נשאלתי על ידי תלמידי האם קיימות בכלל נשמות חדשות והאם הילדים שנולדים לנו הם כאלה. על כך אומר שהמדריכים הרוחניים מלמדים אותנו שמבחינה יקומית, כל הנשמות קימות אותו מספר שנים, קרי, כולנו בני מיליונים. אך מכיוון שהמטרה הכוללת של כל אחת מהנשמות, מהאנרגיות, היא הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל הטמון בה, הרי שנשמה יכולה להוליד השתקפות חדשה,(התגשמות, גלגול), שאין לה שום ניסיון קודם מצטבר במקום, בתרבות, בתפיסה מסוימים ועל כן יכולה היא להיחשב כנשמה צעירה.
נשמה שלא חוותה את החיים במישור פיזי בכלל, יכולה להיחשב נשמה צעירה, יחסית לאלה שמתגלגלים בכדור הארץ מזה עידנים. אפשרות נוספת, שזוהי נשמה שכן חוותה את החיים בכדור הארץ אך מספר מועט של פעמים באופן יחסי.
לגבי הילדים: חלקם יכולים להיות יותר ותיקים מאתנו בכדור הארץ מבחינת הניסיון המצטבר. מכיוון שאיננו נפגשים פעם ראשונה, בהחלט יכול להיות למשל, שבמעבר חיים אחר הם היו ההורים שלנו. הילדים באו לאפשר לנו את חווית ההורות, ללמד אותנו מעצם היותם, כפישאנחנו בחרנו ללמד אותם, את כללי ההתנהלות בכדור הארץ ולתת להם את הבסיס והביטחון להסתדר בעולם הזה ולהתמודד עם מה שהם באו להתמודד אתו. גם אם ילד נולד כנשמה מפותחת, ותיקה, עם מיפתח זיכרון יותר גדול,הוא חייב ללמוד את הכללים, היות שלולא כך יהיה לו מאד קשה להסתדר כאן. עלינו ללמד אותם שהם הגיעו לכדור בו מיפתח זיכרון קטן יותר משלהם ועל מנת להחדיר את מיפתח הזיכרון הגדול יותר, עליהם להבין את "התוכנה הישנה" (המדריכים מכנים "תוכנה ישנה" את צורת החשיבה שאינה מקושרת לחיבור לרוח ולזיכרון שכולנו אחד). עלינו ללמד אותם שאלה החוקים כרגע בכדור הארץ, יש דברים שאף פעם לא נס ליחם כמו; לתת אהבה, לכבד אחד את השני, להקשיב אחד לשני, לתת כבוד לאחר, לדעה של האחר. לא סתם נאמר "ברומא תהיה רומאי". זהו פתגם נכון ונצחי במובן של תלמד את מנהגי המקום, תכבד את מנהגי המקום ותדבר מתוך הכבוד הזה ואז קיים סיכוי שיקשיבו לך וילמדו ממך.
תפקידנו כהורים, כמחנכים, ללמד את הילדים את "שפת המקום".