קיימות (בגדול), שתי נקודות מבט הנוגעות בהווייתנו האנושית; האחת אומרת שאנו ישויות אנושיות במסע רוחני, השנייה אומרת שאנו ישויות רוחניות במסע אנושי. רובנו מתחילים את המסע הרוחני שלנו בכדור הארץ, מבחינת התפישה, מהישות האנושית קרי, שאנו ישויות אנושיות במסע רוחני. כשאנו מפתחים מודעות לכך שאנו נשמה בלבוש אנוש, ביכולתנו לעשות סוויץ' לתפישת היותנו נשמות במסע אנושי ומכאן להתחבר במודע לדמיון ולאינטואיציה ולאפשר להם להיות המורים והמנחים שלנו בחיים הפיסיים. במילים אחרות להחזיר לעצמנו את יכולת הקשר, התקשורת, עם על ותת המודע = לתקשר.
כולנו מתקשרים טבעיים, זוהי מהותנו הבסיסית. תהליך התקשור המודע, קשור בהסכמה של המוח האנושי להפוך מתורגמן של הנקלט = להתחבר למוח הנשמתי. קרי, המוח האנושי פותח את שעריו להכרה של דברים שהוא לא כל כך מבין ומכיר. אנחנו הופכים אותו למתורגמן שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום. כשמשהו לא ברור אנחנו מבקשים הסבר, מה זה אומר ומה הטעם והמשמעות. תהליך זה של חיבור לתקשורת רב רובדית יוצר מהפך בו הנשמה לוקחת את המושכות והיא זו המנהלת את הגוף. כרגע עדיין הגוף הוא זה שהמושכות בידיים שלו.
על מנת להתחבר לתקשורת רב רובדית אנו עוברים בדרך כלל התגברות על עכבות המונעות שימוש חופשי באינטואיציה ובדמיון, המסה של תבניות ומפגש עם הדמיון שלנו בדרך שאינה מאיימת, המאפשרת לנו להשתמש בו יותר. לכל אחד זה קורה בדרכו ובקצב שלו. אין אדם שהתמיד בשביל הזה ובהתנסות הזאת ולא נפרצה יכולתו לתקשר, הכול עניין של אימון וסביבה תומכת המאפשרת זאת.