מעצם החיים בכדור הארץ במיפתח זכרון קטן קרי, מתוך שכחה של מי אנחנו באמת: ניצוץ אלוה ממעל, ראוי, אהוב, חשוב, נוצרו אמונות, דעות וקביעות; אמונה באלילים, באל אחד, נוצרו מוסכמות חברתיות שאנשים באותה תקופה אימצו ועל פיהן יצרו את המציאות שלהם, המשתקפת בחלקה בדפוסים/בתפישות, שלנו עד עצם היום הזה.
במינוח "מיפתח זכרון" קטן הכוונה לכך שאנו נולדים לכדור הארץ כשזכרון ההתנסויות הקודמות שלנו לוטה בערפל כבד. במילים אחרות, איננו זוכרים מי אנחנו באמת (ניצוץ אלוהי), איננו זוכרים שבחרנו את החיים בכדור הארץ על מנת לחוות את כל חמשת החושים, את כל הרגשות והתחושות, הצבעים והצלילים, הריחות והמגעים, שהטעם והמשמעות של בחירה זו הוא הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל הנשמתי דרך גוף נבחר, סביבה, תרבות, זמן מקום וכדומה. התוצאה שאנו כל פעם לומדים לדבר מחדש, לומדים ללכת מחדש, מתנסים במגרשים חדשים/ישנים, הרבה פעמים עם אותם אנשים.
בשורה התחתונה הגענו למצב בו מיצינו את חווית "מיפתח הזכרון" הקטן עד תום ובמעבר החיים הנוכחי אנו מגדילים אותו קרי, נזכרים.
הייחוד של התקופה הוא ב"תמצית המוכלת". פירושו שכבר חווינו הכל לאורך מעברי חיינו; אנו מכילים בתוכנו את כל "הטוב" ואת כל "הרע", הקבלה, נתינה, לקיחה, בעד ונגד, גבריות ונשיות, עליונות ונחיתות…
במילים אחרות, הפעם בחרנו להכיר בכך ולהפנים את כל הרגשות, החוויות ולהפרד מהשחזור שגורם לנו לחוות כל רגש, חוויה, בנפרד מהחוויות הקודמות. הווה אומר למשל, שכנשים אנו יכולות להשתמש בתכונות הנחשבות גבריות ויחד עם זאת להיות מאד נשיות, כפי שכגברים ביכולתנו לחוות את כל התכונות הנשיות ולהיות מאד גבריים. זוהי דוגמא אחת לאין ספור דוגמאות המצביעות על היכולת היום לחוות את עצמנו הרבה פחות מוגבלים בתפישות עולם והרבה יותר טולרנטיים, מבינים ומקבלים את עצמנו ואת האחרים.
כשאנו מכילים זאת בתודעתנו ההכרתית, ביכולתנו לחיות את חיינו באופן הרבה יותר מלא, להפיק מעצמנו את המירב והמיטב בכל רגע נתון של זמן ולו מעצם העובדה שאנו מודעים לכך. קרי , חיינו נחווים ממקום ההכרה המודעת בכך שהנשמה/הרוח, היא זו הנותנת חיים לגוף ולא להיפך, שהיא באה להשלים מעגל חוויה ארוך בכדור הארץ מתוך זכרון ההולך ונפתח לאוצרותיה וכישוריה, מתוך זכרון שהכל בר חלוף ושהדבר בהא הידיעה החשוב הוא קבלת ואהבת עצמה והסובב, קרי, קבלת החיים האנושיים במיפתח זכרון קטן ומכאן חמלה, אהבה וסליחה ויכולת על כן למצות את החיים בכדור הארץ במלואם.
בתהליך זה מתפוגגים והולכים פחדים, חרדות, כל מה שנובע ממקור של פחד, חוסר בטחון, כעס, חוסר קבלה עצמית וכד' יתפוגג.
ב"תמצית המוכלת" הכוונה , ליכולת לחיות מתוך אוקיאנוס ענק המכיל את כל הנסיון המצטבר ואת כל הידע ועל כן דבר אינו שליט בו; הפחד אינו שליט, הכאב אינו שליט, השמחה אינה שלטת, היות והכול מוכל בתוכנו, קיים כניסיון התנסותי המשמש "כארגז כלים", בו אנו משתמשים עלפי צורך.
כל סוגי הרגשות, לדוגמא, הם ככלים ב"ארגז הכלים" זה לא אנחנו. התפיסה ש"זה אני, מה עשו לי" וכו' מתפוגגת. הרעיון הוא להגיע להכלה של כל ההתנסויות ה"טובות" וה"רעות" ולהכיר בכך שיש לנו נסיון מצטבר אדיר של כל התכונות האנושיות וכתוצאה המון יכולות וכוחות הקיימים בתוכנו.