שנים רבות פעלתי, כמו רוב האנושות, ממקום של שליטה. שליטה בעצמי, בחיים ובנסיבות. ניסיתי להכתיב לעצמי קצב, הספק, הצלחות, שהרי "אני בסדר" או "לא בסדר" כרוך, בין השאר, בכמה אני שולטת בחיי. מאז שהבינותי את ההבדל שבין שליטה להנהגה, אני מתאמנת בעשיית השינוי. יכולתנו להמיר שליטה בהנהגה, פירושה לחיות מתוך תחושת חופש בחירה, התאמה מיטבית לצרכי וצרכי הסביבה (ואין סתירה), מתוך יצירה, שמחה והתחדשות מתמדת ויכולת שינוי והשתנות.
המעבר משליטה להנהגה דומה בעיני למעבר מחושך לאור, מעבדות לחירות. חירות של בחירה חופשית ומודעת, חירות של יכולת שינוי והשתנות, חירות של יחסי גומלין מספקים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסובב.
שליטה נובעת מהצורך הבסיסי שלנו בביטחון ומהפחד לאבדו. בשל הפחד מפגיעה, מתלות וחוסר אונים אנו מפתחים לאורך דרכנו דעות, אמונות וקביעות המבקשות לשמר מצב של ביטחון ושייכות. שליטה קשורה בשמירה (עיקשת), על דעות אמונות וקביעות (גם אם זה אינו במודע) ובהחזקתן. שליטה יוצרת גבולות מוגדרים ונוקשים שהשמירה עליהן קשורה בערך העצמי הבסיסי ביותר שלנו ובאיום על קיומו, אם וכאשר הגבולות יפרצו, דבר הנוגע בכל תחומי חיינו.
אחיזה בדעות מסוימות, בדרך מסוימת, באמונות מסוימות בבחינת "ככה זה" או "כזה אני" "זה אפשרי", "זה לא אפשרי" וכדומה, יוצרת תוצאות של רצון שדברים יהיו "כך ולא אחרת" יוצרת הכתבה לעצמנו ולאחרים, מונעת גמישות יכולת השתנות והתאמה, מונעת זרימה חופשית. זה מתבטא ביחסי האנוש שלנו, משום שאנו משדרים לעולם/לאחרים איך צריך להיות וכשה"ככה" שלנו לא מתיישב עם זה של האחר, נוצר קונפליקט, שקשור הרבה פעמים, או גורר אחריו, גם פגיעה בערך. הדוגמאות רבות ויומיומיות: מהצורך של ההורה שהילד יסדר את החדר, יגיע בזמן לארוחה המשפחתית, בן/בת הזוג יתחשבו (למשל), בצורך של האחד להגיע לפני הזמן לתיאטרון וכו'. רוב הקונפליקטים בהם נתקלתי בחיי המקצועיים, קשורים לצורך השליטה של האחד שאינו הולם את האחר. שליטה מצירה בדרך כלל את צעדינו, מאפשרת הגשמה בתחום קטן, יחסית, לעוצמות וליכולות הפנימיות שלנו, להן, איננו תמיד מודעים.
הנהגה קשורה קודם כל במודעות לעצמנו, לצרכינו, לחלומות ולמטרות שלנו, בבחירה מודעת ובראיית השלכותיה של כל בחירה, בחיבור אופציונאלי להמון אפשרויות, ומכאן שקשורה קודם כול בהקשבה לעצמנו, לתחושות ולאינטואיציות שלנו, בפתיחות, בגמישות, בנכונות בסיסית לגלות ולשנות, בנכונות להקשיב לנקודות מבט חדשות / אחרות, להרחיב אפשרויות דרך ההסתכלות "מחלון אחר".
הנהגה קשורה ביכולת לנהוג את הגה החיים שלנו. כמו נהיגה ברכב – כשאנחנו נוהגים לא יעלה על דעתנו להאיץ כשמכונית מאיטה לפנינו, או להאט במקום שאפשר לנסוע בו מהר. באופן טבעי נוצרת התאמה בין נהיגתנו לבין הסובב. ההגה בידיים שלנו ואנו בוחרים לאן לנסוע, יש לנו את היכולת להתאים עצמנו לאנשים, לנסיבות ולסביבה ולהגשים את עצמנו ללא סתירה בין הדברים.
כשאנו בהנהגה אנו זורמים עם הדרך, אנו ממוקדים על "היש", על האפשרי, ללא "תשלום מיסים לאגו". איננו עסוקים בהכתבת הדרך, באיך צריך להיות, במה חסר, במה לא בסדר, אלא מתייחסים ליש ולהפקת המיטב ממנו. אנו פועלים כמיטב היכולת להפיק המיטב והמרב מעצמנו ומהחיים תוך כדי זרימה עם… והתחברות אל…
הנה תרגיל שיאפשר לכם להכיר את התחושות הפנימיות שעוזרות לכם להבחין מתי אתם בשליטה ומתי בהנהגה:
1) מקדו את תשומת הלב שלכם בצורך להשיג משהו, או בצורך שדברים יסתדרו בדיוק כפי שאתם רוצים (שליטה), ורשמו כול מה שעולה לכם בהתאם: את כל המחשבות, התחושות, ההארות שעולות, ללא קשר להיגיון כלשהו, ללא שימת לב לניסוח, ללא פסיקים ונקודות (את זה אפשר לעשות אחרי התרגיל). אפשרו לכול מה שעולה בכם, לכם, להיכתב.
2) כעת, מקדו את תשומת ליבכם באותה סיטואציה והפעם הגדירו את הרצון שלכם. ושלחו את ההתכוונות שלכם ליקום, ללא הכתבה, ללא ידיעה איך הדברים צריכים להיות ואפשרו לזה להתרחש בדמיונכם, "כפי שהוא רוצה" (הנהגה) . ורשמו כול מה שעולה.
3) כתבו לעצמכם – האם היו הבדלים בהרגשה? מה הם? האם נפתחו נקודות מבט חדשות? מה הייתה הרגשתכם כשפעלתם מתוך שליטה לעומת ההנהגה?
כשאנו בהנהגה, מתכווננים על פי רצוננו ומרפים מה"איך זה צריך להתקיים", אנו מגלים אינסוף אפשרויות נוספות, פתחים נוספים שלא הייתה לנו אפשרות לראותם כשהחזקנו באמונות של "איך זה צריך להיות".
המעבר משליטה להנהגה דומה בעיני למעבר מחושך לאור, מעבדות לחירות. חירות של בחירה חופשית ומודעת, חירות של יכולת שינוי והשתנות, חירות של יחסי גומלין מספקים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסובב אותנו.
באימון כמנהיגים את חיינו, חשוב לקבוע מטרות. קביעת המטרה חשובה ונחוצה וכן ידיעת הדרך אליה, אך לעולם איננו יכולים לדעתה לפרטי פרטים, עד שאנו חווים אותה בפועל. מבחינתי, ידיעת ותכנון הדרך מאפשרות ליהנות משני העולמות: מקביעת המטרות ומהדרך עצמה. זו הזדמנות ליהנות מהדרך, להתבונן תוך כדי עשייה באפשרויות הנפתחות, לערוך שינויים והתאמות, במידה ויש צורך, וכך למצות את המיטב. זהו עניין של אמון המתפתח כתוצאה משחרור השליטה באימון.
בהצלחה ובברכת האור והאהבה
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור