעצמה וביטחון עצמי, לניווט דרכנו בחיים בכדור הארץ, עם מינימום תלות.
זאת אחת הסיבות העקריות בשלן אני מלמדת תקשור עשרות שנים = להשיב לעצמנו את תודעת הניצוץ שאנו, את החיבור לבורא שבפנים ובחוץ, את תחושת הערך והביטחון וכתוצאה את שוויון הערך והשלום ביננו לביננו וביננו לבין העולם.
ככול שמתאמנים בתרגום הנקלט באינטואיציה, בחוש השישי, מתרחב המידע ומתקבלות עוד ועוד הבנות ותובנות חדשות.
כשאנו מתקשרים אין לנו שום מושג מה אנו הולכים לקבל, העניין הוא להרחיב את ההכרה המודעת במקום לשחזר את מה שאנו כבר יודעים.
חלק מהעיסוק בתקשור קשור בהתגברות על האגו האנושי שצריך לדעת ולהבין מראש. למעשה אנחנו נכנסים "לארץ לא נודעת" כשאין לנו מושג מה אנו אמורים למצוא. זה אמור להיות מסע גילוי ולא מסע של פחד ולחץ. אם לא נוותר על האגו שלנו, לפחות למשך הזמן שבו אנו מתקשרים, מרחב הגילוי שלנו יצטמצם, עד לכדי כך שיסגר.
חשוב לקלוט מידע מתוך תמימות וסקרנות ילדית; כילד שאינו יודע מראש מה הוא הולך לגלות אך סקרן, פתוח לדעת מה הולך פה, מעז, מאפשר למה שהוא חש לתרגם עצמו למילים.
ב 1986, בתחילת דרכי כמתקשרת ראיתי רק תמונות בדמיוני והן עזרו לי להבין שיש כאן "משהו". לא הייתי יכולה לאפשר למילים לעבור דרכי, הייתי זקוקה לאיזושהי תמונה מסייעת להבנה. עד שהתבשלתי להעביר מידע עברתי תהליך של שחרור מאד, מאד, גדול. הייתה תחושה של פחד ממה שאראה, מכך שמה שאני מקבלת זה בגדר שטויות, פחד מאובדן שליטה, שמשהו ישתלט עלי, הרגשה גדולה של מבוכה… רק רציתי להתחמק מתקשור.
עוד מסר שאני מבקשת להעביר, הוא לתת רשות למה שנקלט לתרגם את עצמו למילים, בלי קשר לתוצאה. כשאנו תלויי תוצאה הדברים לא עוברים באופן מלא. יש הרבה מאד סוגי תקשור/ת, במדיטציה לדוגמא, יכולות תוך כדי להגיע תמונות, תובנות, הבנות וזו תקשורת מסוג שונה מאשר כשיושבים עם מישהו פנים מול פנים והוא מספר לנו משהו שביכולתנו לקלוט מאחורי הדברים.
ככול שאנו מחדדים את הרגישות הקולטת שלנו, לומד המוח האנושי להבחין במודע בהרבה מעבר למה שהוא היה מוכן להבחין לפני שהתחלנו להתאמן בתרגום הנקלט. למעשה מתרחש מעבר בין המוח האנושי לבין הבנה שהיא הרבה מעבר אליו (המח הנשמתי – האתרי), לתועלתנו ולתועלת מי שמתייעץ עמנו. הכול עניין של אימון.