כרגע מתקיימת קונסטלציה מאוד חריפה של שינוי. כבר לפני שנה המדריכים אמרו לנו את זה. שום דבר לא מתנהג כמו שהוא רגיל להתנהג. הם אמרו לנו להיות ערים ולא לצפות שדברים יקרו כפי שהם צריכים להיות משום ששום דבר איננו בבחינת "צריך להיות". התבניות משתנות. גם אנו פוגשים סוגים שונים של שיבושים. הכול מתנהל כמו שדברים מתנהלים בתקופות הכי דינמיות של מרקיורי ברטרו. כשמרקורי ברטרו זו הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסה. מרקיורי ברטרו יוצר דינאמיקה שלא מאפשרת לתבנית הליניארית הרגילה לעבוד, היא משבשת אותה. זה אינו עניין של "טוב" או "רע". בעצם זהו זמן מאוד יצירתי ולא צריך לקחת שום דבר כמובן מאליו, אלא להתייחס לכל דבר כאילו הוא קורה בפעם הראשונה. זאת התקופה, ולכן יכול להיות שיש פה משהו שקשור לתקופה. אם אנחנו מדברים על התעוררות יקומית, אז כל המישורים בכדור הארץ בטלטלה.
אני מקבלת עכשיו תמונות – אני רואה את מישורי התודעה בכדור הארץ כמו רשתות, רשתות כמו משטחי טרמפולינות ענקיים. ברגע שהמחשבה האנושית מתחילה להשתנות המישורים האלה מתחילים להתרופף. כמה שפחות אנשים יאמינו בגן עדן ובגיהינום, גן עדן וגיהינום מאבדים את הכוח שלהם. כמה שיותר מדברים על מודעות, כך כל הנשמות שנמצאות במישור ההינתקות הראשוני שומעות אותנו וקולטות אותנו. הן שומעות שאנו מדברים על זה שיש עולם אחר. אנחנו מדברים על מישור ההינתקות הראשוני כמישור מלא, מלא בנשמות שאינן מאמינות שיש עולם אחר (אני מדברת על הנשמות שתקועות שם), ופתאום נשמעות מנגינות אחרות מכדור הארץ, מנגינות שהנשמות האלה לא רגילות לשמוע. כשיש מוסיקת רקע אותה שומעים כל הזמן, בעצם כבר לא שומעים אותה, אך כשמוסיקת הרקע מתחלפת שומעים אותה כי זה לא מה שאנחנו רגילים לשמוע.
מה שקורה זה שמסכי השגרה נקרעים, מארגי ה"מובן מאליו" נקרעים ולכן הכול משתבש.
לדוגמה, לפני שישים שנה, חיינו בישראל בלי שואבי אבק, בלי מכונות כביסה, בלי טלפון בבית, וכן הלאה. היה איזשהו מארג של התנהגויות, התנהלויות וצורות חשיבה על פי מה שהיה בעולם. ברגע שהתחילו להמציא את הטלוויזיה, את מכונת הכביסה, את אמצעי התקשורת, החיים השתנו. המארג הישן נקרע לגמרי. פתאום היה זמן חופשי. קודם לאנשים לא היה יום חופשי. צורת החיים הייתה שונה לגמרי. עכשיו קורה אותו דבר. קורה אותו הדבר כמו שקרה במהפכה התעשייתית, אלא שזה לא רק בגלל טכנולוגיה.